כולנו בניך: צפו בהספד המרגש של העיתונאי הדתי
העיתונאי עמית סגל מערוץ 2, ספד לעמיתו השר אורי אורבך ז"ל בשם העיתונות הדתית • צפו בהספד המרגש • וידאו
- אבי שיף ויונה שוב
- כ"ח שבט התשע"ה
- 8 תגובות
צילום: פלאש90
העיתונאי עמית סגל מערוץ 2, ספד לשר אורי אורבך ז"ל שהלך היום לעולמו, במילים נרגשות בשם העיתונאים הדתיים.
"במשך שלושים וחמש שנה אורי עדר והשקה את שדה הבור הגדול של הציונות הדתית והפך אותו מבקעה שוממה לגן פורח", אמר.
"בשמם של ילדי הציונות הדתית, אורי, דור גדול ועצום ורב עם כיפה סרוגה, אני רוצה להגיד לך תודה שגידלת וטיפחת אותנו כל השנים. תודה שהוצאת במיוחד בשבילנו את עיתון הילדים אותיות, עם מדבקות ופרסים וסיפורים בהמשכים אבל בשפתנו שלנו.
"תודה שהיית שם, באולפנים, אחד מול שבעה תל אביבים חילונים, בשנים שבהם ציבור שלם צמא לשמוע בתקשורת הד לקולו שלו
"ובאופן אישי אני רוצה להודות לך אורי שהלכת איתי מאז שהייתי קטן, ומרחוק ומקרוב, בעין אוהבת עזרת והדרכת כל הדרך מעלה. אני זוכר שקראת לנו ערב אחד לביתך, כתבי גלצ צעירים וביקשת ממיכל להכין ארוחה כי נראינו לך רעבים. ותודה גם על המאמר "הטובים לתקשורת", שבלעדיו, בעצם, איש מאיתנו לא היה פה.
"תודה על קבוצת התמיכה לעיתונאים דתיים שחנכת ערב אחד על שולחן לארבעה בקפה הלל, והתפרקה לאחרונה כי האולם כבר צר מלהכיל את אוסף הכישרונות המתפקע שטיפחת ועודדת.
"לפני שנתיים וחצי התקשרת אליי ערב אחד, קצת מחויך וקצת מבוהל, אחרי שמצאת את עצמך מאושפז בבית חולים בגלל זיהום במרפק שהסתבך. ואני חשבתי, שזה קצת מוזר ולא הוגן שאת המחלה הנוראה הזו שהחלה בזיהום במרפק חטף האדם היחיד בקריית הממשלה שאף פעם לא השתמש במרפקים שלו. ככה זה עם השילוב של עודף כישרון וגירעון חמור באגו.
לסיום אמר עמית: "אז רק אספר בדיחה של אורי: אדם אחד רואה ליצן בוכה. ליצן ליצן למה אתה עצוב, הוא שואל. אני לא עצוב, עונה הליצן. אני רק נח. אנחנו ננוח כאן קצת ברשותך. כולנו בניך, אורי".
"במשך שלושים וחמש שנה אורי עדר והשקה את שדה הבור הגדול של הציונות הדתית והפך אותו מבקעה שוממה לגן פורח", אמר.
"בשמם של ילדי הציונות הדתית, אורי, דור גדול ועצום ורב עם כיפה סרוגה, אני רוצה להגיד לך תודה שגידלת וטיפחת אותנו כל השנים. תודה שהוצאת במיוחד בשבילנו את עיתון הילדים אותיות, עם מדבקות ופרסים וסיפורים בהמשכים אבל בשפתנו שלנו.
"תודה שהיית שם, באולפנים, אחד מול שבעה תל אביבים חילונים, בשנים שבהם ציבור שלם צמא לשמוע בתקשורת הד לקולו שלו
"ובאופן אישי אני רוצה להודות לך אורי שהלכת איתי מאז שהייתי קטן, ומרחוק ומקרוב, בעין אוהבת עזרת והדרכת כל הדרך מעלה. אני זוכר שקראת לנו ערב אחד לביתך, כתבי גלצ צעירים וביקשת ממיכל להכין ארוחה כי נראינו לך רעבים. ותודה גם על המאמר "הטובים לתקשורת", שבלעדיו, בעצם, איש מאיתנו לא היה פה.
"תודה על קבוצת התמיכה לעיתונאים דתיים שחנכת ערב אחד על שולחן לארבעה בקפה הלל, והתפרקה לאחרונה כי האולם כבר צר מלהכיל את אוסף הכישרונות המתפקע שטיפחת ועודדת.
"לפני שנתיים וחצי התקשרת אליי ערב אחד, קצת מחויך וקצת מבוהל, אחרי שמצאת את עצמך מאושפז בבית חולים בגלל זיהום במרפק שהסתבך. ואני חשבתי, שזה קצת מוזר ולא הוגן שאת המחלה הנוראה הזו שהחלה בזיהום במרפק חטף האדם היחיד בקריית הממשלה שאף פעם לא השתמש במרפקים שלו. ככה זה עם השילוב של עודף כישרון וגירעון חמור באגו.
לסיום אמר עמית: "אז רק אספר בדיחה של אורי: אדם אחד רואה ליצן בוכה. ליצן ליצן למה אתה עצוב, הוא שואל. אני לא עצוב, עונה הליצן. אני רק נח. אנחנו ננוח כאן קצת ברשותך. כולנו בניך, אורי".
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות