חייל שנפצע לאחר שחבט באגרופו במכונת משחק - הוכר כנכה צה"ל

חייל מאילת, חבט במכונת שק אגרוף, ומייד לאחר מכן החל לחוש כאבים עזים בשורש כף ידו. מייד לאחר הפציעה הגיע הצעיר עצמאית לבי"ח יוספטל באילת.

בבית החולים עבר הצעיר בדיקות הדמיה, אך הרופאים לא הבחינו בשום פגיעה בזרועו. עקב תלונותיו על כאבים קשים בשורש כף היד ובמרפק, הושמה זרועו בסד גבס, והוא נשלח לביתו למנוחה תוך נטילת משככי כאבים. 

לאחר היעדרות ממושכת מהצבא, הוכרז הצעיר כעריק. מספר שבועות לאחר פציעתו נלכד הצעיר, ונשלח למעצר בבית כלא צבאי. 

לדברי עו"ד ואנונו, מיד עם כליאתו, החל הצעיר להתלונן בפני רופא המעצר על הכאבים בזרועו, אך חרף תלונותיו הרבות, הוא זכה להתעלמות מוחלטת. 

לדבריה, רק לאחר שהמשיך להתלונן על כאבים קשים, ואף בדה מליבו נפילה על כף היד, כדי לזרז את הטיפול בו, הפנה אותו רופא הבסיס לבדיקה נוספת במחלקה האורתופדית בבי"ח יוספטל באילת, שגם בה לא אובחנה בזרועו כל פגיעה. 

לאחר תום המעצר, קיבל הצעיר דחיית שירות. מששב לצבא, הוא המשיך להתלונן על כאבים בכף היד. לבסוף, כארבעה חודשים לאחר שנחבל, נשלח החייל לבדיקת הדמיה בבי"ח הילל יפה בחדרה, שם אובחן כסובל מפריקה כרונית ומשבר במפרק הרדיואולנרי הדיסטלי (DRUJ) המחבר את עצמות האמה לכף היד. 

לדברי עו"ד דיקלה ואנונו, המייצגת אותו, מדובר על מפרק חשוב ביותר בתנועת כף היד, וביכולת להפעיל כוח בביצוע מאמצים ובנשיאת משקלים. 

לאחר שאובחן, נאמר לצעיר כי עליו לעבור ניתוח מתקן. הוא בחר לעבור את הניתוח במסגרת הצבא, וכך היה. לאחר שהחלים מהניתוח, הוא שוחרר מהצבא בפרופיל 21. 

לדברי עו"ד ואנונו, חרף הניתוח המתקן, ובשל השיהוי הניכר בטיפול בו, נותרה לצעיר נכות משמעותית ביותר. הוא ממשיך לסבול מכאבים וממגבלות, מטופל במשככי כאבים ובקנאביס רפואי, והיכולת שלו להפעיל את ידו הדומיננטית ירדה בצורה חדה ולצמיתות. 

בשל פציעתו וההזנחה בטיפול בו הגישה עו"ד ואנונו בשמו תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון, שבה נטען כי לו היו מפקדיו שועים לתחינותיו, ושולחים אותו לבדיקות רפואיות מתאימות, בהן היה מאובחן כיאות, הייתה נמנעת נכותו. 

לתביעה צורפה חוות דעת מאת ד"ר אברהם משיח, מומחה לכירורגיה אורתופדית. מטעם משרד הביטחון הוגשה חוות דעת של ד"ר אנה זלצר, מומחית לכירורגיה אורתופדית.

בסיכום חוות דעתה, קבעה ד"ר זלצר כי "מכיוון שהפציעה אירעה כאשר היה עריק תקופה ארוכה, ולא בתחום אחריות הצבא למצבו הרפואי, ומכיוון שחזר לצבא כמעט שלושה שבועות אחרי הפציעה וגם אם היה מנותח ביום חזרתו התוצאה התפקודית סביר והייתה נחותה בהשוואה לאם היה מטופל בסמיכות לפציעתו, ממליצה לקבל את תביעתו בנוגע ליד ימין כהחמרה בשיעור של 40% בגין אבחון וטיפול מאוחר במסגרת שירותו".

לאור חוות הדעת של המומחית מטעמו, קיבל משרד הביטחון את תביעת החייל באופן חלקי, וקבע כי הרשלנות העיקרית באבחון ובטיפול בו, בשיעור של 60%, רובצת לפתחו של בי"ח יוספטל, אליו הגיע כאמור ביום פציעתו, ואף נשלח אליו בשנית מהמעצר, אך בשתי הפעמים לא אובחנה כל פגיעה בידו. 

