הלכה שבועית: שמיעת שירים בבין המצרים

שמיעת שירים בבין המצרים

נושאי השיעור

תקנות חז''ל לימי בין המצרים • אמה על אמה בבית עם ציור של אבני ירושלים • שבירת הכוס תחת החופה • שירה בפה על היין • טעם האיסור בשיר • מחלוקת הש''ע והרמ''א בשירה שאינו רגיל בה • שמיעת שירים למורך רפואת הנפש • ערבי שירה • זמר בקעמפים • שירה לחתן וכלה • שירה כשהחתן בחדר יחוד • שירים מוקלטים • שירים לקצב הפועלים • שירה בהתעמלות • הרצאה מלווה במנגינות • לימוד נגינה • שירים לילדים בגן • שירי רקע בהמתנה לשיחה • שעון מעורר עם שירים • סיום מסכת עם מוזיקה • סיומי מסכת בסעודת אירוסין • אכילת בשר בסיום מסכת

תקנות לימים אלו

היום נדבר על דיני בין המצרים. ידועים הדברים שחז''ל החמירו והגבילו אותנו בכמה וכמה דברים בימים אלו שבין יז' בתמוז לתשעה באב. אלא שהיום לצערנו כל אחד מחפש את הקולות כדי להיפטר מהמגבלות אף בימים אלו. וכ''ז למה, כיון שאנו לא חשים ולא יודעים ולא מבינים מהו החורבן. אבל חז''ל שידעו בערך המקדש וידעו מה איבדנו, התקינו תקנות לימים אלו.

מחכים שתגמר המלחמה

הנה אם נשאל אנשים מה חסר לנו בתקופה כזו, יאמרו רק מחכים שתגמר המלחמה וזהו הכל חוזר לקדמותו. ומה עם בית המקדש ומה עם גלות השכינה, האדם לא חושב על זה בכלל, ולכן כשמגיעים ימים אלו, ימי בין המצרים, אנחנו מחפשים כיצד לברוח מהתקנות שתיקנו לנו חז''ל.

תקנות הבתים

אומר השו''ע (סימן תקס ס''א) משחרב ביהמ''ק תיקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בנין מסויד ומכויר כבנין מלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד, והלוקח חצר מסוידת ומכוירת, הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכתלים.  

כבית מלכים

לצערנו היום אנו עושים בדיוק ההיפך מתקנת חז''ל, כל אחד מחפש שביתו יראה כביתו של מלך, כל מי שיעבור מרחוק ויראה את הבית יתפעל. אולם חז''ל אמרו בהיפך ולכן יש להשאיר מקום בבית אמה על אמה בלי טיח.

לא הרווחנו כלום

ישנם שלא נוח להם שמול הכניסה לבית יהיה מקום אמה על אמה שאינה יפה ללא צבע, ועל כן מצאו פתרון לעצמם, עושים איזה ציור יפה של אבני ירושלים, ושמים על אותו ציור זרקורים שיאירו את האבנים, וכותבים שם אם אשכח ירושלים. וזה צחוק, שהרי כל אדם שרואה ציור זה מתפעל מהיופי של המלאכה. ובמקום שנרגיש חוסר בבית, שיהיה זכר לחורבן שהבית לא יהיה מושלם, הבית נהיה יותר יפה, ובזה לא הרווחנו כלום.

תקנות בסעדה

עוד בשו''ע (שם ס''ב) וכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם. וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירה מין ממיני התכשיטים שנוהגת בהם כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. וכל אלו הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו'.

היום הכל מושלם

בימינו אין אנו נוהגים בכל אלו התקנות. אנשים רוצים הכל מושלם כמה שיותר, מגישים לאורחים אוכל מנה אחר מנה מכל טוב. והנשים לא משיירות תכשיט אלא לובשות הכל. אמנם היום אכשר דרא ונוהגים הרבה לשייר אמה על אמה בבית, אבל גם זה יותר בזמננו, בדורות הקודמים פחות נהגו בזה. וכ''כ בשולחן גבוה. דכיום לא נהגו אלא בשבירת הכוס בעת החופה בלבד.

