הלכה שבועית: היתר בעלה בעיר ביחוד עם קרובתו

היתר בעלה בעיר ביחוד עם קרובתו

נושאי השיעור

היתר בעלה בעיר • טעמי איסור היחוד בליבו גס בה • מי נחשבת לליבו גס בה • החידוש לאסור יחוד במי שעסקיו עם הנשים • סיבת האיסור לרווק ללמד סופרים ללא היתר של בעלה בעיר • מה הדין באשה שמכיר אותה • איש ואשה שעובדים יחד בקביעות • אשה שמתייחדת עם איש שליבו גס בה והפתח פתוח לרה''ר • חילוק בין אשה שקינא לה לבין פתח פתוח

היתר בעלה בעיר

בשיעורים הקודמים ראינו דין היתר יחוד לאשה בזמן שבעלה בעיר, הבאנו שני טעמים להיתר זה. טעמו של רש''י והר''ן דהיתר בעלה בעיר מכיון שיש חשש לאשה בזמן שבעלה בעיר שמא יגיע לבית (וביארנו דחוששת שמא ישאל ויחקור על יחוד זה). ולדעת הרמב''ם היתר בעלה בעיר הוא היתר בנפש של האשה שכיון שבעלה בעיר אימת בעלה עליה והיא לא תעשה מעשה כנגד בעלה.

ליבו גס בה

היום נראה האם היתר בעלה בעיר הוא היתר בכל אדם, או שיש אנשים שאסור לאשה להתייחד איתם אף אם בעלה בעיר, כגון יחוד עם אשה שליבו גס בה, כמו קרובות, או אשה שגדלה עמו וכיו''ב, שבהם אין היתר בעלה בעיר, והיחוד איתם אסור בכל מצב.

מעשה עם רב ביבי

הגמ' בקידושין (פא.) מביאה מעשה עם רב ביבי שהתארח בסעודה בעליית הגג בבית רב יוסף, וכשגמרו הסעודה, ירדו רב יוסף ואשתו מהעליה אל הבית, וכשרצה רב יוסף לצאת מביתו, ביקש ממשרתיו שיוציאו המדרגות שמקשרות בין העליה לבית, כדי שלא יהיה יחוד של אשתו עם רב ביבי. שאלה הגמ' והרי רב יוסף היה בעיר, וממה חשש ליחוד זה, ותירצה שאני רב ביבי דשושבינתיה הוה וליבו גס בה, ולכן אין להם היתר של בעלה בעיר. מכאן למדנו שאין היתר בעלה בעיר למי שליבו גס בה.

החידוש בדברי הגמ'

כותב החיד''א בספרו שער יוסף (ס''ג) דהחידוש בגמ' לא היה ליבו גס בה, לא מתיר אף אם בעלה בעיר, דזה ידענו מסברא פשוטה, אלא החידוש היה שרב ביבי היה ליבו גס בה. ולכן לא הביאו בגמרא איזה הקדמה שכל שליבו גס בה אין מועיל בעלה בעיר, אלא ודאי שזו סברה פשוטה.

סיבת האיסור בליבו גס בה

כאן עלינו לברר מה טעם שהיתר בעלה בעיר נאמר רק במי שאין ליבו גס בה, וכיצד מתבארים הדברים לפי טעמו של רש''י בהיתר בעלה בעיר, ולפי טעמו של הרמב''ם בהיתר בעלה בעיר.

היחוד אינו מעורר שאלות

הבינת אדם (ס''ז) מבאר לפי טעמו של רש''י, דמי שליבו גס בה הוי כדין נתן לה רשות להתייחד, כמו שאם נתן הבעל לאשה רשות להתייחד, כגון בטכנאי שהגיע לביתה והיחוד מתואם מראש, אין היתר בעלה בעיר, כיון שאינה חוששת שבעלה יבוא בזמן היחוד שהרי לא ישאל מדוע יתייחדו, שהרי היחוד מתואם איתו, הוא הדין במי שליבו גס בה, דכיון שיש להם קשר יחד, א''כ הגעתו לביתה אינה חריגה בעיני הבעל, ואין לו שאלות עליהם, וממילא ירד ההיתר של בעלה בעיר.

