מחלתו של חוקר השריפות הוכרה כתאונת עבודה - למרות שבעברו היה מעשן כבד

למרות שעישן שתי חפיסות סיגריות ביום משך שנים רבות, תבע חוקר השריפות שהסרטן בו לקה במיתרי הקול יוכר כתאונת עבודה. תביעתו נדחתה, אך הוא לא אמר נואש, ובאמצעות עו"ד שירן כהן, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, המשמש כערכאת ערעור על החלטות המוסד לביטוח לאומי (המל"ל).

התובע עבד בשירותי הכבאות מעל 25 שנים, ושירת כלוחם אש, קצין הדרכה, קצין חומ"ס (חומרים מסוכנים) וחוקר שריפות.

כעבור למעלה מ-20 שנות שירות הצטרד קולו של לוחם האש הוותיק, ולמרות שחלפו שבועות, קולו לא שב להיות כתמול שלשום. בבדיקות אותן עבר התגלה גידול סרטני מסוג קרצינומה (סרטן תאי הקשקש) על מיתר הקול הימני שלו. הרופאים הסירו את הגידול, אך כעבור תקופה התגלה גידול נוסף באותו אזור, ולאחר הסרתו, הופנה לוחם האש לטיפולי הקרנה. 

בעקבות מחלתו, אסרו עליו רופאיו כל חשיפה לעשן ולסיגריות. לוחם האש פנה בתביעה למל"ל, בבקשה להכיר במחלתו כנובעת מעבודתו. 

תרגיל בשדה התעופה בהרצליהצילום: משה שי, פלאש 90

במסגרת התביעה טען, כי שימש שנים ארוכות כלוחם אש וכחוקר שריפות, ונחשף במסגרת זו  לחומרים מסרטנים רבים, וכתוצאה לקה במחלה הארורה. אך במל"ל דחו את בקשתו בטענה כי לא הוכח כל קשר בין מחלתו לעבודתו, וכי מדובר בתחלואה טבעית.

בצר לו, פנה לוחם האש לעו"ד שירן כהן המתמחה במאבקים למימוש זכויות מול המוסד לביטוח לאומי, אשר הגישה בשמו תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, המשמש כערכאת ערעור על החלטות המל"ל.

בתביעה נטען כי התובע נחשף לאורך שנים ארוכות לאתרי שריפה טריים, הנודפים עשן וחומרים רעילים נוספים. חשיפתו החלה בהיותו לוחם אש מן השורה. חשיפתו זו לחומרים מסרטנים רק התגברה עם מינויו לחוקר שריפות. בנוסף, נטען, שעד שנת 2015 לא צוידו חוקרי השריפות בציוד מגן נשימתי עורי. בלוני החמצן בהם צוידו הספיקו ל-20 דקות בלבד, ולאחר מכן, נאלצו החוקרים להיחשף לזירות נודפות גזים רעילים. התובע נחשף בשל כך לחומרים מסרטנים רבים, ללא מיגון אפקטיבי.

לדברי עו"ד כהן, נכח התובע, בין השאר, בשריפות של מבני אסבסט, הידוע כחומר מסרטן מאד, ונחשב לאחד החומרים שעלול לחולל את סרטן הלוע שבו לקה.

בנוסף, באחד מתפקידיו הרבים בשירות הכבאות, היה על התובע לבדוק את כשירות רכבי כיבוי האש, ובדיקות אלה היו כרוכות בחשיפה מתמשכת לעשן דיזל העולה ממנועים פעילים. לדבריה, עשן דיזל ידוע כחומר מסרטן מאד, הנחשב, גם הוא, כאחד מהמחוללים האפשריים של סרטן הלוע. 

תרגיל פינוי מבניין רב קומותצילום: כב"ה נתיבות

לתביעה צירפה עורכת הדין כהן מספר רב של חוות דעת וסיכומי מחלה, מהרופאים שטיפלו בלוחם האש, רופאים מתחום הרפואה תעסוקתית, א.א.ג ואונקולוגיה. 

בנוסף צורפה גם חוות דעת מטעם מומחה לרפואה תעסוקתית אשר קבע כי קיים קשר בין החומרים שאליהם נחשף לוחם האש באופן תדיר במסגרת עבודתו, לבין סרטן הלוע, בסבירות של למעלה מ-50%. 

לדברי עו"ד כהן, על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, כאשר נמצא כי מחלה או מגבלה בריאותית אחרת, נובעת בסבירות של למעלה מ-50% מעבודתו של החולה וכאשר נמצא כי ישנה סבירות של מעל 20% לכך שהמחלה נגרמה בדרך של מיקרו טראומה- פגיעות זעירות חוזרות ונשנות לאורך שנים אזי הדבר מגביר את סיכוייו של התובע להכרה במחלה, כנובעת מעבודתו.

נציגי המל"ל הגישו לביה"ד לעבודה כתב הגנה שאליו צורפה עמדה סותרת של רופא מטעמם. על פי עמדת רופא המל"ל, אורח חייו של התובע הוא זה שחולל את מחלתו, ולא עבודתו כלוחם אש. 

על פי כתב ההגנה, התובע מעשן כבד בעברו, נהג לעשן שתי חפיסות סיגריות ביום, משך מעל 30 שנה. על פי המחקר, עישון הוא אחד ממחוללי סרטן הלוע הוודאיים, ועל כן אין להכיר בתובע כמי שנפגע בעבודתו.

עקב חוות הדעת הסותרות, מינה בית הדין לעבודה מומחה לרפואת אף אוזן גרון (א.א.ג.), על מנת שיביע את עמדתו, אשר נחשבת, ככלל, לבעלת משקל רב בעיני בית הדין.