שבירת הכוס תחת החופה

דוקא את דברי הרמ''א כן נוהגים כולם לעשות. אומר הרמ''א (שם) ויש מקומות שנהגו לשבר כוס תחת החופה. ומנהג זה נוהגים בכל עם ישראל שהחתן שובר כוס תחת החופה. אלא שההפרש בין שבירת הכוס בחופה לבין ה'מזל טוב' לאחר שבירת הכוס, זה ענין של רגע, ובקושי אדם מנגב את הדמעות על ירושלים החרבה וכבר התזמורת בשיאה. ואז נראה כאילו השבירה באה למזל טוב ולא זכר לחורבן. לפיכך היה טוב אם היו ממתינים מספר דקות בין שבירת הכוס לבין השירה והריקודים לחתן.

בטל שיר על היין

במשנה בסוטה (מח.) שנינו משבטלה סנהדרין בטל שיר מבית המשתאות שנאמר ''בשיר לא ישתו יין''. ובגמרא הסמיכו זאת על הפסוק ''זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם''.         

שירה בפה אסורה על היין

ובגמרא בגיטין (ז.) שלחו ליה למר עוקבא מנא לן דאסור לשתות יין ולשיר (ע''פ הראשונים). וכתב להו מהפסוק ''אל תשמח ישראל אל גיל כעמים'' והקשו לו מדוע לא הביא מהפסוק ''בשיר לא ישתו יין''. ותירצו דאי מפסוק זה היינו אומרים דדוקא בכלי זמר אסור עם יין אבל שירה בפה עם יין תהיה מותרת, קמ''ל הפסוק אל תשמח ישראל אל גיל כעמים שאף שירה בפה אסורה על היין.

אין אימת הסנהדרין

הנה מצינו ששירה בפה אסורה על היין. וביאר הירושלמי דקודם שבטלה סנהדרין היתה אימת סנהדרין עליהם ולכן לא אסרו שיר על היין, אבל משבטלה הסנהדרין, חששו שמא יגיעו לידי עבירות ע''י השיר והיין, ולא יהיה מי שיאכוף מעשים אלו, על כן ביטלו שיר על היין, דע''י היין ניתן להגיע לחוסר צניעות.

מפני חורבן הבית

הרמב''ם ביאר דהטעם שביטלו שיר על היין, מפני חורבן הבית, דכיצד יבוא לנגן ולשיר והבית חרב.

האיסור למי שרגיל בשירה

התוס' בגיטין הביא דברי רש''י לאסור שירה בפה על היין, וכתב שראוי להחמיר בכיו''ב דוקא אם רגיל בשירה הרבה, אבל מי שלא רגיל הרבה בשירה אינו אסור.

כן דברי הרמ''א

וכן כתב הרמ''א (בסימן תקס ס''ג) דכלי שיר אינם אסורים אלא ברגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר.

שירה בפה בלא יין מותרת

הנה יוצא מהדברים דשירה בפה בלא כלי זמר ובלא יין מותרת. אבל שירה בפה על היין או שירה בכלי זמר אף בלא יין, אסורה. אלא אם כן עושה השירה לצורך מצוה או שירות ותשבחות לה' שהשירה מותרת לו בכל גוונא.

פסק השו''ע

השו''ע (שם ס''ג) פסק כדברי הרמב''ם וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם. וברמ''א מביא ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר, או בבית המשתה. ואסור לשומען מפני החורבן. ואפילו שיר בפה על היין אסורה. שנאמר ''בשיר לא ישתו יין''. וכבר נהגו כל ישראל לומר שירות ותשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקב''ה על היין.

היתר דוקא בשירה להקב''ה

הנה ראינו בדברי השו''ע שהחמיר לשיר שירים אף למי לא רגיל בהם ואף בפה אסור למי ששר על היין. אל דההיתר היחיד שלו הוא רק לשיר שירות ותשבחות להקב''ה. ונראה בדבריו לכאורה דכל ההיתר אינו אלא בפה דכתב שמותר לומר שירות ותשבחות ולא הזכיר דאף בכלי זמר מותר, ואולי סבר לומר דשירות ותשבחות בכלי זמר יהיו אסורים אף אם שר להקב''ה.

אף בכלי זמר מותר

אמנם סברו לומר האחרונים בדברי השו''ע שאם שר שירות ותשבחות להקב''ה מותר אף בכלי זמר. דהרי בגמ' השוו כלי זמר ליין, ואם התירו שיר על היין, יתירו גם שיר בכלי זמר. ולכן כשעושה לצורך מצוה חתן וכלה וכדו' יהיה מותר אף בכלי זמר.

