הלכה שבועית: אימתי 'בעלה בעיר' מציל מאיסור יחוד

אימתי 'בעלה בעיר' מציל מאיסור יחוד

נושאי השיעור

פתח פתוח לרה''ר • בעלה בעיר • כמה טעמים לבאר מדוע אין איסור יחוד כשבעלה בעיר • ביאור בדברי הגמ' שחוששת מבעלה שמא יבוא • מה הדין ביחוד מתואם מראש עם טכנאי • מה הדין ביחוד כשהאשה לא בבית האם מועיל בעלה בעיר • היתר בעלה בעיר כשהבעל אינו מודע ליחוד • מהו המרחק של בעלה בעיר • מה דין ירושלים מקצה לקצה • מה דין ב''ב ופ''ת • בעלה בעיר והיא אצל רופא • זוג בפגישה • האם בעלה בעיר זהו היתר או רק אין מלקות

בעלה בעיר

היום נראה דין שהזכרנו אותו כמה פעמים בהלכות יחוד, אך לא הרחבנו את הנושא, בדין אשה שבעלה בעיר בזמן שהיא ביחוד, נראה באיזה אופן כשבעלה בעיר אין חוששין מיחוד.

אין חוששין מיחוד

הגמ' אומרת בקידושין (פא.) אמר רבא בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד. לאחר מכן אומרת הגמ' עוד דין, שאם מתייחדים איש אשה במקום שהפתח פתוח אין חוששין משום יחוד, וביארנו לדייק מדברי הגמ' שמשמע מכך שאמרה הגמ' לשון אין חוששין משום יחוד, משמע שיש שייכות של יחוד, אך אין חוששין מאיסור יחוד.

בפתח פתוח לא שייך יחוד

וכבר הערנו בשיעורים הקודמים מדוע הביאה הגמ' את ענין של פתח פתוח לאחר הדין של בעלה בעיר, דבשלמא בבעלה בעיר אין חוששין מיחוד אע''פ ששייך ממש יחוד במקום, אבל בפתח פתוח מה שייך יחוד במקום שהפתח פתוח.

סיפא אגב רישא

ועל הבנה זו בדברי הגמ' הבאנו את דברי הריא''ז שגרס בגמ' גבי פתח פתוח, שאין יחוד כלל, ולא רק שאין חוששין ליחוד. וביארנו דלפי הגירסה בגמ' אפשר לומר דמה שאמרה בסיפא גבי פתח פתוח שאין חוששין משום יחוד, נקטה לשון זו אגב רישא, דברישא אמרה הגמ' גבי בעלה בעיר אין חוששין מיחוד ולכן המשיכה הגמ' בסיפא בדין פתח פתוח באותו לשון שאין חוששין אגב רישא, אבל באמת אין איסור כלל בפתח פתוח.

חוששת שבעלה יבוא

מצינו כמה טעמים לבאר דין הגמ', מדוע אין חוששין ליחוד אם בעלה בעיר. רש''י מבאר וז''ל אין חוששין להלקות דמסתפי מבעל השתא אתי (דאשה שבעלה בעיר מפחדת מבעלה בכל עת שמא יבוא). וכן כתבו הר''ן והנמוקי יוסף דטעם ההיתר בבעלה בעיר דחוששת תמיד שמא יבוא וממילא לא תגיע לעבירה.

הוי ליה היתר של פתח פתוח

ובביאור זה בדברי הגמ' שההיתר בבעלה בעיר הוא שמא יבוא, יש להקשות. והרי היתר זה נכלל בדין של פתח פתוח, שהרי יסוד ההיתר בפתח פתוח זה כיון שחוששת לעשות מעשה שמא יראו אותה, וא''כ כל שחוששת שמא יבוא מישהו ויכנס אין חוששין מיחוד, וא''כ מה מיוחד בדין של בעלה בעיר,

ביאור הרשב''א בפתח פתוח

וכבר בשיעורים הקודמים הבאנו את דברי הרשב''א בביאור הדין של פתח פתוח, שאומר הרשב''א דאף במקום שהדלת סגורה או אפי' נעולה, כל שיכולים אנשים להיכנס הוי כדין פתח פתוח ואין חוששין מיחוד, כי הם חוששים מלעשות המעשה, ולפי''ז מה הרבותא בבעלה בעיר שמא יבוא ויכנס זהו דין שנאמר בכל אדם שיכול לבוא ומה מיוחד בבעלה.

