השוטר שניצל בנס טען "הסיוטים רודפים אחרי בלילות" וזכה בקצבה

כשנה לאחר שפרש משירות, בעקבות מצבו הבריאותי, הגיש השוטר תביעה למשרד הביטחון להכיר במחלתו כנכות משירות. תביעה זו נדחתה, בנימוק כי לא נמצא כל קשר בין המחלה לבין שירותו במשטרה. 

בצר לו, פנה השוטר לעו"ד יואב אלמגור, העוסק במימוש זכויות של נפגעי זרועות הביטחון, וזה הגיש בשמו ערעור לבית משפט השלום בראשון לציון, המשמש כערכאת ערעורים על החלטות קצין התגמולים במשרד הביטחון.

בתצהיר שצורף לערעור, מגולל השוטר אירועים פליליים קשים, שגרמו, לפרוץ מחלתו.

"בשנת 2013 התנהל מרדף של שוטרי משטרת פתח תקווה אחר רכב בו היו שני פורצים. אני הייתי על קטנוע והשתתפתי במרדף. בשלב מסוים במהלך המרדף החלו הפורצים לפתע לפנות לכיוון הנגדי, לכיווני ממש, וניסו לדרוס אותי. 

"עמדתי מול רכב שדוהר לכיווני, וממש ראיתי את מותי. הרכב היה קרוב אלי ממש ועמד לדרוס אותי, כשניסיתי להיחלץ, איבדתי שליטה על הקטנוע והוטחתי בעוצמה רבה בקרקע, ניצלתי בנס, ובהתחלה לא הבנתי מה קרה ושקיבלתי את החיים שלי למעשה במתנה. 

"אני יכול לפרט את הרגע הנורא הזה באריכות, כפי ששחזרתי אותו בימים ובלילות מאות פעמים מאז. בלילות שלאחר האירוע הזה לא הצלחתי להירדם. הרגע שראיתי את רכבם דוהר לכיווני והחבלות שלאחר מכן הדהדו בראשי ולא יכולתי להירגע. הייתי נתון ללחצים נפשיים ומחשבות בלתי פוסקות. מעבר לקושי הנפשי התחלתי להרגיש לא טוב פיזית, חולשה, עייפות וסחרחורות".

"בעקבות זאת הלכתי להיבדק במרפאה. שהגיעו התוצאות הודיעו לי שיש לי סכרת. ההכלה של זה וקבלת הדברים לא הייתה קלה. אז התחלתי להיות מטופל עם כדורים ועדיין המשכתי לעבוד באותו תפקיד...".

עו"ד יואב אלמגורצילום: אייל אורלי

השוטר ממשיך בתיאור אירוע קשה אף יותר, אשר גרם להחמרה הסופית במחלתו:

"חצי שנה לאחר מכן במשמרת לילה, התקבלה קריאה על שני בחורים שניסו להצמיד מטען חבלה לרכב. הייתי באזור בעת הקריאה, ולכן הייתי הראשון להגיע לזירה. הבחורים כנראה ראו את הניידת שלי וכתוצאה מכך נכנסו מהר לרכב שלהם. הייתי בתוך הניידת בצד השני של הכביש ופתאום שמעתי פיצוץ חזק, הניידת שלי הזדעזעה מהפיצוץ. יצאתי מהרכב וחלקי גופה עפו עלי מלמעלה. כל הבגדים שלי היו עם בשר של חלקי הגופה. קשה לי לתאר מה חוויתי, זו חוויה נוראית שגרמה לי להלם בצורה קשה".

על פי הנטען בערעור, בעקבות האירועים הקשים, החל סובל השוטר מסיוטים בלילות, והתמונות הקשות החלו רודפות אותו ולא נותנות לו מנוח. בעקבות אירוע הפיצוץ, הוא אובחן כסובל מסוכרת סוג 1 ("סוכרת נעורים"), נאלץ עקב כך לצאת לחופשות ארוכות, עד שבינואר 2016 פרש לגמלאות.
לערעור צורפה חוות דעת רפואית שקבעה כי קיים קשר סיבתי בין האירועים, אותם חווה השוטר, לבין התפרצות הסוכרת.

לדברי המומחה סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית, שהסיבה להתפרצותה טרם הובהרה עד תום, אולם ידוע ומקובל כי גורמים סביבתיים (נרכשים) ביחד עם גורמים גנטיים (מולדים) גורמים ל"בלבול" במערכת האוטואימונית, כאשר הגורם הגנטי לבדו, אין בו כדי להביא לאותו "בלבול". 

המומחה מציין בחוות דעתו כי אחד הגורמים הסביבתיים הנרכשים המוכרים בספרות הרפואית, שיש בהם כדי לגרום לסוכרת, הוא סטרס נפשי.

בשנת 1996, בעקבות ריבוי המקרים של התפרצות סוכרת בקרב חיילים לאחר אירועי סטרס, פנה משרד הביטחון לאגודה הישראלית לסוכרת (אי"ל) בבקשה שתביע את עמדתה בעניין זה. במסמך התשובה של האגודה, שכונה "הוועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי", והוכן על ידי מיטב מומחי הסוכרת, נכתב במפורש: "אם החייל עבר אירוע קשה, רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת, ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת... אם הסוכרת תתגלה תוך שלושה חודשים מהאירוע, יש לקבוע, כי יש קשר בין האירועים... מוסכם, כי תנאי שירות מסוימים יכולים להפריע לאיזון בסוכרת באופן משמעותי ולגרום לתנאים להתפתחות סוכרת מסוג 1". 

את חוות דעתו סיכם המומחה בקביעה חד משמעית, לפיה את התפרצות הסוכרת של השוטר יש לייחס לאירוע הטראומטי החריג השני שחווה, שכן זמן קצר לאחריו התגלתה המחלה. 

לאחרונה, הגיע עו"ד אלמגור לכדי הסכם עם משרד הביטחון, שניתן לו תוקף של פסק דין, לפיו מחלת הסוכרת של השוטר תוכר כקשורה בשירות. משרד הביטחון נשא בשכר טרחת המומחה הרפואי מטעמו של השוטר, ובשכר טרחת עורך דינו בסכום של 14 אלף שקלים.

עו"ד אלמגור: "לאורך השנים זכינו עשרות פעמים בהכרה בסוכרת, הן מסוג 1 והן מסוג 2, ובטענה דומה, לפיה לחץ נפשי, גם אם הוא לא גורם לנכות נפשית קבועה, יכול להוביל להתפרצות המחלה. יש לברך על כך שנדחה ניסיונו של משרד הביטחון במקרה של השוטר להתנער מאחריותו על המחלה, וראוי שהכרות כאלה תהיה ללא עתירות לבתי המשפט".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!