מחלוקת השו''ע והרמ''א

ולכן מי ששומע שירים להנאה פרטית שלו ולא לצורך מצוה לפי השו''ע אסור או כדעת הרמב''ם מפני החורבן, או כדעת הירושלמי מפני שבטלה סנהדרין. אבל לפי הרמ''א אם זה אדם שאינו רגיל תמיד בשירה מותר לו לשמוע לפעמים שירים.

לצורך רפואת הנפש

מי שרוצה לשמוע שירים לצורך רפואת הנפש, פשוט שהדבר מותר כמו בכל רפואה וכמו שלצורך מצוה התירו אף לצורך רפואה יתירו.

ערבי שירה

היום עושים ערבי שירה. אם זה ערב שירה במקום מסודר עם כל גדרי הצניעות, וכן בקעמפים שעושים לבחורים מביאים להם זמר והם שרים איתו כל הלילה ואין שם לא חתן ולא מצוה, אלא להנאת הבחורים כדי למלאות להם עוד לילה בנופש, האם מותר לעשות כן או אסור.

להנאת הגוף או להקב''ה

וכלל הוא שעלינו לדעת, כל שירה זו תלוי למה הוא עושה אותה. אם מכוון בכל אותם שירים כדי לשבח ולפאר את הקב''ה, מותר. אבל אם עושה להנאת עצמו סתם כדי לשמוח, ובפרט שאנו רואים שהבחורים לא הולכים לכל זמר, אלא רק לזמר מיוחד שכיף להם לשמוע אותו, נמצא שכל זה להנאת עצמם, ואינו להקב''ה, ולפי השו''ע הדבר אסור. ובמיוחד אלו שכלל לא שרים רק עומדים ומסתכלים על הזמר עם פה פתוח ומתלהבים מכל רגע, זה ודאי לא להקב''ה אלא לעצמם ואסור. אולם לדעת הרמ''א מותר כיון שאין זה בקביעות. אולם גם לדעת הרמ''א אם אדם זה באופן קבוע שומע כלי נגינה יש לאסור עליו.

כשהחתן בחדר יחוד אסור

שמיעת שירים בארוע שיש חתן וכלה, וכל השירה והריקודים הם לצורך שמחת חתן וכלה, ודאי הדבר מותר דזה צורך מצוה. אלא דצריך לשים לב שהרי כל זה מותר כשהחתן והכלה נמצאים באולם, אבל כשהחתן והכלה נמצאים בחדר היחוד, והזמר משתגע על הבמה, ודאי אין בזה היתר ואינו צורך מצוה.

שירים מוקלטים

בשו''ת חלקת יעקב (הביאו בשו''ת יחוה דעת ח''ו סימן לד) דן האם מותר לשמוע שירים בטיפ. ופסק להקל דכל האיסור אינו אלא בכלי זמר ממש, אבל טיפ ששומעים שיר מוקלט מותר. ונראה לי דכיום שהאיכות טובה מאוד והאדם מתענג משמיעת שיר מוקלט בנגן כמו בשמיעת שירים בכלי זמר, וכמעט ואין הבדל בין שניהם, ודאי שלא יהיה היתר לשמוע שיר מוקלט.

קשה להבדיל בין הקלטה לכלי זמר ממש

ולכן היום בהרבה מקומות מביאים רק תקליטן ויש לו מחשב בפנים ויש לו את כל השירים שם, ומי שיעצום עיניים כמעט ולא יבדיל אם יש שם תזמורת מלאה או שזה הקלטה. ובאמת מה שהבחורים היום מתעקשים על תזמורת זה רק מפני החברה שיאמרו שהביאו תזמורת אבל האמת שקשה להבדיל ביניהם, ולאור זה ודאי לאין להקל ולחלק בין שמיעת כלי זמר לבין שמיעת שיר מוקלט.

שירים לפועלים

מי שרוצה לשים מוזיקה שלא לצורך הנאה סתם, אלא כדי לזרז את הפועלים, שעל ידי שישים להם שירים עם קצב טוב, קצב העבודה יהיה יותר מהר, מותר, דאין כאן כוונת הנאה מהשירים. וכן מבואר בגמ' סוטה שם. אמר רב הונא זמרא דנגדי ודברקי שרי. ופרש''י מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם. וכן כתב המשנ''ב (סי''ג).

