הפובלציסט האמריקאי: "עסקת חטופים היא גלולת רעל עבור ישראל"

ברט סטיבנס עיתונאי, בעל טור ועורך עיתון יהודי-אמריקאי, פרסם מאמר בעיתון ה'ניו יורק טיימס' תחת הכותרת "עסקת חטופים היא גלולת רעל עבור ישראל".

"במקביל להלוויות קורעות הלב של שישה חטופים שנרצחו, דרשו מפגינים מראש הממשלה להסכים לעסקת הפסקת אש להשגת שחרור חטופים נוספים, במחיר היענות לאחת מדרישות הליבה של חמאס: נסיגה מרצועת אדמה המכונה ציר פילדלפי, המפרידה בין עזה למצרים. נתניהו סירב, והתעקש במסיבת עיתונאים כי הכוחות הישראליים לא יעזבו" כתב.

ברט הוסיף: "נתניהו צודק, וחשוב למבקריו הרגילים, כולל אני , להכיר בכך".

הוא מסביר: "הוא צודק, ראשית כי ההצדקה הגבוהה ביותר למלחמה במלחמה, מלבד הישרדות, היא למנוע את החזרה שלה. ישראל איבדה מאות חיילים כדי לנצח את חמאס. אלפי פלסטינים חפים מפשע מתו ומאות אלפים סובלים, חמאס החזיק כל עזתי כבן ערובה למטרותיו הקנאיות. חמאס הצליח ליזום ולהילחם במלחמה זו רק בגלל קו אספקה ​​לוגיסטי בטוח מתחת לגבול עם מצרים".

הוא מסביר כי: "השליטה של ​​ישראל בציר פילדלפי עוצרת הברחות במידה רבה. לוותר עליה כעת, מכל סיבה שהיא, על מה שישראל נלחמה למענו, שולחת את הפלסטינים לאומללות נוספת תחת חמאס, וכל זה מבטיח שמלחמה דומה תהיה שוב בסופו של דבר. למה לעשות את זה?".

הוא התייחס למבקרי נתניהו: "רבים ממבקריו של נתניהו (כולל יואב גלנט, שר הביטחון שלו) אומרים כי להציל את החטופים גובר על כל שיקול אחר - ושישראל תמיד יכולה להשתלט מחדש על הציר אם חמאס לא יקיים העסקה. או אם הישראלים ירגישו שביטחונם שוב בסכנה".

"הטיעון האחרון הוא פנטזיה" הוא מסביר: "ברגע שישראל תעזוב את עזה, הלחץ הבינלאומי שהיא לא תיכנס שוב יהיה מכריע. וחמאס יבטיח שכל מאמץ ישראלי להשתלט מחדש על הציר יהיה עקוב מדם ככל האפשר, הן עבור ישראלים והן עבור פלסטינים, שאליהם מתייחס סינוואר כמגן אנושי. גם סיכונים אלה צריכים לשקול את המאזניים המוסריים של מה שישראל עושה הלאה".

הוא ציין כי "60 מהחטופים עדיין בחיים. הייסורים שלהם עצומים, כמו גם של משפחותיהם. כל בן אדם הגון חייב לחוש סימפטיה חריפה למצוקתם. אבל אהדה לא יכולה להוות תחליף לשיפוט. עסקת שליט נעשתה גם בגלל לחץ ציבורי עז לשחררו".

"חברה טובה תהיה מוכנה לעשות מאמצים רבים כדי להציל או לפדות שבוי, בין אם באמצעות פעולות צבאיות מסוכנות או תשלום כופר מופקע. עם זאת חייב להיות גבול למה שכל חברה יכולה להרשות לעצמה לשלם. המחיר לחייו או לחירותו של חטוף אחד לא יכול להיות על חשבון חייו או חירותו של אחר, גם אם אנו יודעים את שמו של הראשון אך עדיין לא השני. זה צריך להיות אלמנטרי מבחינה מוסרית".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!