כך התרשם העיתונאי החילוני מהחרדים שמשתלבים בגופי הביון והמודיעין

עיתונאי "ידיעות אחרונות" דרור פויר פגש את משתתפי תכנית פרד"ס, תכנית ההכשרה היוקרתית של גופי הביון והמודיעין למגזר החרדי, ושיתף את הקוראים בחוויה, וכך הוא כותב בכתבה שפורסמה בשבוע האחרון: המחזור הרביעי של הפרויקט, המונה כ-60 אברכים המגיעים מכל הקשת של המיינסטרים החרדי. התלמידים בפרד"ס הם לא שבבניקים, אלא מהאליטה של החברה החרדית, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים. הבקיאים יכולים לתת בהם סימנים ולדעת בדיוק לאיזו חסידות או זרם שייך כל תלמיד לפי מגוון המלבושים, הפאות, הכיפות, קשירת הציצית ועוד.

יש היום מבחר גדול של תוכניות המיועדות לגיוס חרדים ולשילובם במערכת. אבל בשונה מרוב הפרויקטים, פרד"ס לא מיועד לחרדים-לייט, שעזבו את הישיבה ודורשים פתרון שירחיק אותם מהרחובות, אלא דווקא לעילויים שבעילויים שמחפשים אתגרים וקריירה. שנית, הפרויקט מגייס אנשים מבוגרים יותר, בגילי 24 ומעלה - שרובם נשואים ובעלי משפחות, אנשים מיושבים בדעתם.

כאשר העמיתים יוצאים לתפילת מנחה, אני משוחח עם ד"ר איוון גונצ'רנקו מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן, שמעביר סדנה למודיעין גלוי בתכנית. זו השנה השנייה שלו בתוכנית ויש לו רק מילים טובות לומר על התלמידים. "הם חריפים וביקורתיים. אפשר לראות את התלמוד בשאלות שלהם".

כאשר החלק השני של המחזור מצטרף לתפילה, אני מנצל את הזמן לשוחח עם ד"ר אורית רייטר - מנהלת פיתוח משאבי אנוש וקשרים אסטרטגיים, פסיכולוגית תעסוקתית-ארגונית בכירה שמנהלת בפרד"ס את מערך המיון לתוכנית, את תהליכי ההשמה בארגוני היעד ועוסקת בליווי, ייעוץ אישי, פיתוח העמיתים והכשרתם לקראתם שילובם התעסוקתי. הדוקטורט שלה עוסק באינטליגנציה תרבותית ובעבודה בסביבה רב-תרבותית. בנוסף, לרייטר היכרות מעמיקה עם המגזר המודיעיני. היא ניהלה את תחום אבחון והערכת מנהלים במשרד ראש הממשלה, ניהלה את תחום הערכת מנהלים ומדעי ההתנהגות במשטרה.

"תפסת אותי במיונים למחזור החמישי. אני מקווה שאתה שומע את ההתלהבות בקולי כשאני מדברת על פרד"ס", היא אומרת, "הגעתי עם היווסדו של המיזם כדי להקים ולנהל את מערך המיון לתוכנית. העמיתים משתלבים בתפקידי ליבה מודיעיניים עוד בהיותם סטודנטים ואחר כך בקריירה בארגונים. יש שביעות רצון מאוד גבוהה מהם".

הנתונים מדברים בעד עצמם: 90 אחוזים מבוגרי התוכנית ישתלבו במערכות הביון והביטחון. נתון מדהים במיוחד יחסית לנקודת ההתחלה. "אנשים מגיעים ממש עם חלב על השפתיים. זו ההתנסות הראשונה שלהם בעולם שבחוץ. יש אנשים בני 30 שלא עברו ראיון תעסוקתי משמעותי וצריך לבנות להם ארגז כלים כדי להבטיח שיממשו את הפוטנציאל הגבוה שלהם. יש כאלה שמגיעים עם רמת חשבון של שברים פשוטים ומהר מאוד רוכשים תואר ראשון. זה מרגש. אלה אנשים עם פוטנציאל אישי ויכולות גבוהות".

