"יש לך מחסור מאוד חזק בקרקע יציבה"

"אני מרגישה שהם עושים לי דווקא" רטנה הילה.

"מי?" שאלתי.

"ההורים שלי" ענתה הילה.

"מה הם עושים לך דווקא?" שאלתי.

"שלא תביני לא נכון, הם הורים מקסימים. הם משלמים לי על הלימודים, על הדירה ששכרתי ואפילו על הקניות לדירה. הם רוצים שיהיה לי שקט אמיתי ואוכל ללמוד בלי טרדות של כסף" הסבירה.

"אז למה את מרגישה שהם עושים לך דווקא?" שאלתי.

"כשאני מבקשת מהם שהם יעזרו לי עם הזריקות הקוסמטיות שאני עושה בפנים, הם לא מוכנים לעזור ואין לי מאיפה לשלם על זה" ענתה.

"זה נשמע שההורים שלך מאוד דואגים לעתיד שלך, משלמים עליך ודואגים שתלמדי…".

"הם מוכנים לעזור לי איפה שחשוב להם, אבל מה עם מה שחשוב לי? " קטעה אותי בכעס.

"באמת קשה להסתובב עם תחושה כזו שלא רואים אותך ואת הקשיים שלך וייתכן שהם באמת לא רואים את הקשיים שלך".

" אז תעזרי לי להתמודד איתם? " ענתה.

"בואי ננסה להתבונן על הדברים ומשם יהיה הרבה יותר קל לפעול.

נתחיל מזה שלצלוח את גיל ההתבגרות זה תהליך מאוד מורכב.

בשביל להבין את ההתמודדות הזו , צריך להבין שהתפיסה הקודמת שהייתה לך בגיל הילדות היא שאת וההורים שלך יחידה אחת.

כשנכנסת לגיל ההתבגרות, התחלת להרגיש ברמה הנפשית שאת ישות עצמאית שזקוקה לנפרדות על מנת להצליח להתפתח ולגדול.

רעידת האדמה הזו שמטה לך את הקרקע מהרגליים והתחלת בצורה הישרדותית לחפש קרקע חליפית.

כל אלו תהליכים נפשיים שהתרחשו לצד תהליכים פיזיולוגיים".

"כן, אבל אני כבר בת 25, את לא חושבת שעברתי ממזמן את גיל ההתבגרות? שאלה בחיוך.

"את הגיל? כן. לגביי ההתבגרות, זה תהליך מתמשך.

היום, יש מעין תפיסה פרוגרסיבית מקובלת ברמה התרבותית שמעכבת מאוד את יכולת ההתבגרות ומעודדת תהליכי בריחה של אנשים מלפגוש את עצמם.

בגיל ההתבגרות, אנחנו מתחילים לחוות בנפש תחושה קשה שבה נכנס ספק לגביי הקיום שלנו.

כל עוד הרגשנו שאנחנו וההורים שלנו יחידה אחת, זה נתן לנו תחושת בטחון.

ברגע שהחלה הנפרדות, נכנסו פחדים כמו: איך אשרוד את העולם? למי אני שייך? מה אני? האם אני אהובה? כמה אני חשובה? האם אני יקרה?  ועוד ועוד שאלות קיומיות.

והפתרון שהנפש מצאה לזה היא התחלת ייצור משפטי תנאי".

"מה הכוונה משפטי תנאי?" שאלה.

"משפטי תנאי כמו:

אם יהיו לי שפתיים מלאות אז …אם אהיה רזה עם אף סולד אז……תשלימי".

"אז אני ארגיש עם עצמי טוב יותר" השלימה.

"למה שתרגישי עם עצמך טוב יותר בגלל זה?" שאלתי.

"כי אני ארגיש הרבה יותר יפה.

סך הכל אני די אוהבת את איך שאני נראית, אבל חסר לי עוד כמה שיפוצים וזה יהיה מושלם מבחינתי", ענתה.

"בעצם, אפשר לנסח את המשפט: אם אראה כמו שאני רוצה להראות אז … ?".

"אני ארגיש טוב עם עצמי " ענתה.

ואז?

"אז אני אלך בתחושה של שלמות ורוגע".

"ואז?"

"ארגיש טוב" ענתה.

"בואי נחזור לאותה תפיסה פרוגרסיבית שבאה ומייצרת מעין פתרונות קסם חיצוניים.

אותה תרבות מעודדת צריכה של סדרות חסרות תוכן, כדורי הרגעה נגד כאבים, שתיית אלכוהול ועוד הרבה מרעין בישין שנוצרו על מנת לטפל בסימפטומים ולמנוע מפגש עם הריקנות הקיומית שלנו.

הנזק של התפיסה הזאת הוא עצום".

"אבל זה ממש בקטנה, זה לא שאני עושה משהו דרמטי כמו כל הבנות האלה שאת שומעת עליהן" הסבירה.

"השינויים החיצוניים האלו, משאירים את השורש רקוב, מנתקים ומרחיקים ממך עוד יותר את היכולת לגעת ולטפל בו.

שינויים אמיתיים, חייבים להתרחש מהשורש.

דרך אגב, אותו שקט תעשייתי שתמיד ניסינו לקיים גם מול החמאס עם עיוורון מוחלט לכל מה שהתרחש לנו מתחת לפני השטח, זה אותו דבר".

"אבל מה השורש של הבעיה שלי? אצלי זה לא אותו הדבר" אמרה.

"במקום ללכת ולהזריק לעצמך זריקות לפנים, לעשות ניתוחים קוסמטיים וכל מיני דיאטות למינהן, את צריכה לעצור ולזהות מה מערכת הבקרה של הנפש שלך אומרת לך" הסברתי לה.

"מה היא אומרת? שאלה בסקרנות.

"היא באה לאותת לך שיש לך מחסור מאוד חזק בקרקע יציבה".

"איפה נמצאת הקרקע היציבה הזאת?" שאלה.

"הקרקע היציבה נמצאת בכתר שלך.

באותה נקודה פנימית עמוקה מאוד שקשורה לעצם הנפש האלוקית שלך.

אותה נקודה בלתי מותנת שאת חלק אלוקה מעל ממש ואת לא צריכה להוכיח לאף אחד כולל לעצמך כלום.

אנחנו צריכות להגיע לאותה נקודה של אמת שבה את לא צריכה להצדיק את קיומך.

לגבי ההתמודדות עם ההורים שלך, הם אולי לא רואים את מה שחשוב לך כרגע, אבל הם רואים מה חשוב לך באמת על מנת לבנות חיים טובים, מבוססים ובריאים.

הם עוזרים לך לייצר כלים על מנת שתוכלי לבטא את עצמך בעולם ולהתפתח בצורה בריאה ונכונה.

בברכה והצלחה,

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

ברוח הפסיכולוגיה היהודית

קליניקה פרטית בנס ציונה

ליצירת קשר ומאמרים נוספים לחצו כאן>>> 

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!