השוכר אינו משלם, מותר להביא גברתנים שיוציאו אותו?

ר' מרדכי זלמן, אברך השוקד על תלמודו ביגיעה בעיר אשדוד, אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. כדי שיוכל להמשיך לנהל את אורח חייו המתוקים על מי מנוחות במבועי התורה והיראה לאורך זמן, היה עליו לבחור בין שתי החלופות הבאות: האחת, לקנות דירה בערי הפריפריה במחיר בר השגה, כזאת שיוכל לאפשר לו לקמץ בעיסתו ולהחזיר את תשלומי המשכנתא מתוך ההכנסות המועטות. ואילו השניה, לרכוש דירה באזור מגוריו במחיר גבוה ולחלקה למספר יחידות דיור אותן יוכל להשכיר לכל המרבה במחיר במשך התקופה הבאה. אמנם לא אחת מהיחידות תתאים למגוריו שלו עצמו על עולליו ומשפחתו המורחבת, אך לכל הפחות יוכל להשכירן ולכסות את דמי עלותן ועלות השיפוץ, ובחלוף הזמן, תהפוך הדירה להיות שלו לחלוטין, כך שבשקלול האמרת מחירי הנדל"ן בארץ, על פי כל החישובים הרעיון נראה מבטיח. כך או כך, דבר אחד היה ברור לו, שלמרות שכעת הוא עדיין מצליח 'לגמור את החודש', בלתי אפשרי להמשיך כך לשלם דמי שכירות גבוהים שהולכים לבלי שוב.

תחילה יצא לבדוק את האפשרות השניה, "דרך ארוכה שהיא קצרה" – אמר לעצמו, הרי מדובר במהלך שכעבור מספר שנים יניב לו דירה רחבה משלו. ואכן, אחר בירורים אצל מתווכים מידידיו, נמצאה הצעה שהייתה נראית משתלמת. החלוקה כבר בוצעה בדירה, מה שהעלה את מחיר רכישתה בסכום של כסף, אך מאידך מאחר והיא כבר עומדת בחלוקתה זה מספר שנים, הסיכון לפניות מצד הרשויות כמעט בלתי קיים. אף שקלול ה'טרטור' של החלוקה הן מצד העבודה והן מצד השבתת הנכס משכירות באותה תקופה והעיכובים הכרוכים בכך, העלה כי שווי הנכס מצדיק את ההשקעה.

ר' מרדכי זלמן הניח את הסכום ההתחלתי שקיבל מהוריו ומחמיו לאורך ימים ושנים, הוסיף סכום נכבד שהיה מונח לו בצד כחיסכון, ואף לקח הלוואת משכנתא מהבנק, וכך ביצע את הרכישה על הצד היותר טוב. יחידה אחת הייתה מושכרת לאורך זמן למשרד גמ"ח הלוואות לצרכי נישואין. יחידה שניה הייתה מושכרת לזוג צעיר, שתוכניתם הייתה לעזוב מיד בתום תקופת השכירות בסוף השנה. זה יוצא וזה בא, לתום תקופת השנה כאשר יצאו בני הזוג מן הדירה, את מקומם תפס ר' אפרים צבי העוסק לפרנסתו במסחר בסת"ם, בעיקר בכתיבת בספרי תורה, בחדר הגדול הקים מעין 'מחסן' ציוד לכל צרכי הסת"ם, ובחדר הנוסף, הקטן, ישב הוא עצמו וכתב. הסופר ר' אפרים צבי חתם חוזה למשך שש שנים, לפי הסיכום הבא: התשלום הראשון היה לששה חדשים מראש, ולאחר מכן ישלם על כל שלשה חדשים מראש.

במשך שנתיים הדברים התנהלו על מי מנוחות. בכל שלשה חדשים, היה מגיע ר' מרדכי זלמן אל ר' אפרים צבי ומקבל ממנו את דמי השכירות למשך שלשת החדשים הבאים. והנה, באה לה שנת ה'תש"פ, זו השנה שוירוס הקורונה בא ושיבש את חיי היקום כולו, ובכלל זה את הפעילות בענפי המסחר השונים. בין הנפגעים הגדולים היה ר' אפרים צבי, שחש היטב על בשרו את ירידת הפעילות בתחום כתיבת הסת"ם. פחות הכנסות לבעלי ההון גררו פחות הזמנות לספרי תורה, ובעקבות כך פחות הכנסות לר' אפרים צבי, שעיקר מסחרו ופרנסתו התבססו על הכתיבה.