מה את מחפשת אצלם?

"כישורים חשיבתיים, קבלת החלטות, ומהמניעים הנכונים. בהתחלה לא ידעתי איך זה יעבוד ואיך יתייחסו, אני גם אישה וגם לא חרדית, אבל לראות את הפתיחות והנכונות שלהם להצליח זה מדהים ונותן לי הרבה סיפוק. אנחנו מצליחים לייצר פה סיפורי הצלחה ואנשים שמהווים מודל לחיקוי בסביבה שלהם, הם עתודה מנהיגותית. וגם בארגונים אני ממש רואה איך זה מייצר תיאבון לעוד. הם בחורים מוצלחים, משתלבים, חרוצים והם רוצים עוד. בימים אלה לא צריך להכביר מילים כמה זה חשוב לסלול דרך לתרומה משמעותית ולאפשר להם לממש את הפוטנציאל האישי, לאפשר לארגונים להשביח את עצמם בכוח אדם איכותי. גיוון זה דבר חשוב לארגונים. גם כאלה".

מה הזווית שהם מביאים איתם?

"הם מביאים יכולות למידה מאוד טובות מעולם הישיבות שלהם. סקרנות אינטלקטואלית גבוהה, רעב, יכולת העמקה, חשיבה ביקורתית - דבר שמובנה בציבור החרדי גם אם זה לא נראה ככה, היכולת לאתגר ולהתפלפל מאוד מובנית אצלם. בנוסף, החבר'ה שלנו מגיעים עם מניעים ומוטיבציה לתרום לביטחון המדינה. הם אולי לא קוראים לזה ציונות, אבל מה זה משנה. הם רוצים להיות חלק".

הכל נשמע קצת יותר מדי חלק. איפה האתגרים?

"אני לא חושבת שאלה הדברים הטריוויאליים כמו עבודה מעורבת, לצד נשים, פה גם הארגונים עוזרים. מה שקשה זה שהם מגיעים - למרות הפוטנציאל הגבוה - עם הרבה פערים לגשר. הם בעלי משפחות וצריכים ללמוד לתואר, לעבוד בארגון תובעני, זו ריצה למרחקים ארוכים. שם הקושי, אנחנו נותנים מעטפת וליווי שימקסמו את ההצלחה. העובדות הן שאצלנו יש מעט נשירה ביחס לנשירה של חרדים באקדמיה. הכל בזכות תהליכי המיון שלא נופלים משום תהליך דומה, וכמובן הליווי האישי. ברגע שמכירים אותם, כל ההכללות הופכות פשטניות".

"שקלא וטריא"

התוכנית נמשכת כשלוש שנים וחצי, והיא כוללת שלב קצר של מכינה ומיד אחריו תואר ראשון במדעי המחשב או במדעי המדינה ומדיניות ציבורית (שניהם במסגרת האוניברסיטה הפתוחה), וכמובן, תכנים הקשורים בביטחון ומודיעין. הלימודים מתקיימים במשך יומיים בשבוע, וכבר במהלך השנה השנייה מתחילים התלמידים לעבוד בגופי המודיעין השונים במשרות סטודנט, אז הם מאותרים וממוינים כל אחד למקום המתאים לו. במקביל ללימודים האקדמיים, ממשיכים התלמידים לקבל שיעורי גמרא, תורה והלכה.

מייסד ומנהל התוכנית הרב ד"ר משה קהן, 50, מגיע גם הוא. בוגר הישיבות הנחשבות "מיר" ו"תפרח", "באיזשהו שלב אתה מרגיש שאתה רוצה לעשות גם בשביל הקהילה. ואז חשבתי על הרעיון של פרד"ס: לשלב את מיטב הכישרונות והיכולות של עולם הלימוד התורני, כמו שקלא וטריא, הטלת ספק, ערעור תמידי של כל האקסיומות וסירוב לקבל את המובן מאליו".

