נתניהו במבחן מנהיגות קריטי; רשת הבטחון היא רשת פיתיון

מבחן המנהיגות שראש הממשלה נתניהו נקלע אליו, הוא מהקשים והמייסרים שידע. למעשה הוא בודד בצריח מול כל העולם, מנסה להדוף בגפו לחצים אדירים מבית ומחוץ שתכליתן אחת - להיכנע לדרישות חמאס כדי לנסות להגיע אולי לעסקת חטופים.

הימים הללו מאפשרים הצצה קלה ללחץ המאסיבי המתנקז לצמתי ההכרעה בצמרת המדינה. עד כמה העובדה שאתה אוחז בהגה השלטון היא חוויה קשה שבה כל החלטה שמתקבלת תחת לחץ עלולה להיות צומת מסוכן לעתיד בטחון המדינה, כמו גם לעתידו הפוליטי של מי שקיבל את ההחלטה.

במשך שנים מזכירים בשמאל לנתניהו השכם והערב את העובדה שהוא זה שתמך בהתנתקות; לא ביטל את הסכם אוסלו למרות שיצא נגדו; שחרר מחבלים בסיטונאות; הלך לעסקה מופרעת בשחרור גלעד שליט; לא הכריע את חמאס, ועוד. דבר אחד הם לא מציינים, את הלחץ המאסיבי שהופעל עליו באותם ימים ואת מסע הדה לגיטימציה הקטלני שערכו בתקשורת כנגד כל מי שניסה לאתגר בדעה שונה את מערכת הביטחון ואת הגורמים הממשלתיים מהשמאל באותם ימים, מה שהוביל כנראה גם לשבירה של בנימין נתניהו.

הוויכוח סביב עסקת החטופים, ככל ויש בכלל כזו רלוונטית על הפרק, הוא לגיטימי מאין כמוהו. הרצח המזעזע של ששה מהחטופים רק מציף מחדש עד כמה עמוק ונוקב הוויכוח. מספיק להציץ בהודעות הסותרות של מטה משפחות החטופים ופורום תקווה, כדי להבין שאין אמת אחת בסיפור הזה. שני צדדים, שני ניגודים, ובין הפטיש לסדן - ראש הממשלה נתניהו.

כרה"מ, נתניהו לא יכול לייצג רק את שיקולי הבטחון העתידיים של ישראל, בדיוק כמו שהוא לא יכול לייצג רק את צרכיהם הבוערים של החטופים. בעוד הוא מנסה לתמרן בין הטיפות ונגד ראשי מערכת הבטחון ושר הבטחון שלו המתדרכים נגדו ללא הרף במקום ליישם את מדיניותו - הוא נתקל כל העת בממטרי אש וגפרית של לחצים שמגיעים מהצד הפוליטי והתקשורתי, כשאלה פועלים מולו בשיטת "המקל והגזר": מגדפים, מסיתים, ומנגד מבטיחים לו גיבוי ורשת בטחון לו רק יצעד במסלול שמתווה לו השמאל התקשורתי והעולמי.

עד כה נתניהו לא נכנע ללחץ המאסיבי הזה. ולא בגלל סמוטריץ' ובן גביר, או בוודאי לא רק בגללם. נתניהו יודע היטב שאם ייכנע ויתפשר על סידורי הבטחון בעזה, זה יהיה הרגע שגורלו ייחרץ, אולי לנצח. איש לא יזכור לו חסד, איש בתקשורת לא ייתן לו יותר משתי דקות של תהילה, אם בכלל, על חזרת החטופים. המסך יוחלף מהר מאוד בכותרות אדומות על הפקרת בטחון ישראל בוויתור על פילדלפי ובכניעה לשחרורם של מחבלים כבדים, כשרק המסקנה תישאר כשהייתה: "נתניהו, תתפטר!".

מי שפותח את שידורי התקשורת לא יכול לפספס את האווירה הלוהטת. הם לא מרפים לרגע. 24/7 זה הנושא, כל אירוע מנוצל כטריגר להתנעת הלחץ ולהחייאה אפשרית של המחאה. צייצני השמאל, אלה שכעת מכנים את נתניהו "רוצח" או "מר הפקרה", יהיו הראשונים לנפנף בהתקפלותו רגע אחרי, כאשר הדבר ישתלם להם פוליטית. מי שעוקב אחריהם היטב יזהה זאת כבר עכשיו. הם מתקשים לעצור עצמם. "זה לא רק החטופים", הם מודים בעצמם, "הבעיה היא מהשורש, נתניהו חייב ללכת".

אם ננקה את רעשי הרקע הפוליטיים משני הצדדים, נתניהו ניצב בימים היסטוריים וגורליים, וזו אינה הפרזה. הבליסטראות התקשורתיות מוטחות בו ללא הרף, וכעת מדברים כבר על השבתת המשק ככלי לחץ מכריע. בדיוק כמו בקרב על הרפורמה המשפטית.

ההחלטות צריכות להתקבל כאן ועכשיו, וזה לא קל. כי מנגד אין לנתניהו מערך גיבוי ללחץ האדיר בו הוא נתון. מחנה הימין, המשפחות השכולות ומשפחות החטופים שסבורים כמוהו, ובוודאי האלופים בצה"ל שחולקים על עמדת מערכת הביטחון אך שותקים, עושים טעות קשה. אם לא יתעוררו, הם עלולים לגלות שלא נותר בצמרת מי שיילחם על עמדת הימין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!