הרב פנגר בסיפור לשבת: האיש ששתק במשך 17 שנה

לא לדבר 17 שנה...

הכול התחיל בשנת 1971, כשג'ון פרנסיס היה עד לתאונה בין שתי מכליות נפט בקליפורניה. חצי מיליון גלונים של נפט נשפכו וזיהמו את המפרץ

הדבר הפריע לו כל כך, עד שהוא החליט להפסיק להשתמש בכלי רכב ממונעים, ולהתנייד אך ורק בהליכה

אנשים היו שואלים אותו: "ג'ון, מה אתה עושה?", והוא היה עונה להם: "אני הולך, כדי לשמור על הסביבה". אנשים היו מתווכחים אתו ומעירים לו, והוא היה מתווכח בחזרה, עד שהוא החליט להפסיק להתווכח, ופשוט לשתוק. לשתוק, רק ליום אחד.

להפתעתו הוא גילה: "כשלא דיברתי - התחלתי להקשיב", ולא רק להקשיב כדי לדעת מה לענות, אלא באמת להקשיב כדי ללמוד. הוא החליט להמשיך כך עוד יום, ועוד יום, ולבסוף שנה. הוא גילה שהוא לומד באמצעות השתיקה, מה שהוא לא למד בכל 27 שנות חייו, והוא החליט להרחיב את הלימוד שלו גם ברמה האקדמית

הוא הלך 800 ק"מ לאוניברסיטה באורגון, שלימדה איכות הסביבה לתואר ראשון. לאחר מכן עשה תואר שני ודוקטורט, והכל בשתיקה, עד שהפך למומחה לאיכות הסביבה, עם התמחות בדליפות נפט. כעבור 17 שנה הוא החליט שאיכות הסביבה הלא פחות חשובה, היא האיכות הסביבה בינינו

אנחנו מייצרים את הסביבה, אנחנו משפיעים על הסובבים אותנו.

את המסר הזה הוא בחר לדבר, כדי שישמעו.

כך הוא התחיל, בתום 17 שנה של שתיקה, לדבר ולהתנייד ברחבי העולם, בניסיון לעשות עולם טוב יותר. כי אנחנו הסביבה, ואם רוצים שאיכות הסביבה החיצונית תשתפר, איכות הסביבה הפנימית צריכה להשתנות תחילה.

בפרשת השבוע, בלעם מקבל דרשת מוסר מהאתון שלו, שמוכיחה אותו על מעשיו. לא יודע מה אתכם, אבל אם האתון שלי היתה מתחילה לדבר, הייתי מתעלף וכנראה לוקח את דבריה ברצינות, ומשתנה.

אבל בלעם המשיך בשלו, כאילו כלום לא קרה. אסור לנו לתת לדברים שקורים סביבנו פשוט לחלוף לצדנו.

אני לא אומר שצריך עכשיו לשתוק או לצעוד 17 שנה, אבל תסתכלו סביבכם, ותחשבו מה אתם יכולים לתרום לאיכות הסביבה, ובעיקר הסביבה הפנימית שבינינו, ויחד נעשה עולם טוב יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!