כמו בקינא לה בעלה

בטעמו של הרמב''ם שהיתר בעלה בעיר הוא מכיון שאימת בעלה עליה, ולכן ביארנו דאף במקום שהבעל לא יבוא ואפילו שאינו יודע כלל מאותו יחוד, אין חוששין כל זמן שבעלה בעיר כיון שלא תעשה מעשה נגד בעלה, צריך לבאר דכל זה דוקא במי שאין ליבו גס בה, אבל מי שליבו גס בה הוי כמו במי שקינא לה בעלה ואמר לה אל תסתתרי עם פלוני, שעם אדם זה אף עם בעלה בעיר, אסור לה להתייחד, דכיון שהיא מוחזקת בחציפות נגד בעלה, לא מועיל שיהיה בעלה בעיר ולא נאמר היא לא תעשה מעשה נגד בעלה, והוא הדין כאן במי שליבו גס בה, אין היתר בעלה בעיר.

קשר מוריד מחיצות

החיד''א בשו''ת יוסף אומץ (סימן צז) וכן בשו''ת שער יוסף (סימן ג) מבאר את הדברים ביתר שאת, דסתם איש ואשה שאין להם קשר אחד לשני, לא חוששים שמא יגיעו לדברים, כיון שחוסר הקשר הוא מחיצה בין השניים. אלא שאם מתייחדים בחדר סגור, עצם היחוד מחבר ביניהם ומוריד את המחיצה בין השניים ולכן חוששים מיחוד זה. אלא שאם בעלה בעיר, יש מחיצה נוספת בינה לבינו דהיא לא תעשה מעשה נגד בעלה. ולכן נשאר חייץ בין שניהם ולא חוששים מיחוד זה. אבל במקום שליבו של האיש גס באותה אשה שמתייחד עמה, ויש להם קשר אחד לשני מכיון שהיא קרובתו (או מסיבות אחרות שיתבארו בהמשך), שוב אין מחיצה ביניהם, וממילא היחוד עצמו מסיר מחיצה והקשר מוריד עוד מחיצה, ולכן בעלה בעיר לא יועיל להתיר יחוד זה לאחר שסרו המחיצות ביניהם.

קל לפתותה

החיד''א בשו''ת שער יוסף (שם) מוסיף ואומר דהיות ויש להם קשר והוא גייס בה, ממילא קל לאיש לפתות את האשה, ולכן למרות שבעלה בעיר, הקשר עושה פיתוי בקלות, ואין לנו לסמוך על כך שבעלה בעיר, ולכן היתר בעלה בעיר מועיל רק במי שאין ליבו גס בה.

הגדרת ליבו גס בה

אחר שראינו שהיתר בעלה בעיר לא נאמר במי שליבו גס בה, וביארנו הדברים הן לטעמו של רש''י והן לטעמו של הרמב''ם, נראה מי נחשב לליבו גס בה.

גדלה עמו או קרובתו

אומר הרמב''ם (פכ''ב מאיסורי ביאה הלי''ב) אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה שאימת בעלה עליה, ואם היה גס בה, כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, לא יתייחד עמה, אע''פ שבעלה בעיר. וכן פסק השו''ע (אהע''ז סימן כב ס''ח).

מחלוקת בין רש''י לרמב''ם

ונראה שדבריו של הרמב''ם בביאור מי שליבו גס בה אינם כדברי רש''י, שהרי רש''י בקידושין (פא.) על מעשה דרב ביבי, ביאר דליבו גס בה כיון שהיא בעלת בריתו. ולדבריו נראה דכל שיש קשר או ענין ביניהם הוי ליבו גס בה. ואילו לרמב''ם שביאר שליבו גס בה כגון קרובתו או גדלה עמו, משמע דוקא שיש קשר מיוחד של קרובים או שגדלו יחד ולא סתם קשר עיסקי וכדו'.

