בעקבות פסיקת בג"ץ: אתגר מעונות היום | שלום נגר

פסיקת בג"ץ הצפויה בנוגע לבני הישיבות, השלכות הכלכליות שלה, תפסה את הכותרת הלא נכונה.

הסיפור הגדול הוא לא הפסקת התקצוב לבני הישיבות ולאברכים. בלי להקל ראש חלילה בנטל הכלכלי הנגרם כתוצאה מכך, וחשוב עוד הרבה יותר: הפסד הזכויות של מדינת ישראל כמחזיקת תורה, האירוע הכלכלי המשמעותי יותר נמצא במעונות היום. נכון, בג"ץ לא התייחס ספציפית לסבסוד מעונות היום לילדי האברכים, אבל היועצים המשפטיים לוטשים עיניים לשם, וכבר הזהירו שאם אין תקציב לכולל, אין קבלת דרגה למעון.

מה הקשר?

חשוב להבהיר: אין קשר!

הכוללים הוקמו כדי שאברכים יוכלו להגות בתורה.

מעונות היום הוקמו כדי לאפשר למשק במדינת ישראל להתקיים. אם אין מעון, האמא שעובדת ולפעמים משלמת מיסוי גבוה יותר מחברותיה שאינן חרדיות, לא תוכל להמשיך לממן זאת מכיסה ללא שום סיוע מהמדינה, אך ורק בגלל שבעלה אברך.

שלוש שנים חלפו מאז עתרנו לבג"ץ נגד החלטת שר האוצר דאז, אביגדור ליברמן, למדר את ילדי האברכים מקבלת דרגה במעונות היום.

שרשרת של ניסים בהנהלות הדורסנית של שר האוצר, הניבה את התוצאה החלומית באותם ימים: דחיית הרפורמה לשנה"ל הבאה. בחלוף הזמן, התחלפה ממשלה. ליברמן, שאיבד מכוחו הפוליטי, שב לספסלי האופוזיציה, ושר האוצר הנוכחי בצלאל סמוטריץ מיהר לבטל את התוכנית.

שלוש שנים אחרי, ואותה תוכנית בדיוק, שאז כונתה "רפורמה", חוזרת אלינו בדרך הראשית בעקבות החלטת בג"ץ. כן, אותו בג"ץ שהורה על דחייה והיה אז כביכול גורם אובייקטיב מכריע, הוא זה שמייצר את אותה תמונה בדיוק. והפעם, אין למי לעתור.

קצת מאחורי הקלעים בהחלטה ההיסטורית ההיא (בג"ץ זילבר נ' שר האוצר) כדי להבין את האתגר הנוכחי: בית המשפט לא התאהב באברכים. לא הכיר במסירות של האמא החרדית שנוטלת על שכמה גם את הילודה וגם את עול הפרנסה. כל מה שבית המשפט הסכים איתנו, העותרים, הוא בנוגע לשאלת העיתוי. וכך, לאחר שהשופטים ניסו לשכנע את שר האוצר לדחות את יישום הרפורמה לסוף שנה"ל, משהוכח שהשר מסרב, נאלצו השופטים להוציא פסק דין לפיו "ליבת חייו של האזרח יוצרת ציפייה לגיטימית. לפיכך הממשלה לא רשאית לבטל את התמיכה, מבלי לאפשר תקופת היערכות שתאפשר למשפחות האברכים להסתגל לשינוי הצפוי".

השופטים עוזי פוגלמן, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין פסלו את החלטת משרד האוצר. "סבורני אפוא כי נכון נעשה אם נחליט כי הוראת המעבר בענייננו צריכה לקבוע שמבחני התמיכה הישנים ימשיכו לחול", כתב אז השופט שטיין, והבהיר: "עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית, התשפ"ב. תקופת מעבר קצרה מכך תהא בהכרח בלתי מידתית ובלתי סבירה באופן קיצוני".

על פי עיקרון זה, אי אפשר לקטוע ביום בהיר אחד את המשך סבסוד המעונות לאברכים בגלל ההחלטה על גיוס בני הישיבות. "ליבת חייו של האזרח יוצרת ציפייה לגיטימית".

אבל אל לנבחרי הציבור לנוח על זרי הדפנה. בשלוש שנים שחלפו בג"ץ לקח לעצמו זכויות ופרשנויות בהן לא השתמש בעבר. אני לא רוצה לתת רעיונות לשופטים, מה גם שדחייה היא לא אסטרטגיה נכונה לאורך זמן, צריך להקים עוד היום צוות משפטי מיוחד שיתן פייט נגד חורשי רעתם של הציבור החרדי.

ראשית, להבהיר את הקשר הישיר בין המעון לבין המשק בישראל. שנית, את ההשלכות על ענף המעונות עצמו. מעונות היום הם תעסוקה לאלפי נשים. מידור קבוצה ענקית מסיוע בסבסוד המעון, תקריס את הענף שממילא מאותגר גם בימים שבשגרה.

השאלה היא מתי נבין שהכותרת הראשית של בג"ץ בני הישיבות, היא לא הכותרת שהתקשורת מנסה לספר לנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!