חוששת מחקירה

אלא בהכרח צריך לבאר דמה שאמרו רש''י והראשונים את דין שחוששת האשה שמא יבוא הבעל, אין הכוונה שמא יבוא ויפתח את הדלת כי יש לו מפתח. אלא צריך לבאר הגמ' מדברת אף במקום שאין לבעל מפתח, ובכל אופן אין חוששין מיחוד, כיון שהאשה חוששת שמא יבוא בעלה וישאל ויחקור אותה על שם מה יחוד זה, ומה עשתה וישאל ויתחקר, ומכל שאלות אלו חוששת מאוד. ולכן אמרו שאם בעלה בעיר היא חוששת מאותו יחוד, ולכן אמרה הגמ' שלא חוששין מיחוד זה.

אימת בעלה עליה

הרמב''ם, המאירי, הסמ''ק ועוד ראשונים אמרו טעם אחר בביאור הגמ'. דכיון שבעלה בעיר אימת בעלה עליה. וזה ההיתר, ולכך אין חוששין מיחוד, ולא שיש לה חשש שמא יבוא בעלה.

לחבר בין הטעמים

והיה אפשר לומר אולי לחבר בין שני הטעמים בראשונים, דמי שאמר דאימת בעלה עליה הכוונה כי חוששת תמיד שמא יבוא ויראה אותה מתייחדת. אלא דמפשטות לשון הראשונים משמע דזה שני טעמים נפרדים.

שני טעמים נפרדים

דהרי כל מי שאמר הטעם של אימת בעלה עליה לא הזכיר כלל ענין דילמא אתי, ומי שאמר דחוששת מבעלה כתב דילמא אתי ולא כתב סתם דחוששת מבעלה והלא דבר הוא, אלא מוכח לנו דהם שני טעמים נפרדים, טעם אחד שמא יבוא וטעם שני אימת בעלה על האשה ככל שהוא נמצא בעיר.

כשהיחוד מתואם עם טכנאי

הנפקא מינה בין שני הטעמים בהיתר הגמ' של בעלה בעיר. במקום שהיחוד מתואם מראש בין הבעל לאשה. כגון שקבעו בשעה מסוימת שיגיע טכנאי לבית, האם כשבעלה יהיה בעיר יכול להציל אותה מאיסור יחוד או לא.

לא שייך היתר ביחוד מתואם

דלפי הטעם הראשון שכל ההיתר בבעלה בעיר זה שמא הוא יבוא וישאל אותה ויתחקר אותה מדוע היא נמצאת ביחוד וכו'. כאן אין לה חשש כלל דהרי היא סיכמה מראש עם הטכנאי, ובעלה יודע מכך, וא''כ אף שיבוא, לא יהיה לה שום חשש מכך שהרי הוא יודע מהיחוד. ובהכרח לומר לפי ראשונים אלו שכל ההיתר של בעלה בעיר אינו אלא ביחוד שאינו מתואם וידוע מראש, אבל יחוד שידוע מראש לא יועיל בעלה בעיר.

אימתו עליו בכל מקרה

אבל לפי טעם הרמב''ם וסיעתו דההיתר בבעלה בעיר זה כיון שאימת בעלה עליה כל זמן שהו נמצא בעיר, ממילא אף אם הבעל יודע מכך, אין זה משנה את המציאות שהרי אימת בעלה עליה בכל מצב, וזה אומדנא של חז''ל שאשה לא תבגוד בבעלה ולא תעשה מעשה כשהוא קרוב אליה. ולכן היתר של בעלה בעיר נאמר בין ביחוד מתואם ובין ביחוד שאינו מתואם.

אימתו עליו שייך בנפש האשה

וכן כתב הרב כסא אליהו (אהע''ז סימן כב סק''א) בשם הרב ידי אליהו דהיתר בעלה בעיר אליבא דהרמב''ם זה היתר מטעם הנפש של האשה שהיא לא עושה מעשים נגד בעלה. וכן כתב בציץ אליעזר (ח''ו סימן מ פ''ה) דאין חשש מיחוד כשבעלה בעיר ואף אם לא יבוא, כגון שהוא שקוע בעסקיו, דכיון שאימת בעלה עליה לא תעשה איסור, ואין חוששין מיחוד, וכ''כ בספר דבר הלכה בשם החזו''א.

מספיק שאחד לא יעשה עבירה

וכבר ראינו בשיעורים הקודמים שאפילו אם אחד מן המתייחדים או האיש או האשה, לא יעשו את העבירה מכל סיבה שהיא, אין חוששין מיחוד, ולכן אע''פ שאותו טכנאי שהגיע לבית אינו חושש מיחוד, כגון שאין בעלה אמור לבוא, בכל אופן אין חוששין ליחוד זה, דכיון שהיא לא תעשה עבירה כשבעלה בעיר, שאימת בעלה עליה, אין זה בכלל יחוד האסור.