דמרחמי אהדדי

וכן ביאר החיד''א דליבו גס בה במי שגדלה עמו או שהיא קרובתו, דמרחמי אהדדי, היינו שמרחמים ואוהבים אחד את השני, וזה בקשר של קרובים וכדו' ולא בסתם קשר.

ליבו גס ואין שאלות

והדברים מבוארים לפי מחלוקת הטעמים בין רש''י לרמב''ם, דלרש''י שסבר שטעם ההיתר בבעלה בעיר שמא יבוא וישאל שאלות, ממילא כל שליבו גס בה דהיינו שיש קשר כל שהוא ביניהם, אין היחוד זר בעיני הבעל וכבר לא ישאל שאלות. אבל לפי הרמב''ם שטעם היתר בעלה בעיר דאימת בעלה עליה, ממילא כל שליבו גס בה, צריך לבאר דיש להם קשר מיוחד כגון שגדלה עמו או קרובתו, דאז לא יועיל אימת בעלה, ולא בסתם קשר.

כל שעסקיו עם נשים

אמנם במשנה בקידושין (פב:) שנינו כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים, מבאר רש''י שמלאכת אומנתו נעשית לנשים ונשים צריכות לו, לא יתייחד עם הנשים אפילו עם הרבה נשים לפי שליבו גס בהו וכולן מחפות עליו, ואילו איניש אחרינא עם שתי נשים תנן אבל עם שלוש או ארבע שפיר דמי. הנה מוכח לכאורה דגדר של ליבו גס בהו זה אפילו לא בקרובתו, אלא שיש לו עסק עם הנשים.

רק מחפות עליו

מיישב החיד''א ומחלק. דבאמת מה שאמרנו גס בה שלא מועיל היתר בעלה בעיר כי חיישינן שמא תגיע לעבירה, זה דוקא במי שגדלה עמו או שהיא קרובתו דיש להם קשר הדוק, אלא דמה שרש''י ביאר על המשנה דמי שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עמהן הכוונה לומר דכיון שליבו גס בהו יחפו עליו אם יראו אותו עובר עבירה, אבל לא חיישינן שמא יעשו איתו מעשה מאחר והם צריכות לו שעסקיו עמו.

רווק לא ילמד סופרים

החיד''א בברכי יוסף (בהלכות ת''ת סימן רמה) על מאי דאמרינן, רווק לא ילמד סופרים מפני אמותיהן שמביאות ביניהן ללמוד וחיישינן שמא יגיעו ליחוד. שואל החיד''א והרי בעלי הנשים נמצאים בעיר ומדוע חוששים ליחוד, ומתרץ דכיון שליבו גס בהן אין היתר בעלה בעיר ולכן רווק לא ילמד סופרים.

צריך עיון בדבריו

ודבריו צריכים עיון, שהרי החיד''א ביאר בדין גייס בהו דזה רק במי שמרחמי אהדדי ויש קשר הדוק בין האיש לאשה כמו גדלו יחד או קרובים, אבל האמא שמביאה התינוק למלמד, איזה קשר הדוק יש בין המלמד לאמא, וגם אם יש קשר טכני בין השניים וכי הקשר דומה לקרובים דמרחמי אהדדי.

