האבא של עולם החזנות: החזן ר' נפתלי הרשטיק ז"ל הלך לעולמו

ברוך דיין האמת: אבל ירד על עולם החזנות עם פטירתו של החזן ר' נפתלי הרשטיק ז"ל, מי שכיהן כחזן בית הכנסת הגדול בירושלים במשך שנים רבות והוא בן 77 בפטירתו. 

הלוויתו תתקיים היום (שני) בשעה 16:00 אחר הצהריים בבית החיים כפר נחמן ברעננה שם ייטמן.

ר' נפתלי ז"ל נולד בג' ניסן תש"ז שלגוטריאן שבהונגריה, ובגיל חמש עלה עם משפחתו לישראל. כבן למשפחת חזנים שהצמיחה בין השאר את אחיו, ר' חיים אליעזר הרשטיק ור' נתן.

אביו, הרב משה מנחם הרשטיק ז"ל, שימש כחזן בבית הכנסת ברחוב קזינצי בבודפשט, ולאחר עלייתו לארץ ישראל שימש כחזן בבית הכנסת הגדול בהרצליה וכן בבית הכנסת הגדול בתל אביב.

הרשטיק היה בעל השכלה תורנית, מוזיקלית וכללית. למד בישיבת 'היישוב החדש' בתל אביב, בישיבת תפארת נתניה, בישיבת כפר חסידים, באוניברסיטת חיפה ובקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון. למד חזנות אצל אביו ואצל החזנים משה קוסביצקי, לייב גלנץ ושלמה רביץ.

מילדות הוכר כילד פלא, ומגיל שש היה מופיע בקונצרטים רבים. מגיל 13 החל לשמש בחזנות במקומות רבים ברחבי העולם, ובגיל 16 כבר הוכר כחזן ידוע, ובנוסף שימש כמנצח על מקהלת אביו. מגיל 21 החל להופיע בבתי האופרה ולשיר אריות אופראיות בשפות שונות כגון: איטלקית, צרפתית, ספרדית ועוד. היה החזן הראשי בבית הכנסת הגדול של עכו עוד בתקופת לימודו בישיבת כפר חסידים, בבית הכנסת המרכזי הר הכרמל בחיפה, בבית הכנסת של רובע פינצ'לי בלונדון, בבית הכנסת בהיכל שלמה, ובבית הכנסת הגדול בירושלים, שבו כיהן כחזן ראשי מיום הקמתו במשך שלושים שנה עד פרישתו בשנת 2008.

בהמשך, עמד בראש "מכון תל אביב לחזנות" (TACI), מכון להכשרת חזנים, שתלמידיו מכהנים בקהילות נכבדות בארץ ובתפוצות.

ר' נפתלי הרשטיק שימש בחזנות בימים נוראים בבית הכנסת הכוראלי במוסקבה מאז פרישתו מבית הכנסת הגדול בירושלים. הופיע בקונצרטים רבים במקומות נחשבים ברחבי העולם, כגון בית האופרה של סידני, ובמקומות רבים נוספים. עבד עם מקהלת רינת והוציא אתה שלושה אלבומים ("מסורת קניגסברג", "מסורת דנציג" ו"הימים הנוראים").

בחייו עבר השתלת כליה מתרומתה של רעייתו ובתמיכת ארגון "מתנת חיים", "אני מרגיש בריא וחזק – אני חש שקיבלתי את חיי במתנה", סיפר לאחר ההשתלה.

"לא אשכח את אותם רגעים קשים שהיו לי בעת שכבי בדיאליזה ובבית החולים", סיפר הרשטיק בהתרגשות ל'בחדרי', "שהדבר שהחזיק אותי באותם רגעים הוא התקווה והרצון להמשיך את החלום - לגדל דורות של חזנים ושליחי צבור מובחרים".

"תחושת השליחות שמלווה אותי מהיום הראשון של הקמת המכון לחזנות – היא זו אשר הצליחה גם הפעם להוציא אותי מן המיצר".

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!