אנדריי קוזלוב מדבר על הכל: "אי אפשר לדמיין כמה זה נורא"

"אי אפשר לדמיין כמה זה נורא": אנדריי קוזלוב, אחד מארבעת החטופים שחולצו מרצועת עזה לפני כחודש ב'מבצע ארנון', התראיין לאתר 'וואלה' וסיפר באריכות על החטיפה, החודשים הארוכים בשבי האויב ועל החילוץ המרגש.

"לחזור הביתה זאת התחושה הכי טובה שהרגשתי בחיי", אומר קוזלוב בראיון. "המתנה הכי גדולה. אני כל יום צובט את עצמי כדי להבין אם אני חולם".

שלומי זיו, אנדריי קוזלוב ואלמוג מאיר ג׳יאן במסוק החילוץצילום: דובר צה"ל

הוא סיפר כי המחבלים מסרו להם כל הזמן עדכונים חדשותיים אודות המלחמה והמשא ומתן לשחרורם. סביב עסקת שחרור החטופים שיצאה לפועל, נחלו אנדריי והחטופים האחרים שהיו איתו, אכזבה קשה: "ידענו שתהיה עסקה בסוף נובמבר. היתה לנו תקווה שנשוחרר, אבל זה לא קרה".

לדברי קוזלוב, המחבלים החטופים טענו כי ישחררו חטוף אחד מהם בכל יום, אף בסופו של דבר רק אחד מאלה שהיו איתם שוחרר. "אני, שלומי ואלמוג היינו בטוחים שמחר או מחרתיים נשוחרר ונהיה חזרה בבית. כשהבנו שזה לא יקרה, זה מוטט אותנו רגשית".

"הייתי מרוסק מהמידע הזה", שיתף אנדריי: "אחרי העסקה המשכנו לשמוע הרבה על עסקה נוספת שמתגבשת, בכל פעם חשבנו שאולי נוכל להשתחרר בקרוב. בכל יום שמענו משהו וציפינו למשהו טוב שיבוא. אבל בכל פעם זה נשבר".

עוד סיפר קוזלוב, כי המחבלים החטופים הראו להם הרבה מההפגנות בתל אביב ובירושלים למען שחרורם: "ראינו את הכעס של האנשים. אתה רואה את זה ומבין שאנשים נלחמים בשבילך, אבל שום דבר לא משתנה. אתה לא רואה תוצאות. אתה יודע שחטופים השתחררו בנובמבר, אבל שכחו ממך".

אנדריי הפנה אצבע מאשימה לממשלה: "מקבלי ההחלטות הם האחראים. 120 חטופים שם. חלקם כבר מתים, אנחנו לא יודעים כמה מהם בחיים. זה היה יכול להיות כל אחד. זה היה יכול להיות אתם. הם בחיים ומחכים להחלטה, לפתרון. לחלקם עדיין יש תקווה וכוח, אחרים איבדו אותם. הם רק מתקיימים, במנהרות, בלי מספיק אוכל. אמרו לנו שחלקם אוכלים רק חמישה תמרים ביום. אני זוכר איך הרגשתי, ולא יכול לדמיין אותם במנהרות תשעה חודשים, 40 מטרים מתחת לאדמה. אתם לא יכולים לדמיין כמה נורא זה. אלה היו הימים הנוראים ביותר בחיינו. צריכים להביא אותם הביתה כמה שיותר מהר".

שטח המסיבה לאחר הטבחצילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90

הוא סיפר על יום הטבח והחטיפה: "7 באוקטובר היה היום הקשה בחיי. לא האמנתי שזה מה שקורה לי. זה היה סיוט. הייתי בטוח שבתוך זמן קצר החיים שלי ייגמרו.

"בנובמבר היינו בבניין נטוש, נעלו אותנו בחדר. אנשים מבחוץ יכלו למצוא אותנו, לזרוק עלינו חפץ בוער, כשאנחנו כבולים. רק חיכינו שזה יגיע. השומרים הביאו לנו אוכל ביום ועזבו בלילה. חלקם התייחסו אלינו בסדר, אחרים היו האנשים הרעים ביותר שפגשתי. הם הענישו אותנו. היו מקרים רבים. אני זוכר שיומיים שכבתי מתחת לשלוש שמיכות עבות באמצע מאי, למשך שעה וחצי, כי עשיתי משהו שהיה בעיניהם לא בסדר. 

"היתה גם אלימות בהתחלה, ב-7 באוקטובר. הרביצו לנו, קיבלנו מכות. אחד מהם סימן לי עם הידיים שהוא ירצח אותי מחר ויצלם את זה. למחרת בא אליי ואמר שהוא אוהב אותי. היתה הרבה התעללות פסיכולוגית. אמרו לנו שישראל תהרוג אותנו. בכל פעם עדכנו: שלושה נהרגו בהפצצה, אחד נהרג בהפצצה. אתה מבין שאתה הבא בתור. 

"שמרתי על עצמי בשביל המשפחה שלי. המטרה היחידה היתה לחזור הביתה בחיים, בריא ושלם. זאת היתה המנטרה שלי. חזרתי עליה כל יום בבוקר. לא הייתי גיבור, רק רציתי שאוכל להגיד שוב לאמא שלי שאני אוהב אותה".

בראיון לוואלה, סיפר קוזלוב גם על הרגשות המעורבים והרגעים שבהם שכב לידם במסוק רב-פקד ארנון זמורה הי"ד, שנפצע אנושות במבצע ההירואי והקריב את חייו למענם: "ראינו אותו כשהיה פצוע, פינו אותו איתנו. החיילים אמרו לנו: אל תסתכלו עליו, אתם לא צריכים לראות את זה. אבל כשבן אדם פצוע שוכב מטר ממך, אתה לא יכול לא להסתכל. אני רוצה להגיד לכל החיילים שלקחו חלק במבצע: אתם הגיבורים שלי.

ארנון זמורה הי"דצילום: דובר צה"ל

"ארנון זמורה היה בן אדם וחייל מדהים. הוא גיבור. הוא יצא למבצע שאתה יודע שאתה עלול לאבד בו את החיים, אין לי מילים לבטא את הרגשות שלי אליו. אני כל כך מעריך את מה שעשו עבורי. פגשתי את משפחתו וגם הם מדהימים. העברנו חג עם אמא שלו. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!