יחוד כשאינה בביתה

עוד נפקא מינה בין הטעמים, במקום שהאשה אינה בביתה, ומתייחדת במקום אחר, והבעל לא יודע היכן היא נמצאת. האם יועיל שבעלה נמצא בעיר כדי להציל את אשתו מאיסור יחוד, או לא.

אינה חוששת שמא יבוא

לפי הטעם הראשון שהיתר של בעלה בעיר כיון שחוששת שמא יבוא בעלה, ממילא אם היא אינה בביתה לא שייך ההיתר, שהרי בעלה לא יודע היכן היא נמצאת, ואין לה כל חשש שמא הוא יבוא. ולפי''ז כל ההיתר של בעלה בעיר זה דווקא בביתה.

אף כשאין הבעל מודע ליחוד

אבל לפי טעמו של הרמב''ם דההיתר של בעלה בעיר, זה כיון שאימת בעלה עליה, אין לה נפקא מינה היכן היא נמצאת, דכל מקום שהיא נמצאת אימתו עליה, אלא אם כן בעלה אינו בעיר, אבל כל שבעלה בעיר, בכל מקום שהיא תהיה, אף שאינו מודע ליחוד, אימתו עליה ולא תעשה עבירה.

דעת הבינת אדם

הבינת אדם קשר בין שני הטעמים בראשונים, ולכן סבר דאם הבעל טרוד בעסקיו, ואשתו יודעת שהוא לא יגיע לביתה, חוששין ליחוד זה אף כשבעלה בעיר. אלא דכבר דחו את דבריו האחרונים ומהם המחזיק ברכה בשו''ת יוסף אומץ (בסימן כז) שאין קשר בין טעמו של רש''י לבין טעמו של הרמב''ם, ולכן לפי הרמב''ם אף אם הבעל טרוד בעסקיו והיא בטוחה שלא יגיע בפתע לבית, אין חוששין ליחוד.

פסק השו''ע כהרמב''ם

השו''ע (סימן כב ס''ח) פסק הלכה כדעת הרמב''ם. אשה שבעלה בעיר אין חוששין ליחוד מפני שאימת בעלה עליה, ולא חילק ולא הזכיר כלל אם נמצאת אשה בבית או שהיא איננה בבית וכן לא חילק בין אם הבעל טרוד בעסקיו או לא, אלא כל שהוא בעיר אימתו עליה ומותר.

גדר מרחק בעלה בעיר

לאחר שראינו שני הטעמים בהיתר של בעלה בעיר, וראינו שאנו פוסקים כדעת הרמב''ם שכל שהאיש נמצא בעיר אימתו עליה והיא לא תעשה מעשה נגדו. נבוא לדון מה הגדר של בעלה בעיר.

ירושלים ענקית ביחס לערים אחרות

לכאורה אם נראה את ירושלים, היא עיר ענקית עם מלא שכונות, ומקצה לקצה זה הרבה מאוד דרך, אבל לכל העיר קוראים ירושלים, ולכל השכונות כולם יש ראש עיר אחד, האם זה מה שיתן את ההיתר בעלה בעיר, ואף שהוא נמצא בקצה השני של העיר. ואם נאמר כן, צריך לדון מה הדין בעיר קטנה כמו במרכז בני ברק ועל ידה גבעת שמואל או בני ברק ועל ידה רמת גן, וכי נאמר כיון שש שם ראש העיר אחר אז כבר זה לא נקרא שבעלה בעיר. וקשה לומר כן מסברה שהרי בירושלים עצמה המרחקים הרבה יותר גדולים מהמרחק בין ב''ב לפתח תקוה.

חוששת שמא יבוא במרחק סביר

וצריך לבאר דלפי הטעם של רש''י דההיתר של בעלה בעיר זה מכיון שחוששת שמא הוא יבוא, אם כן ענין של בעלה בעיר הגיע מהסיבה שכיון שהוא בעיר והוא נמצא בקרבת מקום, היא חוששת שמא יבוא בפתע לבית ולכן חוששת מיחוד זה. א''כ כל זה דוקא אם הוא בקרבת מקום שמצוי שיבוא לבית בפתע פתאום. ולכן רק אם נמצא הבעל במרחק של רבע שעה או עשרים דקות בערך, שזהו מרחק שיתכן והוא יגיע פתאום, יש היתר של בעלה בעיר.

