הלכה שבועית: איסור יחוד – אשה אחת עם שלשה גברים בבית אחד

איסור יחוד – אשה אחת עם שלשה גברים בבית אחד

נושאי השיעור

אשה עם שלושה גברים • ביאור בסיבת ההיתר שהאחד בוש מחבירו • החילוק בין כשרים לפרוצים • מי נחשב לפרוץ • מחלוקת האשכנזים והספרדים • מי שהולך לקניון • הרבה נשים עם הרבה גברים • מהו הרבה והרבה • אשה עם מלצרים באולם • כלה עם צלמים באולם • צילומי חוץ לכלה

אשה אחת עם שני אנשים

אומרת המשנה בקידושין (פ:) לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. והגמ' מבארת מה הטעם שאסור לאדם להתייחד עם שתי נשים, כיון שנשים דעתן קלה וביאר רש''י ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה ואף היא תעשה כמותה. ולכן חששנו מיחוד של איש עם שתי נשים.

האחד בוש מחבירו

אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, וביאר רש''י בטעם ההיתר, כיון שהאחד בוש מחבירו. וכיון שכל איסור יחוד נובע מחשש שמא יגיעו לעבירה, ממילא כל מקום שלא חוששים שמא יגיעו לעבירה כגון שני אנשים עם אשה שהאחד בוש מחבירו לעשות העבירה, לא חוששים ליחוד כזה.

בוש מעצם העבירה

בפשטות משמע בטעם ההיתר, כיון שהאחד בוש מחברו מלעשות העבירה על יד חברו, בשונה מאשה שאינה מתביישת מעצם עשיית העבירה על יד חבירתה, וכל החשש של האשה זה רק שמא יגלו עליה ויצא עליה שם רע שהיא פרוצה, אבל בעצם המעשה אין לה בושה לעשות המעשה ליד חבירתה, בשונה מהאיש שנראה בגמ' שבוש לעשות מעשים ליד חבירו ולכן אין חוששין לאיסור יחוד כשחבירו לידו, וממילא שני אנשים ואשה אחת אין חוששין ליחוד.

ההיתר רק בכשרים

הגמ' (שם) אומרת, אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא. דהיינו כל ההיתר שהתרנו יחוד לאשה אחת עם שני גברים היינו רק בשני אנשים כשרים אבל אם היו האנשים פרוצים, אפילו אם יש עשרה אנשים חוששים מאיסור יחוד.

ראיות בגמ'

ובגמ' הביאה ראיה לדבריה דהיה מעשה ועשרה אנשים הוציאו אשה אחת במיטה בחזקת שהיא מתה ובאמת היתה חיה. וביאר רש''י שאשת איש היתה ורצו לקלקל עמה. ועוד בגמ' אמר רב יוסף תדע דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מיהדדי. דהיינו רב יוסף הוסיף ראיה לדברי הגמ' שעשרה התחברו יחד לגנוב חפץ ולא מתביישים האחד מהשני.

עשרה יחד בתכנון

וצריך להבין מה חידשה הגמ' שלזה הביאה ראיה, אם נאמר שהחידוש היה ששני אנשים כשרים בושים האחד מחבירו ולא יגיעו לעבירה, אבל בפרוצים יכולים לעשות העבירה, ולזה הוצרכה הגמ' להביא ראיה שהפרוצים אינם בושים מלעשות העבירה. א''כ הראיה בגמ' אינה מובנת, שהרי מה שהביאה הגמ' ראיה מעשרה אנשים שלקחו אשה אחת בחזקת מתה, מדובר בעשרה אנשים שתיכננו יחד לעשות העבירה וא''כ יש לומר דרק שם שתיכננו יחד לעשות העבירה, אינם בושים האחד מחברו, אבל סתם עשרה שנמצאים יחד עם אשה, מדוע נחשוש, ומנין לנו שאף שאינם מתוכננים לעשות מעשה יחד הם יכולים להגיע לעבירה ולא יתביישו האחד מחבירו.

מה בין גניבה לעבירה

ועוד צריך להבין הראיה שהביא רב יוסף שעשרה גנבו ביחד, וכי מה הראיה בין עשרה שלא בושים לגנוב יחד, לעשרה שיעשו עבירה יחד ולא יתביישו האחד מחבירו, והרי עבירה שיכולה להגיע מאיסור יחוד זה מובן שיש חשש ובושה הרבה יותר גדולה מאשר עשרה שגונבים יחד. וא''כ מה הביאה הגמ' ראיה מעשרה שגונבים יחד לעשרה שיעשו מעשה פרוץ יחד.

