ניתוחים מאתגרים בגידולי בלוטת יותרת התריס

גידולים שפירים בבלוטת יותרת בלוטת התריס, מהווים את הגורם המרכזי של פעילות יתר בבלוטת התריס. על פי מחקרים, 0.1% - 0.3% מהאוכלוסייה מפתחים גידולים אלה בגיל מבוגר. במחקר שנערך בשבדיה ופורסם בחורף 1988 בכתב העת European Journal of Clinical Investigation, נמצא כי הגידולים מתפתחים בקרב 1.6% מהנשים ו-0.3% מהגברים.

"כשמתפתח גידול, הפרשת הורמון PTH לדם עולה, ומתפתחים שיבושים במאזן הסידן בגוף, אשר עלולים להיות מלווים בעייפות מוגברת, פגיעה כלייתית כגון אבנים בכליות, אוסטאופורוזיס ושברים בעצמות, עלייה בלחץ הדם וירידה בזיכרון, ולפי מחקרים גם עלייה בסיכון לתמותה", מסביר פרופ' גדעון בכר, רופא אא"ג וכירורג ראש צוואר בהרצליה מדיקל סנטר, המשמש גם מנהל מערך אא"ג וכירורגיית ראש צוואר במרכזים הרפואיים רבין ושניידר. 

התסמינים שהוזכרו מתפתחים לרוב עם הזמן, והאינדיקציה להימצאות הגידול מתקבלת בבדיקות דם לרמות הסידן בדם ורמות ההורמון PTH בדם, לצד בדיקה להפרשת סידן בשתן. 

הטיפול בגידולים בבלוטת יותרת התריס מבוצע בניתוח להסרתם, ניתוח הקרוי 'פראתירואידקטומיה' (Parathyroidectomy). הניתוח מבוצע בהרדמה כללית, לרוב בשיטה זעיר פולשנית דרך חתך בקמט טבעי בצוואר. מדובר בניתוחים מאתגרים שדורשים ביצוע בדיקות במהלך הניתוח כדי לוודא שכלל הגידולים הוסרו. "בלוטות יותרת התריס קטנות מאוד, ולעיתים מאתגר כירורגית לזהות ולהסיר את התהליך בצוואר", מדגיש פרופ' בכר.

הסיבוכים השכיחים בניתוחי הסרת גידולים בבלוטת יותרת התריס כוללים 
פגיעה בכלי דם במהלך הניתוח; פגיעה בעצב החוזר הממוקם מאחורי יותרת התריס, אשר עלולה להוביל לשיתוק במיתרי הקול וצרידות זמנית או קבועה; ירידה תלולה מדי ברמות הסידן בדם שמצריכה טיפול בתוספי סידן, לרוב למספר ימים; סיכון להתפתחות זיהומים; וכן סיבוכים הקשורים בהרדמה. 

עם השנים פותחו שתי בדיקות מרכזיות המקובלות כיום לזיהוי הגידולים בבלוטת התריס במהלך הניתוח. אחת מהן היא "בדיקת חתך קפוא" שמבוצעת ברוב בתי החולים בישראל, במהלכה מועברת הרקמה שהוצאה על ידי הכירורגים בעת הניתוח לפתולוג, אשר מבצע הקפאה של הרקמה ופריסתה לפרוסות. הפתולוג בוחן את הרקמה תחת מיקרוסקופ, בעוד המטופל שוכב מורדם על שולחן הניתוחים, ובודק האם הרקמה גידולית. "הבעיה המרכזית בבדיקה היא באפשרות שגם אם הבדיקה זיהתה שהוצאה רקמת גידול, ייתכן שלא הוצאו כלל הגידולים בבלוטות יותרת התריס", מדגיש פרופ' בכר.

בדיקה נוספת שמאפשרת להתגבר על מגבלה זו, היא בדיקת דם שמבוצעת בחלק מבתי החולים במהלך הניתוח, במסגרתה נאספת דגימת דם מהמטופל ומועברת לבדיקה לרמות ההורמון PTH. 