אף כשהוא בירושלים יהיה אסור

ולפי''ז אם הבעל נמצא במרכז ירושלים וביתו בבית וגן ובשעות העומס הדרך לוקחת זמן רב ואין רגילות הבעל לבוא פתאום לבית מפאת המרחק, נאמר שאף שהוא בירושלים וביתו בירושלים, לא יהיה היתר של בעלה בעיר.

בני ברק וגבעת שמואל עיר אחת

וכן להיפך, אם הבעל נמצא בבני ברק וביתו בגבעת שמואל או בפתח תקוה, והמרחק ביניהם הוא עשר דקות, ודאי שהו''ל דין של בעלה בעיר כי חוששת שמא יבוא בפתע לבית, ולכן אף שזה שני עיירות הוי ליה כעיר אחת וכבעלה בעיר דמי ואין חוששין בכך ליחוד.

רחוק מליבה

ואף לפי טעמו של הרמב''ם שכיון שבעלה בעיר אימתו עליה והיא לא תעשה מעשה. צריך לומר דדוקא כשהוא נמצא במקום רחוק, הוא רחוק מליבה, וממילא היא אינה חושבת עליו כ''כ. אבל אם הוא במקום קרוב ואינו רחוק ממנה היא מרגישה שהוא נמצא קרוב אליה, ממילא יש לה את הערכה אליו מאותו רגש ואין חוששין שמא תעשה מעשה נגדו.

בעיר גדולה הקשר רחוק

ולפי''ז אם הבעל נמצא במרחק של כעשרים דקות מביתה ודאי אין לחשוש כלל כיון שזה מרחק שהאשה מרגישה שהוא קרוב אליה ולכן אף אם הוא בפתח תקוה והיא בבני ברק היא מרגישה קשר אליו והיא לא תעשה מעשה אבל אם הוא במרחק גדול ממנה אף אם הוא באותה עיר אבל המרחק מאוד גדול כגון עיר גדולה כמו ירושלים, ממילא חוששים ליחוד, כיון שהרגשת הלב של האשה שהוא רחוק ממנה ואין אימתו עליה.

בעלה בעיר והיא אצל רופא

ולפי''ז אשה שהולכת אצל רופא והדלת מוגפת, אם כל אחד יכול להיכנס כבר ביארנו בשיעורים הקודמים שאין יחוד מדין פתח פתוח. אבל אם אין אף אחד שיכול להיכנס, תלוי, אם אין בעלה בעיר, היחוד אסור לכו''ע. אבל אם בעלה בעיר, כיון שאימת בעלה עליה, אין חוששין מיחוד זה. וכל זה לדעת הרמב''ם שכן פסק השו''ע. אבל לפי רש''י ודאי שאין היתר כדביארנו לעיל.

להחמיר אצל רופא

אמנם בשו''ת מנחת יצחק סבר להחמיר אצל רופא יותר, דכיון שיש אצל הרופא חופשיות, לכן צריך להחמיר בכל אופן, ואף במקום שכל אחד יכול להיכנס, אצל רופא יש להחמיר.

אפילו בפרוצים מותר

אלא שחומרה זו מדעתו אמרה. ואין לנו לגזור גזירות מדעתנו, ולכן מדין יחוד ודאי שאין איסור כל עוד שבעלה בעיר. שהרי ראינו אפילו בפרוצים אין חוששים כשהפתח פתוח.

כיעור לא התרנו

אלא שכבר כתב החיד''א בשם רבינו ירוחם שכל ההיתר של בעלה בעיר, אינו אלא מדין איסור יחוד שאין חוששין, אבל ודאי שיש כיעור בדבר ולא כדאי לעשות זאת.

זוג בפגישה

זוג שפגישה שנמצאים בבית של המארחים, כבר אמרנו שצריך לחשוש מדין יחוד, ולכן צריך שהבעל והאשה המארחים יהיו בבית. אמנם אם בעלה בעיר לפי ההיתר שלמדנו יכולה האשה לקבל אותם ולהיות בבית והיא מצילה אותם מאיסור יחוד, כיון שהיא לא שייכת במעשה הרי היא לא תעשה מעשה. וכבר דיברנו בשיעורים הקודמים שצריך להודיע שיכנסו מידי פעם לחדר בו נפגשים בני הזוג, כדי שלא יעברו על איסור יחוד.

אין מלקים אבל איסור יש

וצריך לעיין בדברי רש''י שכתב אין חוששין להלקות, דמשמע מדבריו שאיסור יש, רק שלא מלקים על איסור זה. אלא שבראשונים תוס', תוס' רבינו פרץ ועוד, הקשו על דברי רש''י דנראה שאם בעלה בעיר אין איסור כלל.