קהן התחיל ליצור קשרים עם מערכות הביטחון. המוסד בראשותו של יוסי כהן היה הראשון שהרים את הכפפה, וב-2018 קם פרד"ס. "בלי שיתוף הפעולה לא הייתי מצליח", הוא אומר. לדבריו, בעקבות ההצלחה של שיתוף הפעולה עם המוסד נפתחו שערים נוספים בפני הפרויקט. "למדינת ישראל יש מאגר מוחות גדול שחלק גדול ממנו לא מנוצל. אם תביא אנשים בעלי נקודות מוצא ורקע שונים נוכל להרחיב את מעגל החשיבה".

מה אתה יכול לספר על ההיענות במגזר?

"היום כל מחזור מתחיל עם יותר מ-3,500 פניות - זו התנועה הגדולה בעולם החרדי. אחרי המיון מתקבלים בין 60 ל-70 במחזור. הכי משמעותי בעיניי היה כשהייתי בביקור בשב"כ אצל חבר'ה שלנו וראיתי כמה מעריכים אותם שם. מדהים לראות חזון מתגשם, זה מרגש ממש. בעולם הביטחון הבינו את הפוטנציאל באוכלוסייה שלנו. צריך לתת הרבה קרדיט לאלה שהבינו שיש פה שותפות גורל ונתנו הזדמנות להעמיק את הקשר ולתת הזדמנויות, להזריק דם חדש למערכת. בלי חשיבה אסטרטגית, פרד"ס לא הייתה יוצאת אל הפועל".

"לבחורים שלנו יש מצד אחד הרבה תום. ומאידך, הם רוצים לכבוש את העולם. אתה רואה זרם אדיר של מוטיבציה, של רצון. מגיעים כאלה שלא ראו וטסאפ, שעוד לא חוו כלום. תחשוב מה הם עושים - לא למדו לימודי ליבה, ופה הם עוברים מכינה - וישר לתואר במדעי המחשב. הם באו לתת פייט, להצליח. צריכים את זה היום, להווה המאתגר שלנו".

"זה העתיד של המדינה. אנחנו מקבלים רק אברכים יראי שמיים, עם צמא, עם דרך ארץ. יש לנו פה גם בית מדרש. יש לציבור שלנו הרבה מה לתרום. אתה רואה את הדברים מתהווים. רק לשמוע את המפקדים שלהם". הוא מראה לי סרטון ובו בכירים מהמערכת משבחים את הבוגרים. "אתה רואה אדם עם שישה ילדים ודרייב של בן 18".

מה המוטיבציה? עבודה או תרומה למדינה?

"גם וגם. יש שתי מוטיבציות קיימות ורוחשות. הם רוצים לתרום, יש פה טרמינולוגיה של הצלת נפשות, שליחות וכדומה. וגם פרנסה, כמובן".

ההרצאה הבאה היא של חגי גילן, איש מוסד ותיק, לשעבר מפקד אגף קיסריה (אגף המבצעים המיוחדים של המוסד, כולל יחידת החיסולים "כידון"). גילן עובד עם פרד"ס מההתחלה, ומספר שהוא נהנה מכל רגע. "אחלה חבר'ה", הוא אומר.

ההרצאה, או יותר נכון, השיחה עם גילן מרתקת. הוא מספר סיפורי הרפתקאות מסמרי שיער, רק כאלה שמותר מן הסתם, ואנחנו מאזינים בעיניים פעורות ובאוזניים כרויות. העמיתים מציפים אותו בשאלות על מבצעים וסיפורים ואיך עובדים במוסד, איך מתקדמים ("איך מתקדמים? בסוף זה כמו חברה רגילה") ומה לא, גילן עונה בשלווה. העמיתים צמאים לכל פיסת מידע והחדר כולו מלא בקשב שיא. לוקח לי כמה דקות להבין מה מוזר: אף אחד לא עם טלפון סלולרי, אף אחד לא צולל לך ונעלם באמצע שיחה. כולם עמוק ברגע, מסכם פויר את התרשמותו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!