שירים בהתעמלות

מי שהולך להתעמלות גופנית. ובמכון הכושר שמים שירים כדי שיהיה לאלו המתעמלים יותר כח ורצון להתעמל, הדבר מותר דאין השיר הגיע סתם להנאה, אלא כדי להגביר את הפעילות אצל האדם, ולכן הדבר מותר.

הרצאה מלווה במנגינות

וכן רבנים שמקליטים איזה הרצאה שלהם, אח''כ הולכים לאולפן עם אותה הרצאה, ובאולפן שמים על ההקלטה שירי רקע, וכל זה כדי לרכז את השומעים, וכשהרב אומר משהו דרמטי, שמים ברקע מנגינה בהתאם ,וכשהרב אומר משהו עצוב או מרגש, שמים ברקע מנגינה בהתאם, כל זה מותר כיון שאין האדם מכוון בשמיעת ההרצאה לשם הנאה, מהכלי זמר.

הלומד נגינה בימים אלו

כמו''כ מי שלומד נגינה, אם אינו עושה את הלימוד כדי להנות מהשירים אלא כדי ללמוד, אין איסור בשמיעת אותם שירים בימי בין המצרים, אבל אם הולך ללמוד כדי להנות מהשירים שעושה תוך כדי הלימוד אסור לו ללמוד בימים אלו נגינה.

שירים לילדים בגן

גננת שרוצה לשים שירים בגן כדי שהילדים יהיו יותר רגועים, זה בכלל צורך נפשי, וכיון שעל הילדים ממילא אין גזירה, והגננות שקועות בהמשך העבודה ולא באמת נהנות משירים אלו, יכולות לשים שירים לילדים אף בימי בין המצרים. אלא אם כן גננת ששמה שירים להנאתה בגן, דזה ודאי אסור.

שירי רקע בהמתנה לשיחה

מי שממתין על הקו בשיחת טלפון לאיזה חברה מסוימת, ועד שעונים לו שמים לו איזה שיר או מנגינה. אין בעיה לשמוע שירים אלו בימי בין המצרים, דהרי לא רק שהאדם לא נהנה משירים אלו, אלא האדם מתפוצץ מאותם מנגינות, כיון שמחכה כבר שיענו לו.

שעון מעורר עם שירים

צלצול של שעון מעורר בבוקר ע''י שמיעת שיר, מותר אף בימי בין המצרים, דכיון שאין האדם עושה זאת להנאה, אלא היה מעדיף שהשעון ישתוק ולא יצלצל ואם כן ודאי אין כאן הנאה ומותר.

שמיעת כלי זמר בימים אלו

כתב המג''א (סימן תקנא סק''י) דאסור לעשות ריקודים ומחולות מי''ז בתמוז ואילך. עי''ש. וכוונתו גם באופן המותר, כגון לדעת הרמ''א אם לא שומע בקביעות, מ''מ בימים אלו אסור. ולדעת השו''ע בלא''ה אסור, שהרי כל השנה אסור. ולצורך מצווה יתבאר להלן שמותר. וגם אותם שהקלו כל השנה בשמיעת טיפ לצורך הנאה, מ''מ בימים אלו אין להתיר כלל.

בכלי זמר מותר לצורך מצוה

בשו''ת יחוה דעת הנ''ל ובספרו חזו''ע כתה הרב זיע''א שלצורך מצוה מותר לשמוע כלי נגינה אף מי''ז בתמוז, שהרי לדעת השו''ע מותר לערוך חופה מי''ז בתמוז עד ר''ח אב, והרי אין שמחה לחתן והכלה ללא כלי זמר וכמו שהתירו הראבי''ה להביא גוי כדי לנגן בשבת לצורך חתן וכלה דהו''ל שבות דשבות במקום מצוה, (והובאו דבריו בב''י סימן שלח). וכן התיר המהר''י אסד להביא כלי זמר בסעודת ברית למרות שאם התינוק היתה אבילה על אמה תוך י''ב חודש. דהואיל ובא לפאר המצוה מותר.  