כשיש קירבה אין היתר

והביאו ראיה מהגמ' (שם פא.) מהמעשה עם רב ביבי שהיה אצל רב יוסף וכשבא רב יוסף לצאת אמר שיוציאו את המדרגות מלפני רב ביבי כדי שלא יעבור על איסור יחוד. ושאלה הגמ' ממה חשש רב יוסף על רב ביבי והרי בעלה בעיר, ותירצה הגמ' דכיון דגייסא ביה אין היתר של בעלה בעיר. משם למדנו דכל שיש קירבה בין האיש לאשה אין היתר של בעלה בעיר.

ראיה דלא כרש''י

שאלו הראשונים, והרי אם נאמר כמו רש''י שיש איסור בבעלה בעיר, ורק אין מלקים על אותו יחוד, א''כ מה שאלה הגמ' מדוע רב יוסף חשש על רב ביבי מיחוד והרי בעלה בעיר. ולכאורה לא מובנת השאלה והרי חשש רב יוסף מאיסור יחוד, דאף שבעלה בעיר עדיין יש איסור יחוד. אלא בהכרח לומר דלא כרש''י דאם בעלה בעיר אין מלקות ואין איסור כלל.

חתן פטור מסוכה

החיד''א הביא סמך לרש''י שאף אם בעלה בעיר שייך איסור יחוד. מהגמ' בסוכה (כה:) שאומרת שחתן פטור מהסוכה, שואלת הגמ' שיעשה חופה בסוכה ותירצה הגמ' שחוששין משום יחוד ולכן הוא פטור. ביאר רש''י שכיון שהסוכה היו עושים בעליית הגג, חיישינן שמא בעלה יצטרך לנקביו וילך מהסוכה ובנתיים יעלה מישהו מהשושבינין ויתייחד עם הכלה לכן חתן פטור מסוכה.

ראיה לרש''י

ולכאורה קשה והרי בעלה בעיר, ומדוע חוששין ליחוד. אלא בהכרח לומר דאף כשבעלה בעיר ואין מלקות אבל איסור יחוד יש, ולכן חתן פטור מסוכה. והנה ראיה לרש''י.

החיד''א דחה את הראיה

אבל כבר דחה החיד''א את הראיה שהביא לרש''י, דכיון שהחשש ביחוד עם הכלה זה שמא יעלה אחד מהשושבינין, והרי השושבינין הם מהקרובים אליהם והוזמנו לחתונה וממילא גייסא ביה, וראינו שכל מקום שיש קירבה אין היתר של בעלה בעיר ולכן יחוד זה אסור, אבל בסתם, אולי באמת היינו מתירים כיון שבעלה בעיר, וממילא אין ראיה לרש''י שיש איסור יחוד אף כשבעלה בעיר.

מדוע לא נחמיר כרש''י

אחר שראינו בהרחבה היתר של בעלה בעיר, וראינו שהשו''ע פסק ההיתר כטעמו של הרמב''ם שכל שבעלה בעיר אימתו עליה. יש לעיין מדוע לא נחמיר לחשוש כדברי רש''י שכל הענין של בעלה בעיר פוטר רק ממלקות אבל ודאי שיש איסור יחוד, וממילא נאסור את כל המקומות שבעלה נמצא בעיר.

רק בטרוד יש איסור

בעל ההפלאה בספר המקנה אומר בדעת רש''י שאין כוונתו לומר שיש איסור יחוד, אלא רק אם הבעל טרוד בעסקיו, אבל בסתם אין איסור ואין מלקות. והט''ז כתב דאין כוונת רש''י לאסור, אלא רק ביאר מה היה החשש אילולי בעלה בעיר, וביאר דהיה חשש משום מלקות והשתא שבעלה בעיר אין חוששין כלל.   

ספק ספיקא להתיר

ולפי''ז אפשר לתרץ דכיון שהרבה מן האחרונים תירצו את רש''י כך, שמא כדעת הרמב'''ם שאין איסור כלל ביחוד ואף אם נאמר כרש''י שמא נסבור כדעת האחרונים שביארו ברש''י שאין איסור אלא כשהוא טרוד בעסקיו, אבל בסתם ודאי שאין איסור יחוד כשבעלה בעיר או כדברי הט''ז, ולכן פסקנו כדעת הרמב''ם כשבעלה בעיר אין חוששין מאיסור יחוד. אלא שודאי כל ההיתר אינו אלא משום איסור אבל משום כיעור ודאי חכם עיניו בראשו ולא יעשה מעשים מכוערים.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!