לדברי המומחה, "גורמי הסיכון הידועים לסרטן מסוג תאי קשקש של מיתרי הקול הם, בראש ובראשונה עישון. התובע אכן עישן במשך שנים אך הפסיק לעשן כ-10-12 שנה טרם התגלתה מחלתו. צריכת אלכוהול נחשבת גם כגורם סיכון אך התובע לא שותה".

על פי חוות הדעת, התובע נחשף לעשן שריפות וחומרים נדיפים רעילים אחרים (אורגניים ולא אורגניים). עד 2015 ללא ציוד מגן נשימתי. כמו כן נחשף לעשן פליטה של רכבי דיזל ולאסבסט (הן בשריפה במבנה אסבסט והן בעבודה בקרוואנים מאסבסט). כל הנ"ל ידועים כמסרטנים כפי שמפורט בחוות הדעת הרפואית שצורפה לתביעה, וכפי שמצוין במסמך של גורם בכיר מטעם שירותי הכבאות.

אילוסטרציהצילום: unsplash

"בנוסף", כך מציין המומחה בחוות דעתו, "גם רופאים מטפלים התרשמו מסיכון עודף של עבודתו כגורם משפיע ותורם להתפתחות של סרטן גרון".

המומחה מביא מבחר ציטוטים מהרופאים המטפלים, ובין השאר מהרופא התעסוקתי שטיפל בעניינו של התובע: "..במסגרת עבודתו היה חשוף לרעלים שונים תוצרת שריפות, עשנים כבדים ופיח. לאור עיון בפירוט התפקיד של הנ"ל ולאור עיון בדו"ח תקנות וסיכוני מקצוע שהופק ע"י הרשות הארצית לכבאות והצלה ניתן לסכם שבמסגרת ביצוע תפקידו לנ"ל קיימת חשיפה ברורה למגוון רב של חומרים קרצינוגניים הכוללים חומרים שמוגדרים ע"י הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) כחומרים מסרטנים מקבוצה 1 - חומרים מסרטנים מוכחים לבני אדם". 

"אני בדעה שקיימת הצדקה לקבוע קשר סיבתי בין מחלתו הסרטנית של הנ"ל בלוע לבין חשיפה ממושכת לחומרים מסרטנים שונים במהלך עבודתו באתרי שריפה כגון פיח, אסבסט, עשן ותוצרי בעירה שנמצאים באוויר באתר שריפה" דברי רופא בית הדין.

לדברי מומחה בית הדין, חרף היעדר ספרות רפואית המצביעה על קשר בין חקירת שרפות לסרטן הגרון, בהתייחסות ספציפית לתובע "שחלה בסרטן הגרון בגיל צעיר יחסית (46), הפסיק לעשן למעלה מ-10 שנים לפני שלקה בסרטן, חשיפה לחומרי שריפה מסרטנים ללא מיגון נאות עד לשנת 2015, חשיפה לאדי דיזל, חשיפה לאסבסט הן בתוך מבנים והן בשריפות של מבנים מאסבסט, מביאה אותי להערכה, ברמת סבירות גבוהה מאד, שיש קשר סיבתי בין עיסוקו לבין סרטן הגרון שלקה בו. כך מעריכים גם רופאיו (אונקולוג, א.א.ג., תעסוקתי) והוועדה הרפואית של שירות המדינה שקבעה כי אינו כשיר לכל עבודה שיש בה חשיפה לעשן או תוצרי בעירה".

לדברי המומחה, "כל חשיפה לחומר מסרטן גורמת לנזק מוטגני מצטבר לתאים. הגוף מנסה לתקן ולסלק את התאים הפגועים ושוב סופג פגיעה נוספת. זו דרך הפעולה של חומרים קרצינוגניים. דוגמה פשוטת להבנה היא נזק מצטבר שנגרם מעישון. הרי סרטן לא מתפתח לאחר שאיפה בודדת מסיגריה, הנזק מצטבר מחשיפה לחשיפה וניתן להתייחס אליו כנזק במנגנון של מיקרוטראומה".

עקב חוות דעת המומחה, קיבל בית הדין לעבודה את התביעה, וקבע כי חוקר השריפות יוכר כנפגע עבודה, ודרגת נכותו תיקבע על ידי ועדה רפואית במל"ל. כמו כן, השית בית הדין תשלום הוצאות משפט לתובע בסך 4,000 שקלים על המוסד לביטוח לאומי.

בהמשך, התכנסה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה כי נכותו תועמד על שיעור של מעל 60% בעקבות כך, הוא יזכה לגמלה חודשית מכובדת לשארית חייו.

לדברי עו"ד שירן כהן, רבים בציבור מאמינים שכאשר תביעתם נדחית על ידי המוסד לביטוח לאומי, מדובר בסוף פסוק. לדבריה, אין הדבר כך, ולעיתים קרובות, ליווי משפטי נכון בהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ובהגשת הערר לוועדות הערר – עשויים להגדיל את אחוזי הנכות ואת הגמלה המשתלמת מהם. לדבריה, לא פעם נדחו תביעות מוצדקות גם בוועדות הערר של המוסד לביטוח לאומי וכן תביעות שנדחו על הסף, כאשר המל"ל סרב לאשר הכרה באירוע של תחלואה או תאונה כפגיעה בעבודה. במקרים שכאלה אין מנוס מלהגיש תביעה לבית הדין לעבודה, המשמש כערכאת ערעור, ולעיתים קרובות החלטות מקפחות ושגויות מתהפכות, וחוזרות לקביעת אחוזי נכות וגמלה – ממש כמו במקרה זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!