אין דרכו של איש להיות בבית

ויש לתרץ את קושיית החיד''א על פי מה שלמדנו בשיעורים הקודמים. שהרי הרמב''ם בפ''ב מהל' ת''ת הל''ד פסק שרווק אסור לו ללמד תלמידים מפני אמותיהם, ובאשה לא חילק בין רווקה לנשואה ובכל מקרה אשה לא תלמד תלמידים מפני אבותיהם. והקשה הכסף משנה שם מאי שנא איש מאשה. וביאר דדרך האשה להיות תמיד בבית דכל כבודה בת מלך פנימה, ולכן אם הוא נשוי הרי אשתו תמיד בעיר ולא צריך לחוש ליחוד בין האמהות למלמד שהרי אשתו בעיר והיא השמירה שלו. משא''כ באשה שיש חשש שתתייחד עם אבות התלמידים ולא יועיל בעלה בעיר כיון שאין לנו ערבות שתמיד יהיה בעיר שהרי דרך האיש לצאת. עי''ש. ומה שאמרו בעלה בעיר היינו במקרה מסוים אבל אין לומר מסתמא בעלה בעיר. ולפי''ז מובן שפיר מדוע ברווק חיישינן ליחוד עם אמותיהן של הבנים דהרי אין הצלה מצד בעליהן שהרי לא תמיד הם בעיר.

גדלה עמו או מכירה

הערוך השולחן פוסק דאין היתר בעלה בעיר למי שליבו גס בה, כגון שגדלה עמו או קרובתו או מכירה בעניני מסחר.

אין לדבר סוף

הציץ אליעזר למד בדברי הערוך השולחן דכל איש ואשה שמכירים אחד את השני אין להם היתר של בעלה בעיר והיחוד ביניהם תמיד אסור. ומקשה על דבריו שהרי התחיל וכתב גדלה עמו או קרובתו ומנין וכיצד הגיע שאף במכירה נחשבת לליבו גס בה, והרי אין לדבר סוף.

מכירה ממש

וצריך לבאר דכוונת הערוך השולחן שאוסר במכירה היינו במדברים ביחד וצוחקים יחד ויש קשר ביניהם דומיא דגדלה עמו או קרובתו. אבל בסתם שכנה שמכירה ואין קשר ביניהם ודאי יש היתר בעלה בעיר, ולא חוששים ליחוד כשבעלה בעיר.

או קינא לה

עוד בדברי השו''ע אומר ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו או קינא לה בעלה, לא יתייחד עמה, אע''פ שבעלה בעיר.

צריך להבין הקשר

ולכאורה דברי השו''ע לא מובנים. מה בין ליבו גס בה כגדלה עמו או קרובתו לבין קינא לה. וכי קינא לה שייך לדין של ליבו גס בה.

וכן אם קינא לה

מצאנו בלבוש שאומר בעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה, ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, לא יתייחד עמה אע''פ שבעלה בעיר. 'וכן' אם קינא לה בעלה מאיש זה, לא יתייחד עמה אע''פ שבעלה בעיר. בדבריו חילק בין דין של ליבו גס בה לבין דין של קינא לה, אלא שבשניהם בעלה בעיר לא מועיל.

עובדים יחד בקביעות

ובאמת ישנם נשים שאסורות ביחוד עם איש כשבעליהן בעיר אף באינם קרובים ואף כשלא גדלו יחד. כגון אשה שעובדת עם איש באופן קבוע, ומעבירים חוויות האחד עם השני, וכבר יש ביניהם קשר כמו בגדלה עמו, לאחר תקופה כזו שהקשר ביניהם התפתח, היחוד ביניהם אסור בכל מצב אף כשבעלה נמצא בעיר. אבל סתם שכנה שאין קשר ביניהם יש היתר כשבעלה בעיר.       

מי שעסקיו עם הנשים

השו"ע פסק מי שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים. ולכאורה קשה שהרי השו"ע פסק כדב' הרמב"ם, דהרי לפי הרמב"ם אין חילוק בין שלש נשים למאה נשים, תמיד אסור להתייחד, ומדוע כתוב מי שעסקיו עם הנשים, לומר שאם ליבו גס בהן שאסור לו להתייחד, הרי גם בלי שעסקיו איתם, אסור לו להתייחד עמהן, וכך פסק השו"ע, וא"כ מדוע כתב הלכה מי שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים.

