משפחות החטופים קיימו עצרת בת"א: "הם מחכים לנו שנציל אותם"

הערב (מוצ"ש) בציון 10 חודשים בהם נמצאים 115 חטופים בשבי החמאס, התקיימה עצרת התמיכה במשפחות החטופים ב'כיכר החטופים' בתל אביב.

בעצרת, שהתקיימה בפתחו של שבוע גורלי למו''מ קראו משפחות החטופים והמוני הישראלים לראש הממשלה: "די להפקרה. זוהי שעת המבחן שלך - גלה מנהיגות ותחזיר אותם הביתה".

נטלי בן עמי, בתו של אוהד בן עמי אמרה: "אבא אני מצטערת שאתה עדיין שם, שאתה עדיין סובל וחווה את ה-7/10 שוב ושוב כל יום מחדש. אני עדיין לא מבינה איך זה הגיוני שמשאירים אותך שם בגיהנום הזה. כבר כמעט שנה אנחנו נלחמים ועושים הכל כדי שתחזור הביתה, כבר כמעט שנה שהמלחמה ממשיכה בבית שלנו, בבארי, בדרום, ובו זמנית גם בצפון, ומול איראן, ומול החותים - אבל מה שהכי מפחיד אותי אבא, מה שהכי מסוכן , זה שאנחנו נתרגל שזו תהיה המציאות, שאנחנו חיים איתה ומשלימים איתה - 115 חטופים שמפקירים אותם כל יום כל שעה וכל דקה מחדש. אנחנו לא מוכנים להתרגל. לא נשלים עם המציאות הזו - כי אפשר ליצור מציאות אחרת - אפשר לעשות עסקה, צריך לעשות עסקה וצריך לעשות את זה עכשיו".

לישי לביא מירן, אשתו של עמרי מירן, פנתה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אתה אדם מאמין, עבורך פידיון שבויים זה לא מושג ריק, זו מצווה קדושה - ואני יודעת שעמוק בפנים, אתה מרגיש בדיוק כמונו - שרק עסקה תחזיר אותם הביתה. אתמול, צייצת שמדובר ב״עסקת כניעה״. למה בדיוק אתה קורא כניעה? להחזרת 115 בני-אדם הביתה, להצלת חיים, להבאת חללים לקבורה ראויה, לכל הערכים היהודים והאנושיים האלה אתה קורא כניעה? אנחנו נאבקים בתרבות של אלימות ומוות - לא כדי להיות דומים לה! מחבלים פרצו באלימות לתוך הבית שלנו וקרעו לנו מבין הידיים את עמרי - אותי לא צריך ללמד עם מי יש לנו עסק. עוד נחזור אליהם… אבל עכשיו, עכשיו זה זמן פיקוח נפש".

ימית אשכנזי, אחותה של דורון שטיינברכר אמרה: "בתשעת הימים שבין ראש חודש אב לצום תשעה באב נוהגים במנהגי אבלות. אחותי הקטנה כבר עשרה חודשים, לא אוכלת, לא שותה, לא לובשת בגדים נקיים, חשופה בכל רגע לפגיעות נפשיות ופיזיות. ויחד איתה עוד 114 חטופים וחטופות. והם לא באבלות. הם בהפקרות! תשעה באב מזכיר לנו את חורבן בית המקדש והאסונות של העבר, את שנאת החינם וחוסר האחדות שפירקה ופיזרה את העם. האם אנחנו עומדים בפני חורבן הבית השלישי? התעלמות מערכי היסוד שלנו: ערבות הדדית, אחוות אחים ופידיון שבויים תוביל אותנו לשם".

