ארז קלדרון מספר על החטיפה: "מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה"

ארז קלדרון בן ה-12, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר ושוחרר בעסקת החטופים בנובמבר האחרון עם אחותו סהר בת ה-17, שיתף לראשונה ברשתות החברתיות את מה שעבר עליו. ארז תיאר את רגעי החטיפה, ואת הזוועות שראה לנגד עיניו וקרא לעשות הכל להחזיר את אביו עופר שעדיין בשבי.

"היום החלטתי לשתף את הסיוט שאני עובר מאז שחטפו אותי ‏לעזה" כתב אתמול. "ב-7 באוקטובר, כמה ימים לפני יום ההולדת ה-12 שלי, נחטפתי ‏לעזה. ‏מחבלים התנפלו עליי וגררו אותי בכוח בלי נעליים ובלי בכלל ‏להבין מה קורה מסביבי. לקחו אותי מהמשפחה שלי. ניסיתי לחפש את אבא שלי, אבל כל ‏מה שראיתי היו מחבלים עם נשקים וגופות זרוקות על הרצפה. ‏תארו לכם איך הרגשתי שהפרידו אותי מאבא שלי כשכולו מכוסה ‏בדם מהמכות שהמחבלים הכו אותו. זה רגע שלא עוזב אותי".

‏
‏הוא המשיך לתאר את הזוועה: "אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם, ורואה איך לוקחים אותי ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכל לעשות ‏כלום. אני לא יכול לשכוח את הפחד. כל מה שרציתי זה לצעוק ‏"אבא, תציל אותי" אבל אפילו את זה לא יכולתי. הרגשתי שאני רוצה לצעוק ולא יכול. רק לחשתי לעצמי אבא, אבא, והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. ‏סביבי היו מחבלים עם נשקים, והם לא הסכימו לי לצעוק, לא ‏לבכות, רק לשתוק. כשהגענו לעזה, המון אנשים התנפלו עליי. ‏הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי. לא הבנתי איך זה קרה לי, מה ‏ילד בגילי אמור לעשות?".

‏
הוא סיפר על התקווה בשבי: "‏כשהייתי בשבי, שמעתי ברדיו את אמא שלי בוכה ואומרת כמה ‏היא מתגעגעת אליי. רציתי לבכות אבל היה אסור לי, רציתי לחבק אותה, אבל לא ‏יכולתי. הקול שלה נתן לי קצת כוח להמשיך, לדעת שלא שכחו אותי. ‏אחרי 52 ימים בשבי, אני ואחותי סהר שוחררנו, אבל אבא שלי עדיין בעזה. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו".

‏
‏ארז סיפר על הרגע ששמע על ששת הגופות שחולצו ברפיח: "שמעתי שמחבלים רצחו 6 חטופים . אני לא יכול להפסיק לחשוב אני לא רוצה שאבא שלי יהיה הבא בתור. עוד חודשיים יש לי בר מצווה, והחלום שלי הוא שאבא יעמוד לידי ‏ויחבק אותי. אני לא מפסיק לחשוב עליו. אם הוא שם לבד, כמו שאני הייתי? אם הוא יודע שאנחנו כל יום נלחמים עליו".

‏
‏על הגעגועים הוא כתב: "אני לא יכול לדמיין חיים בלי אבא. אני רועד מפחד שיגידו לי ‏שקרה לו משהו שאני אאבד אותו. אני לא יכול לחשוב על החיים ‏שלי בלי אבא. אני לא רוצה לגדול יתום. רגע לפני שלקחו אותי ממנו הוא אמר לי "ארז אני אוהב אותך אל תדאג יהיה בסדר" בבקשה, תשתפו את מה שאני כותב ‏ותפיצו את הפוסט והסרטון שלי. ‏אולי זה יגיע לאבא שלי, כמו שהקול של אמא הגיע אליי כשהייתי בשבי".
‏
ארז קרא לעשות הכל להשיב את אביו: "‏אולי זה יעזור להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. אני רק ילד שרוצה את אבא לידו, אני לא מבקש הרבה - רק את אבא חזרה. ‏בבקשה, תשתפו. למעני, למען כל הילדים שרוצים את ההורים ‏שלהם בחזרה, למען כל המשפחות שמחכים שכולם יחזרו. אני מבטיח לעדכן כאן את כל העוקבים כשאבא יחזור".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!