ככל שנקפו הימים וחלפו, הוא נכנס למצוקת תזרים לא פשוטה, עד שפשוט לא היה מסוגל להמשיך את תשלום השכירות במועדו כפי שהיה רגיל ומקפיד מימים ימימה. בתחילה, הגיב ר' מרדכי זלמן בסלחנות לאיחורים שתכפו והלכו, עד שלאחר ששה חדשים היו בידו רק דמי שכירות על החודשים שכבר חלפו ולא על החדשים הבאים, ועם כל זה בחר להבליג על כל הקושי הכרוך בכך, כאשר הוא מצידו מוכרח היה לעמוד בתשלומי המשכנתא הגבוהים. אולם ככל שהפערים בין תשלום לתשלום התרחבו, הוא חש את עצמו במצב בו לא יוכל לעמוד. בכוונתו היה לדבר עם ר' אפרים צבי וללבן עמו את הנושא, אלא שכעבור מספר ימים בהם ניסה להשיגו בכל דרך וללא הצלחה, הוא הפנים שר' אפרים צבי ככל הנראה פשוט מתחמק, ביודעין.

כעת הפך העניין להיות מעיק. הוא הבין שר' אפרים צבי ניצב בבעיה. הוא אף הבין היטב לליבו. מאידך משכורתו המצומקת לא היה בה כדי לכסות גם את דמי המשכנתא של הדירה וגם את דמי השכירות של הדירה בה הוא עצמו מתגורר. הוא ידע היטב כי המצב לא יכול להמשך בצורה זו. מצידו חשב, כי במידה ואין לו לר' אפרים צבי לשלם, הרי שהוא פוטרו מכל ההתקשרות של חוזה השכירות שנחתם ביניהם בו נכתב מפורשות כי לא קיימת אפשרות עזיבת הדירה בתוך תקופה של שש שנים. הוא יבקש שיפנה את הדירה, ועל סך התשלומים שהצטבר עד כה לסכום של כ-30,000 שקלים הוא יהיה מוכן לגבש הסכם פריסת תשלומים, שתאפשר לר' אפרים צבי לעמוד בה.

רק כאשר עלה בעצמו ונכנס לדירה המושכרת, עלה בידו לפגוש בר' אפרים צבי. בנועם מידותיו, הוא דיבר עמו בכבוד, שיחה רווית התנצלויות והבעת הבנה למצבו הקשה, אולם יחד עם זאת הודיע לו בנחישות שאין לו אפשרות להמשיך כך מאחר והוא עצמו קורס מהמעמסה הכספית שהוטלה עליו. ר' אפרים צבי חש שלא בנח, ומיד במקום מסר בידו שיק דחוי לחודש הבא על סך של כ-עשרת אלפים שקלים, ואמר שזה על החשבון של החוב, ואי"ה לקראת חודש הבא הוא יתחיל לשלם תשלומים כסדרן.

למחרת בבוקר מיהר ר' מרדכי זלמן והפקיד את השיק בבנק. אלא שלא ארכו שעות רבות ומספר הטלפון של ההודעות הקוליות של הבנק מופיע על הצג של הפלאפון שלו. הוא שיער מיד במה דברים אמורים. ואכן, הקול המכני הודיע לו כי פעולת הפקדת שיק על סך עשרת אלפים שקלים בוטלה, עקב 'אי כיסוי מספיק', וכי החשבון יחויב בעמלה כפי הרשום בספרי הבנק. הקול המתכתי סיים בחגיגיות כי לפרטים נוספים הוא מוזמן לפנות לסניף בשעות הפעילות, אך הדבר היה מיותר, שכן הוא הבין את המצב לאשורו.

כמובן שהוא מיהר להתקשר לר' אפרים צבי, אלא שכצפוי המספר לא היה זמין. משכך, גמר בדעתו שאין הוא יכול לבזבז זמן ומשאבים ואין לו שום כוונה לגלגל הלוואות, ואשר על כן את המשך דרכו הוא עשה בפגישה אצל עורך דין אליו פנה, כאשר הלה לא השתהה לרגע, ובתמורה לעמלת שירות מכובדת, הנפיק מתחת ידו מיידית מכתב חתום בו הוא מודיע לר' אפרים צבי שעליו לפנות את הנכס בתוך שבעה ימי עסקים.

שבוע חלף, ואחריו עוד שבוע וגם שבועיים, עד שכעבור חודשיים, חש ר' מרדכי זלמן שבאו מים עד נפש. לא זו בלבד שאין לו את כספו, והשוכר אינו מפנה את המושכר, הרי שהוא אף לא זוכה ליחס ולניהול שיח תקני אודות מצב הביש אליו נקלעו שניהם שלא מרצונם.