רישל צרפתי, אמו של אופיר צרפתי ז״ל: "כעם, תמיד האמנו בערך של "כל ישראל ערבים זה לזה". תמיד האמנו שעלינו להחזיר את ילדינו הביתה ולהבטיח את שלומם. אך כעת, כשיש לנו הזדמנות אמיתית להחזיר את הבנים והבנות שלנו לחיק משפחותיהם, האם אנו מהססים? בתשעה באב, אנו זוכרים את החורבנות של עמנו. אך האם אנו מבינים שאנו עלולים לגרום לחורבן נוסף? חורבן של ערכים, של אמונה, של אנושיות? האם נגרום לחורבן שלישי אם נשכח את החטופים שלנו? אני מתחננת בפניכם – אל תשכחו את החטופים. אל תתנו ללבכם להתקשות. הביטו בתמונותיהם, ראו את החיוך שלהם, את התקווה בעיניהם. הם מחכים לנו שנציל אותם, שנחזיר להם את תקוותם ואת עתידם".

גיל אליאס, בן משפחתו של אברה מנגיסטו: "ב-9 באוקטובר השנה ימלאו עשר שנים לשבי של אברה בידי החמאס. אני רואה הקבלה בין מה שקרה עם אברה בעשר השנים האחרונות, לבין מה שקורה עכשיו עם החטופים בעשרת החודשים האחרונים.
הפתרון היחידי להחזיר את החטופים זה בעסקה. עסקה כזאת מונחת על השולחן היום, עם הצעה מפורטת. צריך רק לאשר אותה. אבל בשביל זה דרושה קואליציה אחרת. כזאת שיקומו מתוכה אנשים אמיצים ויפעילו לחץ לעשות את המעשה הנכון, הראוי, המוסרי, האחד והיחיד. צריך שנבחרי הציבור, אלה התומכים בשחרור החטופים, יתאחדו בשם המטרה האחת - החזרת החטופים הביתה עכשיו".

משה תייר, דודו של יגב בוכשטב: "כשחטפו את יגב ורימון לא בכינו, ידענו שיש לנו את הצבא החזק בעולם וזה עניין של שעות/ימים עד שהם יחזרו. הימים הפכו לשבועות ועדיין לא בכינו כי העם והעולם היו איתנו והילדים והנשים התחילו לחזור. כשעצרו את הפעימות לא בכינו כי סמכנו על המוח היהודי שיודע מה שהוא עושה. ולא בכינו שהחמאס טען שהוא נהרג והצבא אמר שלא ולא בכינו כשהצבא התחיל להחזיר גופות, ורצינו לבכות אבל לא בכינו כי חיכינו לאלה שיחזרו בחיים, וכשעולמנו חרב והודיעו שיגב נרצח, גם לא בכינו כי ביקשו שנשמור בסוד כדי שאף אחד לא יפגע ובלענו את הדמעות והסתרנו את הכאב וכאבנו בשקט הולך ומתגבר.

"ובסוף כשהותר לפרסום לא בכינו כי שכחנו איך, וזכרנו את התקווה וזכרנו את הכעס ההולך ומתגבר ומתגלגל, וזכרנו את האחים והאחיות שהחיים שלהם אוזלים בשבי המרצחים, דקה אחר דקה וזכרנו את הבגידה ששיאה בהפקרה ושנמשכת ונמשכת עד היום".

אדם חג׳ג׳, בן דודו של רום ברסלבסקי: "באותו בוקר שבת לפני 309 ימים, בן דודי רום ברסלבסקי שעבד כמאבטח במסיבה, נתקל יחד עם אלפי אנשים בחורבן בית אמיתי- אבל במקום לברוח או להישבר, רום עשה הכל כדי למנוע את האסון. הוא לקח יוזמה עצמאית והחל לפנות פצועים וגופות למקום מבטחים, הציל חיים וגם מנע מגופות להיחטף לעזה. אחת מהניצולות שהוא חילץ מספרת שמה שהיא זוכרת במיוחד זה את המשפט שאמר לה: "אני לא עוזב אותך, אל תדאגי, אני שומר עלייך," והכל עם חיוך על הפנים. ועכשיו, כבר למעלה מ- 300 ימים אין סימן חיים מ-רום הגיבור. אני פונה אליכם עם ישראל, שתמיד ידע לעשות הכל כדי להשיב בנים לגבולם ושבויים לביתם, שתפו את הסיפור של רום בכל מקום אפשרי, שתפו את הסיפורים של כל הגיבורים שלנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!