סיום מסכת עם מוזיקה

וכן מי שרגיל לעשות סיום מסכת עם מוזיקה, מותר לו לעשות סיום מסכת עם מוזיקה אף בימי בין המצרים. אלא שיש שלקחו היתר זה לדבר לא טוב. ועושים סיום מסכת כל סעודה בשביל התירוץ לשמוע שירים, ולא בשביל הסיום מסכת.

סעודת אירוסין עם שירים

וכן בספירת העומר יש כאלו שעושים סעודות האירוסין עם שירים, וכדי להתיר זאת לפי ההלכה, מבקשים מאחד המשתתפים שיעשה סיום מסכת ובכך שומעים שירים. וזה אינו נכון, דמי שרגיל באמת בכל סיום מסכת לעשות שירים וריקודים באמת מותר לו, אבל אדם שלא רגיל בכך ועושה כן להערמה, ודאי אסור לו.

בחורי ישיבה מסיימים מסכתות

וכן שאלו פעם בחורי ישיבה שרוצים לאכול בשר בתשעת הימים, סיכמו הבחורים ביניהם שכל יום יעשה מישהו אחר סיום מסכת ובכך יכולים לאכול כל יום בשר בארוחת צהריים. וזה הערמה, דהרי אם עושה סתם סיום מסכת, הוא בקושי מביא לחברים פיצה, אז מה קרה עכשיו שנזכר להביא בשר, וזו הערמה בלי היתרים.

חוסר הבנה

ובאמת אם האדם היה מבין על מה הוא מצטער בימים אלו, היה יודע להבחין לבד היכן מותר לו לשמוע שירים והיכן מותר לאכול בשר, ולכן רק בשמחה של מצוה באמת יהיה מותר לו לשמוע שירים.

ריקודים ומחולות אסורים

לשון המג''א לאסור ריקודים ומחולות. וצריך להבין מהו מחול שאסרו. דהרי יש שני פירושים למילה מחול. יש בגמ' בתענית שבנות ישראל היו יוצאות בט''ו באב וחולות בכרמים. וזה מלשון סיבוב ע''ש החליל שהוא עגול. ויש עוד ביאור שזה כלי זמר כמו שכתוב בתוף ובמחול.

לא רק ריקוד עגול אסור

ודאי לנו שלא היתה כוונה לומר רק ריקוד עגול אסור ולכך כתבו מחול, דהרי מה ההבדל בין ריקוד עגול לבין ריקוד תימני, אחד אחורה ושתים קדימה.

ריקוד עם כלי זמר

כל האחרונים שהביאו דין זה של המג''א כתבו לאסור ריקודים ומחולות ולא כתב אף פוסק קדמון לאסור ריקוד, אלא מיד צירפו לו ומחולות. אמור מעתה דודאי כוונת כולם היתה לאסור ריקוד ריקוד עם כלי זמר, והגם שכלי זמר אסור גם ללא ריקוד, מ''מ בדרך כלל הכלי זמר מלווה עם ריקוד ולכן הוסיפו ריקוד. אבל ריקוד ללא כלי זמר אין בזה שמחה גדולה ואותה לא אסרו.

חתן לאחר הווארט

ולכן היום מה שנוהגים בישיבות כשבא חתן לאחר האירוסין לישיבה וכולם שרים ורוקדים לו, הדבר מותר, דכיון שאין שם כלי זמר, השמחה אינה שלמה, ולכן מותר.

מתאמן לחתונה

מי שרוקד כדי להתאמן לחתונה שבאה לאחר ימי בין המצרים, מותר לו לרקוד בלי כלי זמר, דכיון שלא אסרו זאת אין לנו לגזור גזירות מדעתנו.

מי שבריא בנפשו אסור לו

לצערי יש הרבה היום שמתקשרים לשאול בענין שמיעת השירים מה הדין בשישי, ומה הדין בראש חודש, כל אחד מחפש את הקולא שלו. אני רגיל לשאול את השואלים האם אתה בריא בנפש, אתה אדם נורמלי. על פי רוב כולם מיד אומרים שהם נורמלים, ומיד מבינים מה התשובה.

בעיה נפשית מותר

באמת מי שמרגיש דיכאון או בעיה נפשית אחרת והשירים יקלו עליו מבחינה נפשית, מותר לו לשמוע שירים כמו כל צורך רפואה שדוחה הלכות אלו.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!