אפילו אשתו עמו

הרא"ש הביא דברי ר"ת שמיישב לומר דאפילו אשתו עמו לא מועיל. דאדם שעסקיו עם הנשים אינו מתבייש מהן כלל ולכן אף אשתו עמו. אסור לו להתייחד עם הנשים.

אפילו עסקיו עם הנשים

אלא שהרא"ש והתוס' לא ביארו כן. אלא סב' שדין מי שעסקיו עם הנשים. בא לומר דאפי' מי שעסקיו עם הנשים. אסור לו להתייחד עמהן, דהיתה הו"א שכל גזירה של ייחוד נאמרה בסתם, אבל מי שזה לצורך עסקיו לא נגזור עליו גזירת יחוד. קמ"ל דאף מי שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עמהן. וא"כ דעת השו"ע דמי שעסקיו עם הנשים ואשתו עמו, ודאי תצילנו מאיסור יחוד. ולכן כתב השו''ע (בס''ז) אפילו מי שעסקיו עם הנשים אסור לו להתייחד.

פתח פתוח

אחרי שראינו דיני ליבו גס בה ומה הגדר של אישה שליבו גס בה. נראה האם אשה שליבו גס בה תהיה אסורה בייחוד עם אותו איש אף אם הפתח פתוח לרשות הרבים.

פסק השו''ע

השו"ע פוסק (הל"ט) בית שפתחו פתוח לרה"ר אין חוששין להתייחד עם הערווה. ובפשטות דבריו לא חילק באיזה אישה מדובר אלא שכל ערווה לא חוששים להתייחד עמה כיון שהפתח פתוח לרה"ר.

ליבו גס בה אסור בפתח פתוח

החלקת מחוקק אומר, נראה דהכא נמי אם ליבו גס בה או קינא לה שאסור לו להתייחד עמה אף בפתח פתוח לרה"ר. וכ"כ בתרומת הדשן (סימן רמד'). ולמדו דבריהם שאינו מועיל אם ליבו גס בה אף בפתח פתוח ,מדין בעלה בעיר, דמה בעלה בעיר לא מועיל אם ליבו גס בה, הוא הדין אף בפתח פתוח אם ליבו גס לא יועיל.

בקינא לה אסור

הט"ז סבר דכל האיסור בפתח פתוח זה דווקא אם קניא לה. אבל בליבו גס בה ודאי שיועיל פתח פתוח להצילם מאיסור יחוד. באמת שבתרומת הדשן (שם) נאמר דוקא דין קינא לה שלא יועיל פתח פתוח ולא על ליבו גס בה.

כל פתח פתוח מותר

החיד"א ג"כ סבר שאף אם ליבו גס בה כל שיש פתח פתוח אין חוששין ליחוד. ודייק דבריו מדברי הרמב"ם שאומר וכן כל המתייחד עם אישה והיה פתח פתוח לרה"ר אין חוששין משום יחוד. ומשמע דבכל אישה ולא חילק בין ליבו גס בה או לא, אלא כל שיש פתח פתוח, היחוד מותר.

חילוק בין קינא לליבו גס

ולכן סבר החיד"א בשער יוסף (סס''ג) שיש הבדל בין ליבו גס לבין קינא לה. דבקינא לה הרי היא חצופה ויש לה קשר אסור עם אותו איש. ולכן חוששים מאותו יחוד אף בפתח פתוח, כיון שהיא מוחזקת באיסור. אבל מי שליבו גס בה, זה בסה"כ קרובתו. או שגדלה עמו ובודאי אין קשר אסור ביניהם, אלא יש קירבה מטבע הדברים. וכיוון ששניהם כשרים ככל אדם, אין חוששים מיחוד בפתח פתוח. אלא דבכל אופן בכאלו אסרנו היחוד אף אם בעלה בעיר, כיון דמרחמי אהדדי וקל להם להתפתות וכו'.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!