הרב יורוביץ' בדבר תורה לפרשת שלח

פרשתנו מתחילה בסיפור חטא המרגלים, המרגלים מאסו בארץ והוציאו את דיבתה רעה, וסחפו אחריהם את העם כולו ויבכו העם בלילה ההיא ולא רצו להיכנס לארץ, ועל זה נענשו כל אנשי הדור ההוא ונפלו פגריהם במדבר ארבעים שנה.

מכל חטאי ישראל במדבר, כאן נענשו בצורה הקשה ביותר, שהרי אף על חטא העגל נאמר ו'ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם', הקב"ה מחל על הכול כולל העגל, ורק בחטא זה של המרגלים מצינו שהקב"ה לא מחל להם.

בהשקפה ראשונה הדבר אינו מובן, שלכאורה חטא העגל הוא חטא של 'חוסר אמונה' מוחלט שאמרו 'עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו', לעומת חטא המרגלים שהוא חטא של 'חוסר ביטחון' בדבר ה', אך ללא פקפוק בעצם הנהגתו, ואם כן יש להתבונן על מה ולמה נענשו דווקא כאן באופן החמור ביותר.

בכדי להבין את העניין, יש להתבונן בשורש חטא זה, המניע הפנימי שמנמקים המרגלים היא חוסר ביטחון בעצמם, מחד הם מתארים את הרגשת קטנותם וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם ומאידך את עוצמת אנשי המקום ועריהם הבצורות, מכאן איבדו את אימונם בה' שמביא אותם אל ארץ טובה. כלומר חוסר ביטחונם בה' נבע מחוסר ביטחונם בעצמם, הם לא האמינו שה' אכן חפץ בהם.

לעומתם כלב ויהושע מנמקים ואומרים חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, הם האמינו שה' חפץ בהם, האמונה של האדם בעצמו ובכוחותיו נבנה מזה שהוא מאמין שה' מאמין בו, ה' בחר בו וחפץ בו.

בשונה מכל החטאים האחרים שהיה בהם רצון שלילי אחר או שרצו יותר מדי, כאן דווקא איבדו את רצונם, הם איבדו את האמונה בעצמם ונפלו לייאוש, הם אומרים "ונהי בעינינו כחגבים", משום כך נשמטה הקרקע מתחת רגליהם לחלוטין.

יש לדעת שהמחסום העיקרי המונע מהאדם להתקדם בעבודת ה' היא חוסר האמונה בעצמו שה' חפץ בו – שהוא ראוי לכך, שמזה הוא נופל לייאוש, גדולי החסידות גינו את הייאוש יותר מכל דבר אחר. הייאוש היא התנתקות מוחלטת, כאילו האדם אומר איני שייך כלל לעבודת ה'. לעתים האדם רוצה יותר מדי הוא מתאווה לדברים שליליים חלילה, כל זה עדיין פתיר, אך כאשר האדם מאבד את רצונו – הוא נופל לייאוש, הרי הוא מפקיע עצמו כליל מכל וכל.

בנוסף לזה, על האדם לדעת שביטחון עצמי שלא יונק מבחירת ה' בו כמדובר, אלא הסתמכות על עצמו הנפרד, לא תצלח. זה מה שקרה למעפילים, הם העפילו אחר כך לעלות בהר נגד ציווי ה', והיינו שבטחו בעצמם ללא ביטחון בה'. ביטחון עצמי כזה מתרסק מהר מאוד אל קרקע המציאות, האדם מגלה במהרה את חולשותיו ומוגבלותו, רק ביטחון עצמי אמיתי מצד שה' בחר בו ללא תלות בהצלחה מוכחת יכולה לשרוד לאורך זמן.

אם נתבונן עוד נראה את מרכזיות עניין זה בכל המסע הגדול של עם ישראל, כך היה לפני יציאת מצרים, עם ישראל לא האמינו בזכותם ויכולתם להיגאל, ומשה רבנו מדבר אל ליבם פעם אחר פעם עד שמשכנע אותם שה' חפץ בהם באמת, למרות היותם שקועים בשערי הטומאה, ואלו שלא רצו לצאת אכן נשארו במצרים. כך גם בקבלת התורה כל מה שנדרש מהם היה רצון חזק וביטחון מוחלט בבחינת 'נעשה ונשמע'. כמו כן בספר דברים לקראת הכניסה לארץ משה רבנו מחזק ומאמץ את ישראל פעמים רבות שלא יאבדו אותו רצון.

מכל זה ניתן ללמוד את החשיבות המרובה של בנין הרצון. כאשר רצון האדם ואמונתו חזקה, שום מכשול לא יוכל להכריעו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!