אדם רוצה להראות צדיק

אלא בהכרח לומר שכל הטעם של אחד בוש מחבירו שבגללו מותר לאשה להתייחד עם שני אנשים כשרים, לא הכוונה שהם מתביישים מעצם המעשה עצמו, אלא באופן כללי אדם רוצה תמיד להיות בחזקת אדם כשר שיחשבו עליו שהוא אדם צדיק ולכן בוש מלעשות עבירה על יד חבירו. ולכן בשני גברים כשרים מותרים להתייחד עם אשה אחת, כיון שהם לא יעשו עבירה, דהם בושים מלעבור עבירות ליד החבר, ובכך יחשבו לרשעים. אמנם אומרת הגמ' כל זה דוקא באנשים כשרים שרוצים תמיד להקרות כשרים האחד כלפי חברו וממילא ימנעו מלעבור עבירה, אבל אם הם אנשים פרוצים שאינם חוששים שיחשבו עליהם שהם עוברים עבירות אפילו בעשרה אנשים חוששים ליחוד.

פרוצים לא חוששים על שמם

ולפי זה מובנת ראיית הגמ' לדבריה. שהרי ראינו עשרה שהוציאו אשה במיטה אחת. ואע''פ שהאחד יודע שהשני עובר עבירה לא חששו מכך, כיון שבפרוצים אין להם חשש מכך. וכן הביאה הגמ' עוד ראיה מעשרה שגנבו יחד. ואע''פ שהם עשרה ויהיו מוחזקים לעוברי עבירה האחד בעיני חבירו, כיון שהם פרוצים לא אכפת להם מכך. הלכך כל פרוצים אפילו בי עשרה חוששים לאיסור יחוד.

מחלל שבת שומר על שמו בפרהסיא

וכגון זה מצינו גבי מומר, שאף אדם שמחלל שבת אינו יקרא מומר עד שיחלל שבת בפרהסיא, ויש שביארו שדי בכך שאם יגיע אדם גדול ובכך הוא ימנע מלחלל שבת על ידו, כבר אינו נחשב למומר כיון שזה אינו מחלל שבת בפרהסיא. הנה מצינו שגם אדם שעובר עבירה לא נוח לו לעבור עבירה ליד חבירו בפרהסיא, כי כך טבע האדם ששמו יהיה טוב. ולכן רק בשני אנשים כשרים שחוששים על שמם הטוב לא חששנו מאיסור יחוד עם אשה אחת.

מי הם פרוצים

אחר שראינו שיש חילוק בין אנשים כשרים שאמרה הגמ' שמותר להם להתייחד שני אנשים עם אשה אחת, ואילו באנשים פרוצים אפילו עשרה אסור להם להתייחד עם אשה אחת. כעת צריך לברר מי הם נחשבים לפרוצים ומי הם נחשבים לכשרים.

רב פפי ורב חנינא כשרים

הגמ' בקידושין (פא.) מביאה מעשה שהלכו רב ורב יהודה בדרך וראו אשה בדרך לפניהם, אמר רב לרב יהודה בא נמהר ללכת שנקדימנה (וכבר ביארנו בשיעורים הקודמים שרב חשש מאיסור יחוד ולכן אמר לרב יהודה בא ונקדימנה, וממילא כיון שהיא תהיה מאחורינו לא נדע היכן היא וכבר אין איסור יחוד), אמר לו רב יהודה לרב והרי אתה אמרת דבשני אנשים כשרים מותר להתייחד עם אשה וממה אתה חושש, אמר לו רב לרב יהודה ומנין לך שאנו נחשבים לכשרים, אולי רק רב פפי ורבי חנינא נחשבים לכשרים.

חזקת כשרים או חזקת פרוצים

וצריך להבין בדברי הגמ' שאמרה בשם רב לחלק בין כשרים לפרוצים, האם צריך אנשים שיהיו בחזקת כשרים, אבל אם הם לא בחזקת כשרים נחשבים לפרוצים, או שנאמר שרק אנשים שבחזקת פרוצים יחשבו לפרוצים אבל כל מי שאינם בחזקת פרוצים יחשבו לכשרים.

דיוק רישא אסיפא

ספק זה יוצא מדברי הגמ' רישא אסיפא. דברישא אמרה הגמ' לא שנו אלא בכשרים משמע שצריך דוקא אנשים שיהיו בחזקת כשרים, אבל כל מי שאינם בחזקת כשרים נחשבים לפרוצים. ואילו בסיפא אמרה הגמ' אבל פרוצים אפילו בי עשרה נמי לא, ומשמע בגמ' דוקא אלו שבחזקת פרוצים יחשבו לפרוצים אבל מי שאינם בחזקת פרוצים יחשבו לכשרים.

