העוצמה האזורית שצברה איראן היא כישלון חרוץ של ארה"ב

איראן, תחת הנהגתו של המנהיג העליון עלי חמינאי , סיכלה עשרות שנים של לחץ אמריקאי ויצאה משנים של בידוד בעיקר על ידי יישור קו עם רוסיה וסין, וויתור על האינטגרציה עם המערב. כלכלת איראן נותרה מוכת סנקציות אמריקאיות, אך מכירות נפט לסין ועסקאות נשק עם רוסיה היוו עבורה חבל הצלה פיננסי ודיפלומטי.

כיום, טהראן מהווה איום גדול יותר על בעלי ברית ואינטרסים אמריקאים במזרח התיכון מאשר בכל נקודה מאז נוסדה הרפובליקה האסלאמית ב-1979, כך מדווח ה'וול סטריט ג'ורנל'.

טביעת הרגל הצבאית של איראן עמוקה מתמיד. ארגוני טרור חמושים הנתמכים על ידי איראן פגעו במתקני נפט סעודיים עם טילים ושיתקו את הספנות העולמית בים האדום. האיראנים שולטים בפוליטיקה בעיראק, בלבנון, בתימן ובסוריה, ופתחה במתקפה על ישראל בחודש אפריל האחרון, מתקפה ישירה ראשונה מאדמתה על ישראל, היא גם עומדת מאחורי התקפות על יריבים באירופה ומחוצה לה, כך אומרים גורמים במערב. 

איראן מייצרת מל"טים ומעבירה אותם לרוסיה שנלחמת באוקראינה, איראן עומדת מאחורי האיום מצד מיליציות הנתמכות על ידי איראן, ופועלת להרחבת תוכנית הגרעין שלה.

המדיניות של המערב בהטלת סנקציות, אינה יעילה עוד בבידוד טהראן. איראן הגיבה בהעמקת הציר עם רוסיה וסין, מה שסיבך את הדיפלומטיה עם טהראן עוד יותר, כך אומרים אנליסטים ל'וול סטריט ג'ורנל', תעשיית המל"טים של איראן סייעה למלחמה של רוסיה באוקראינה.

הסנקציות המערביות עלו לאיראן מיליארדי דולרים, "אבל מה הייתה המטרה?" אמר סייד חוסיין מוסביאן, לשעבר פקיד איראני במדיניות חוץ, כיום חוקר באוניברסיטת פרינסטון. "איראן משפיעה באזור יותר מאי פעם. סין כבשה את הכלכלה האיראנית ואיראן התקרבה לרוסיה".

במשך יותר משני עשורים, מדיניות המערב בנוגע לאיראן היתה לא ברורה. נשיאים אמריקאים שיחקו שוב ושוב את האיזון בין דיפלומטיה לכוח, הסברה וניסיון לבודד את איראן. 

מקרה לדוגמא: כאשר ארה"ב פלשה לאפגניסטן ב-2001, וושינגטון ביקשה מאיראן וקיבלה סיוע צבאי ומודיעין כדי לסייע בהפלת הטליבאן. חודשים לאחר מכן, הנשיא בוש תייג את איראן כחלק מ"ציר הרשע", יחד עם עיראק וצפון קוריאה - דבר שהאיראנים ראו בו עלבון.

מדיניות ארה"ב תרמה לעתים באופן לא מכוון לעוצמתה של איראן. הפלת סדאם חוסיין ב-2003 מחקה אויב מושבע מגבולות איראן. כישלונה של וושינגטון לייצב את עיראק לאחר המלחמה חיזק את השפעתה של טהראן. 

לאחר שארצות הברית הדיחה את הטליבאן ב-2001, הכוח האמריקאי במזרח התיכון היה אדיר. כמה חודשים לאחר שממשל בוש פלש לעיראק ב-2003, בטענה שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית, טהראן עצרה את עבודתה החשאית בבניית נשק אטומי, כך לפי גורמים אמריקאים. היא גם החלה במשא ומתן בינלאומי על תוכנית הגרעין שלה.

אולם הפלישה לעיראק הועילה לאיראן. השפעתה באמצעות פוליטיקה ומיליציות רק הלכה וגדלה. הכיבוש האמריקני הממושך בעיראק, שבמהלכו נהרגו קרוב ל-4,500 חיילים אמריקאים ומאות אלפי אזרחים עיראקים, גרם לציבור האמריקני להיות נגד מלחמות ממושכות באזור.

טביעת הרגל האזורית של איראן גדלה. התמיכה האיראנית סייעה לנשיא סוריה בשאר אל-אסד לשרוד את האביב הערבי ומלחמת אזרחים בסוריה בה נהרגו למעלה מחצי מיליון סוריה. איראן השיגה השפעה עמוקה יותר בסוריה והקימה מסדרון יבשתי מטהראן לסוריה דרך עיראק, בו היא משתמשת להובלת נשק וכוח אדם. איראן מיקמה מיליציות ליד גבול ישראל בסוריה ובלבנון.

המיליציות הנתמכות על ידי איראן הפכו לדומיננטיות פוליטית בלבנון, עיראק ותימן, שם השתלטו המורדים החות'ים ב-2014 על הבירה צנעא. סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות - שותפות אזוריות חשובות של וושינגטון - נקלעו למלחמת תימן שם לא נחלו הצלחה.

ה'וול סטריט ג'ורנל' מציין כי ישראל, שמתמודדת עם איום מאיראן ההולך וגדל, לא פעלה בנושא הגרעין האיראני מספיק. ממשל אובמה, ממשלת ישראל וכמה מדינות ערביות במפרץ היו במחלוקת גלויה על מדיניות ארה"ב במזרח התיכון.

בשנת 2018, הנשיא טראמפ פרש מהסכם הגרעין והטיל על איראן סנקציות שבמידה רבה חיסלה את הסחר האירופי עם איראן. 

למרות הקשיים הכלכליים המחודשים, איראן סירבה להגיע לשיחות חדשות. הנשיא ביידן רצה להחיות את הסכם הגרעין, וקבע זאת כמטרה מרכזית במדיניות החוץ, אך השיחות המחודשות קרסו באוגוסט 2022 כאשר טהראן התרחקה מהסכם.

מאז בנתה איראן מחדש את תוכנית הגרעין שלה, היא נמצאת הרבה יותר רחוק ממה שהייתה בזמן הסכם הגרעין ב-2015 ולמעשה הגיעה לסף של פיתוח נשק גרעיני, דבר שהיא טוענת שאינה מנסה לעשות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!