בהמשך, קבעה הוועדה הרפואית מטעם משרד הביטחון כי הפגיעה בשורש כף היד של הצעיר גרמה לו לנכות צמיתה בשיעור של 20%, וכן ל-1% נכות נוספים, בשל הצלקת הניתוחית.

היות ונקבע כי שיעור אחריותו של משרד הביטחון לנכותו של הצעיר עומד על 40%, התגמולים נקבעו עבור נכות בשיעור 8% בלבד בשל המגבלה בשורש כף היד, ו-0.4% נוספים, בשל הצלקת הניתוחית (ובסה"כ 8.4%). לדברי עו"ד ואנונו, מדובר במצב שלא מזכה בגמלת נכות מצה"ל. 

וכך, מצוידת בחוות דעת המומחים, הן מטעם התביעה והן מטעם משרד הביטחון, הגישה לאחרונה עו"ד ואנונו תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים יוספטל, וקופת חולים 'כללית' המפעילה אותו. 

בתביעה נטען כי עקב האבחון השגוי והרשלני של הפציעה בידו של החייל, על ידי הצוות הרפואי בביה"ח יוספטל, חל איחור ניכר בטיפול בו, ובעקבות כך, גם הניתוח המתקן שנעשה לו חודשים לאחר פציעתו, לא הביא מזור למכאוביו, ולא ריפא את מגבלותיו. 

אל התביעה צורפה כאמור חוות דעתו של ד"ר אברהם משיח, מומחה לכירורגיה אורתופדית. "למרבית הצער, הנכות הקשה המתוארת כאן, היא פרי באושים של טיפול רפואי לקוי, רשלני והחורג מכל פרקטיקה רפואית מקובלת" פותח ד"ר משיח את חוות דעתו.

לדבריו, החייל סובל עד היום מסיבוכים עקב האבחון המאוחר והטיפול הכושל, הכוללים דלקת פרקים כרונית, אי יציבות כרונית בשורש כף היד, פגיעות עצביות וכאבים כרוניים. 

לדברי המומחה, החייל סבל מפריקת מפרק כף היד המכונה DRUJ(המפרק הרדיואולנרי הדיסטלי). פציעה שכזו מצריכה טיפול מהיר. יש חשיבות להחזרה מהירה של המפרק למקומו ולקיבועו באופן יציב. לדברי ד"ר משיח, במידה והפצוע היה מטופל נכון ובזמן, סיכויי ההחלמה שלו היו טובים. 

על פי חוות הדעת, ביום הפציעה, ולאחר שסבל מכאבים עזים, הגיע התובע לחדר המיון של בית חולים יוספטל באילת. "למרבית הצער, ביקור זה התאפיין ברצף של רשלנויות בכל פרמטר ופרמטר שלא מקובל בשום מרכז רפואי באשר הוא" קובע ד"ר משיח.

לדבריו, בבית החולים כלל לא נערך תשאול של התובע לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו. התובע גם לא נשאל כיצד בדיוק ארעה התאונה, לא נשאל למצוקותיו הגופניות ולא נשאלו כל פרטים שכבר בשלב זה יכלו לעורר חשד אצל רופא סביר, כי אין מדובר בחבלה פשוטה.

לדברי ד"ר משיח, הצוות הרפואי ביוספטל התרשל גם ברמת הבדיקה הגופנית. לדבריו, אין כל עדות בגיליון השחרור, כי נעשתה בדיקה גופנית ייעודית, לא נבדקה יציבות מפרק כף היד, או לחילופין, לא תואר כי התובע מוגבל בהפעלת שורש כף היד, דבר שהיה אמור להעלות את החשד הקליני ולחדד את הבירור הרפואי.

לדברי ד"ר משיח, הצוות הרפואי ביוספטל התרשל קשות גם בהפניה וביצוע הצילומים והסריקות שנעשו לתובע. לדבריו, לא בוצעו הצילומים הנכונים והמקובלים, ולמעשה הצוות התמקד בזרועו של התובע ולא במפרק שורש כף היד – שם נפגע. 

לדבריו, "הוראות החוג הישראלי לכירורגיה של היד, קובעות בפירוש כי בעת חשד לפגיעה ב- DRUJ יש צורך בשלושה מנחי צילום של שורש היד, קדמי אחורי, צידי ואלכסוני. ויש צורך בצילום היד הנגדית לצרכי השוואה ולשלילת ווריאנטים אנטומיים".