בלית ברירה עשה את מה שעשה. באישון ליל הגיע לנכס המושכר יחד עם שלשה ידידים לספסל הלימודים, כדי להוציא את חפציו של ר' אפרים זלמן החוצה, למבוא שבין שתי הדירות שברשותו, להחליף את המנעול, ולקבוע בשטח עובדה מוגמרת של פינוי השוכר מהמושכר. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר והדלת סבה על צירה. ר' מרדכי זלמן שחרר את המנעול ופתח את הדלת, והנה להפתעתו הוא מגלה שם את ר' אפרים צבי יושב ועוסק במלאכתו. רגע של הלם, אך במהירות התעשת והבין שאם לא עכשיו אימתי, והנה הוא שומע את עצמו פונה לר' אפרים צבי ומודיע לו שהוא בא כעת לפנות את הנכס ועליו לשתף פעולה.

ר' אפרים צבי נעמד מלא קומתו בדלת, ואמר לו כי הוא מתנגד לכך, ואם ירצה עליו לתבוע אותו בבית הדין. החברים שהגיעו עמו היו החלטיים והם פנו להסיט את ר' אפרים צבי מהדלת ולבקוע את חסימתו הפיזית, כדי שיהיה להשלים את הפינוי בצורה מושלמת, אך כאן עמדה לו אצילותו של ר' מרדכי זלמן שהיה ירא שמים שחכמתו קודמת למעשיו, ורגע בטרם החלה פעולת הפינוי הוא עצר בעדם. הוא אמר להם שעליו להיוועץ במורה הוראה, לשמוע כיצד לנהוג במקרה זה, על פי דין תורתנו הקדושה. הוא הודה לידידיו על העזרה והסיוע ועמידתם לימינו בעת מצוקתו, אך סיכם עמם שבשלב זה נשהה את הפינוי עד לבירור ההלכה כדת של תורה.

למחרת, ניצב ר' מרדכי זלמן בבית ההוראה, ושאלתו בפיו: האם הוא רשאי לנקוט בפעולת פינוי בעל כרחו של השוכר שלא שילם, או שעליו לקבל רשות מבי"ד בטרם כל פעולה אשר יעשה.

וזה דבר המשפט

• ההלכה היא: 'עביד איניש דינא לנפשיה'. כלומר, רשאי אדם לעשות דין לעצמו לגבי חפצים שהם שלו, אך אינו רשאי להכות ולהזיק את השני, מלבד במקום שיש לו הפסד, שאז במקרים שאין לו ברירה אחרת ואינו יכול להציל בענין אחר, יכול לעשות דין לעצמו גם בכח הזרוע ובהכאה והפסד לשני.
• שיטת הרמ"א שגם כאשר הוא רשאי לעשות דין לעצמו, אין לו לעשות זאת לכתחילה על ידי גויים, אמנם בדיעבד אם עשה, מה שעשה עשוי. אך שיטת הנודע ביהודה שרשאי לעשות דין לעצמו גם על ידי גויים, וגם האגרות משה תמה על דברי הרמ"א, וכן מבואר בראשונים להיתר.
• שוכר שאינו מפנה את הבית לאחר סיום החוזה אך ממשיך לשלם דבר חודש בחדשו, מאחר ואין למשכיר הפסד בדבר, יכול הוא לעשות דין לעצמו ולפנותו רק באופן שאינו מכה או מזיק אותו. אבל שוכר שאינו משלם ויש למשכיר הפסד, הוא רשאי לעשות דין לעצמו ולהוציאו אף בזרוע במקום הצורך ויכול להסתייע באחרים, אך לשיטת הרמ"א אסור לו לכתחילה להיעזר בגויים.
• אף לדעת האוסרים לפנות לכתחילה על ידי גוי, מותר להוציאו על ידי ישראל שאינם שומרי תורה ומצוות, כי הם בגדר ישראל ואין זה כמסירת ממון ישראל ביד גוי.
• ויש למסייע מצוות השבת אבידה ואפילו על ידי הכאה, שהרי מצינו שרשאי להפריש ישראל מאיסור על ידי הכאה. והשבת גזילה היא בכלל השבת אבידה. ואולם אין לפנות באלמות והכאה, כל עוד אפשר בענין אחר על ידי פינוי החפצים.
• בסיפור שלפנינו: רשאי ר' מרדכי זלמן להוציא את חפצי ר' אפרים צבי מן הבית, ואף יכולים חבריו לסייע בעדו, וגם יש להם מצוה בכך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!