הסתנן, הצהיר שברצונו להיות 'שהיד' וזה העונש המקל שקיבל

בחודש מרץ 2023 טיפסו ארבעה עזתים מעל ״גדר המערכת״ באיזור צפון הרצועה ונכנסו לתוך שטח ישראל. העזתים נתפסו על ידי צה״ל והועמדו לדין.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הסדר הטיעון של הפרקליטות עם אחד הנאשמים בפרשה (בן 17 ו-11 חודשים), והוסיף לו עשרה חודשי מאסר.

המדובר במוחמד אבו פריח, שהסתנן לישראל במסגרת ההתפרעויות על הגדר במרץ 2023, כאשר באירוע קודם לכן בפברואר 2022, אף יידה אבנים על ג׳יפ צבאי. 

הצדדים חתמו על הסדר לפיו הוא יורשע וייגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט העליוןצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

בהמשך פרצה המלחמה, ולפני שנגזר עונשו הוא נשלח לתסקיר של שירות המבחן. בתסקיר הוא דיבר בעזות ובזחיחות על רצונו להשתתף במאבק האלים נגד ישראל, ולא הביע חרטה כלשהי. כשנשאל מהם תחביביו, הוא השיב ״התחביב שלי זה להיות שהיד״.

אבו פריח היה אמור להשתחרר במסגרת עסקת החטופים ושמו פורסם על ידי המדינה כאחד המשוחררים העתידיים, אך הפעימה הרלוונטית לא יצאה לפועל.

כך או כך, בית המשפט המחוזי בבאר שבע החליט באופן חריג שלא לכבד את הסדר הטיעון על רקע דבריו לשירות המבחן, וגזר עליו 28 חודשי מאסר בפועל.

בתסקיר נכתב כי הוא גר בבית גדול בעזה, מצב משפחתו יציב וכי לא חסר למשפחה כלום. הוא פעל על רקע אידאולוגי ולא עקב היגררות אחר חברים שמבוגרים ממנו, והצהיר כי הוא מעוניין להיות שהיד למען אחדות פלסטין.

הסנגוריה הציבורית הגישה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שהוסיף לנאשם כאמור 10 חודשי מאסר.

השופט נועם סולברגצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

התיק הגיע להרכב של השופטים סולברג, ברק-ארז ומינץ. בין השופטים נועם סולברג ודוד מינץ לשופטת דפנה ברק-ארז התגלעה מחלוקת. השופטים סולברג ומינץ רצו להשאיר את פסק הדין של 28 חודשי מאסר. ברק-ארז רצתה להפחית העונש ל-18 חודשי מאסר כפי שנחתם בהסדר הטיעון.

בעקבות כך, הציעו שלושת השופטים פשרה: תסכימו על עונש של 22 חודשי מאסר. 

הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט, וכך הופחתה חצי שנת מאסר מהעזתי הצעיר שהצהיר שהוא מעוניין להיות שהיד ושזה התחביב שלו. 

אלא שכתב המשפט אבישי גרינצייג מ'כאן' שחשף את פסק הדין המקומם, מגלה כי השופטים לא רצו שהציבור יידע שהם הקלו בעונש של מחבל עזתי שהתפרע על הגדר ושחצה את הגדר ויידה אבנים על כוח צה"ל, אז הם פרסמו פסק דין בן שורה אחת שלא אומר כלום. אין בפסק הדין הזה פירוט הכי מינימלי שיש, וזה לא נעשה בטעות. כך הציבור לא היה יכול לדעת שום דבר על התיק ועל הפשרה, וכך לא יוכלו לבקר את פסק הדין ואותם.

לדבריו, זה לא אירוע חד פעמי. פעמים רבות מדי השופטים כותבים פסק דין בן שורה אחת או שתיים כאשר מדובר בתיק רגיש ציבורית ומתוך הבנה שפרסום פסק הדין יגרור ביקורת על כותבי פסק הדין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!