לדברי ד"ר משיח, שני הצילומים שנלקחו מהתובע כלל אינם צילומי שורש כף היד, אלא צילומי אמה המכילים את שורש היד כחלק מהתמונה הכוללת, הם אינם מכילים צילום אלכסוני כמקובל ונדרש.

"למרבית הצער והאירוניה, הגם שצילומים אלו הנם רשלניים ולא מקובלים לפי פרקטיקה מקובלת, גם בהם רואה כל אורתופד סביר כי הם אינם תקינים כפי שקבע רופא המיון ששחרר אותו מקובע בסד גבס פרוביזורי". ד"ר משיח ממשיך ומציין כי אותו רופא ששחרר את התובע קבע כי בצילום לא עלה שום ממצא פתולוגי.

ד"ר משיח ממשיך ומתאר, כיצד הצעיר משוחרר לביתו, ומגויס לצה"ל מגובס, ובצר לו ובכאביו פונה שוב למרפאת הבסיס, ולאחר התעלמות מתלונותיו, הוא נשלח שוב לבי"ח יוספטל. 

לגבי הבדיקה השנייה ביוספטל כותב ד"ר משיח: "גם בביקור זה הוא זוכה לגישה רפואית רשלנית בכל פרמטר ופרמטר 

א. הרופא לא שולח אותו לצילומים נוספים אלא מעיין בצילומים הקודמים וקובע כי הם תקינים (וזאת בהיותם לא תקינים, כפי שהסברתי לעיל).

ב. הרופא לא מתייחס לממצא שאותו מצא בבדיקה הגופנית - הגבלה בפרונציה וסופינציה (תנועות לצדדים של שורש כך היד).

רופא סביר אמור להבין כי ממצא זה אמור להעלות חשד גדול כי מדובר בפגיעת DRUJ. תחת זאת, הרופא, בזחיחות דעתו, משחרר את התובע בהמלצות של "יד מורמת וחופשת מחלה ומעקב רופא מטפל"

ג. באם היה נוהג כרופא סביר, אזי היה מאבחן לפי הצילומים הקיימים, ו/ או מפנה לצילומים המקובלים לפי הספרות הרפואית שהצגתי, ומכאן שהיה מפנה אותו לטיפול שונה (שחזור הפריקה וקיבוע יציב). 

ד. מכיוון שהדבר לא נעשה, התובע ממשיך להתנהל עם יד פרוקה ופגועה וללא טיפול נכון.

ד"ר משיח ממשיך וקובע כי "מכאן ואילך, חוזר התובע לשירותו הצבאי, נאנק מכאביו וידו הימנית לא תפקודית ולא מטופלת נכון."

הוא מתאר את שלל פניותיו של התובע למרפאה הצבאית, "אף לא באחת מהן שעו לתחינותיו להפניה למרכז רפואי שיאבחן אותו, הוא נותר בטיפול הרשלני בו "זכה" בבית חולים יוספטל, עד אשר אובחן באיחור רב וחלון ההזדמנויות לטיפול מציל נסגר בפניו" קובע ד"ר משיח.

ד"ר משיח גם קובע, כי כשלון הניתוח המתקן לא נובע מחוסר מקצועיותם של הרופאים בבי"ח "הלל יפה" אלא בגלל ההזנחה בטיפול בתובע לאורך תקופה כה ארוכה.

"הפרוצדורה הניתוחית הקשה שעבר בבית חולים הלל יפה הנה במטרה לנסות להציל את ידו הפגועה באופן כה קשה, אך הניתוח לא צלח ולא באשמת המנתחים, אלא בגין המצב הקשה בו קיבלו את היד שהטיפול בה כה הוזנח".

לסיכום דבריו קובע ד"ר משיח, כי התובע סובל ממגבלה ביישור מרפק יד ימין הדומיננטית, וממגוון רחב של תנועות והפעלת כוח בשורש כף היד, מצלקת במקום הניתוח, ובסה"כ מנכות משוקללת בשיעור של 75%. 

במסגרת התביעה לפיצויים מטעם הצעיר, אותה הגישה עו"ד ואנונו, מתבקש בית המשפט להורות לבי"ח יוספטל ולקופת החולים 'כללית' המפעילה אותו, לפצות את הצעיר על נזקיו עקב הטיפול הרשלני שאותו קיבל, וזאת עד לגבול סמכותו של בית המשפט (2.5 מיליון שקלים). התביעה הוגשה בימים אלה לביהמ"ש השלום ברחובות. טרם הוגש כתב הגנה. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!