פרופ' בכר מסביר: "ידוע כי במידה והוצאו הגידולים בבלוטת יותרת התריס – רמות ההורמון PTH בדם צונחות באופן מידי". 

"אם הבדיקה מזהה ירידה משמעותית של 50% ברמות ההורמון, בהשוואה לתוצאות בבדיקה שמבוצעת טרום הניתוח, ניתן לקבוע בוודאות שהוצאו כל הגידולים בבלוטת יותרת התריס", מציין פרופ' בכר. במידה ומזוהה בבדיקה כי הפרשת ההורמון נותרה גבוהה, הניתוח נמשך, ומוצאות רקמות חשודות נוספות, עד לקבלת התוצאה המיוחלת של ירידה ברמות הורמון ה-PTH. לעתים בדיקת הדם מבוצעת בשילוב עם בדיקת חתך קפוא.

חשיפה מופחתת לסיכונים

בדיקות הדם במהלך ניתוחי הסרת גידולים בבלוטת יותרת התריס, שיפרו משמעותית את תוצאות הניתוחים, והוכנסו בשנים האחרונות להנחיות הקליניות המקובלות בארה"ב כבדיקה המועדפת בניתוחים אלה. אלא שגם בדיקות אלה לוו במגבלה של המתנה ממושכת, כאשר המטופל שוכב מורדם על שולחן הניתוחים עד לקבלת תוצאות הבדיקה. 

"בדיקות הדם המקובלות מצריכות שינוע למעבדה במהלך הניתוח, הכנסת הדגימה לצנטריפוגה, והמתנה של כ-40 דקות עד לקבלת תוצאות. כל אותו הזמן המטופל שוכב מורדם בחדר הניתוח וחשוף לסיכונים, בהם סיבוכי הרדמה", מתאר פרופ' בכר.

כדי לפתור בעיה זו, בתחילת 2024 הוכנסה לשימוש לראשונה בישראל טכנולוגיה פורצת דרך שהגיעה מהולנד. טכנולוגיה זו מאפשרת לראשונה ביצוע מהיר של בדיקת דם לרמות ההורמון PTH בניתוחי הסרת גידולים מבלוטת יותרת התריס, אשר תוצאותיה מתקבלות תוך חמש דקות בלבד. "הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לקבל תוך 5 דקות ו-20 שניות קריאה מהימנה לרמות ההורמון בדם,  באופן שמקצר את מהלך הניתוחים באופן דרמטי", מבהיר פרופ' בכר. 

הבדיקה מבוצעת על ידי המנתח או אחד מאנשי הצוות בחדר הניתוח. בהתאם לממצאיה ניתן לקבוע במהירות האם הוצאו כלל הגידולים מבלוטת יותרת התריס, או שנדרשות בדיקות נוספות. "ברוב המקרים, בדיקת הדם המהירה מייתרת את הצורך בבדיקת חתך קפוא", מציין פרופ' בכר. 

בחודשים האחרונים נצבר ניסיון בטכנולוגיה החדשה בעשרות מטופלים, והתברר כי השימוש בבדיקות הדם המהירות מוביל לקיצור הניתוחים להסרת גידולים בבלוטת יותרת התריס בכ-30 עד 40 דקות, שמשמעותן קיצור של כ-50% בזמן הניתוח. 

"מדובר בקיצור דרמטי שמשפיע משמעותית על הזמן שבו המטופלים שוהים תחת הרדמה, באופן שמוביל להתאוששות קלה יותר ומהירה יותר מהניתוח". בתום הניתוח, המטופלים לרוב מאושפזים להשגחה ללילה (כ-20 שעות) ומשוחררים לביתם למחרת. ללא ספק מדובר בטכנולוגיה פורצת דרך שמקצרת משמעותית את זמן הניתוח ומעלה את סיכויי ההצלחה הניתוחית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!