מחלוקת רב ורב יהודה

ויש שביארו שספק זה, הוא מחלוקת רב ורב יהודה. דרב סבר שכל מי שאינו בחזקת כשרות הוא נחשב לפרוץ, וע''כ אמר לרב יהודה מהר ללכת שנקדימנה, וסבר שהם לא בחזקת כשרים רק אדם כרב חנינא וכרב פפי, ואילו רב יהודה סבר שכל מי שאינו בחזקת פרוץ נחשב לכשר וע''כ אמר לו והרי אתה אמרת שכשרים שפיר דמי. כן משמעות דברי הכסף משנה (פכ''ב מא''ב הל''ח) וכן כתב הר''ן להדיא שהרמב''ם פסק כרב. עי''ש.

דעת רוב הראשונים

ובאמת רוב הראשונים פסקו כמו שביארנו ברב יהודה, דכל מי שאינם בחזקת פרוצים יחשבו כשרים. ומה שאמר רב מנין שאנו כשרים זה משום ענוה, ובאמת ודאי שכל מי שאינו פרוץ יחשב לכשר. וכן פסקו הרמב''ן, הריטב''א, היד רמ''ה, הרשב''א בתשובה ח''א (סימן תקפז), המאירי ועוד.

דעת הרמב''ם

הרמב''ם (פכ''ב מהלכות איסורי ביאה הל''ח) פסק, לא תתיחד אשה אחת עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחת מהם. וביארו בדבריו שסבר שבימינו כולם נחשבים לפרוצים.

הרבה אנשים איסורו מדרבנן

אמנם היה נראה לפסוק כדעת רוב הראשונים ודלא כדעת הרמב''ם. ובעיקר שהרי כתב הרשב''א דכל איסור יחוד שגזרה תורה היינו דוקא באיש ואשה לבד, אבל אשה עם הרבה אנשים אפילו באשת איש זהו רק איסור מדרבנן.

דעת השו''ע כהרמב''ם

אפילו הכי פסק השו''ע (אבהע''ז סי' כב ס''ה) כדעת הרמב''ם שלא תתיחד אשה אחת עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. ולא סבר להקל כדעת רוב הראשונים אף שלדעת הרשב''א האיסור מדרבנן.

דעת הרמ''א כרוב הראשונים

הרמ''א חלק על השו''ע ופסק כדעת רוב הראשונים שאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים אם הוא בעיר, וסתם אנשים כשרים, אבל פרוצים אפילו עשרה אסור.

מחלוקת האשכנזים והספרדים

נמצא שיש לנו מחלוקת בין דעת הספרדים לדעת האשכנזים האם יחוד של אשה אחת עם שני גברים מותר או אסור. לדעת הספרדים שפוסקים כדעת השו''ע שפסק כדעת הרמב''ם שבימינו כולם נקראים פרוצים אסור לאשה להתייחד עם הרבה גברים. ואילו לדעת האשכנזים שסוברים כדעת הרמ''א מותר לאשה אחת להתייחד עם הרבה גברים אם לא ידוע שהם פרוצים.   

דעת הראשונים

הראשונים ביארו שפרוץ היינו שפרוץ באותו ענין בעריות. וכן דברי המאירי שכתב וזה לשונו ולא אסרו אלא בפריצי הנודעים בכך. עכ''ל. וכן המהר''ם מינץ סימן ו'. וכן בט''ז משמע שפרוץ היינו בעריות. והיינו באותו ענין כגון כגון בנגיעה בנשים או המסתכל בהן או במעשה עצמו. אבל מי שמזלזל במצוות ועושה שאר עבירות לא נחשב פרוץ לענין זה.

מי שהולך לקניון

הרב וואזנר בשו''ת שבט הלוי (ח''ה סימן כב) כותב שכל אדם שהולך לקניון הוא בחזקת פרוץ, וכן מי שמחלל שבת נחשב פרוץ. עי''ש. אמנם בדברי הראשונים לא משמע כן, שהרי כתבו שצריך להיות פרוץ באותו ענין היינו בעריות, ולכן נראה דמי שהולך לקניון על דעת להנות מתערובת וכו' הוא יחשב לפרוץ, אבל מי שהולך לשם לקניות ואין מטרתו לערוה, אף שאינו ראוי להיות שם כי יכול להיכשל, מכל מקום לא נחשיב אותו כפרוץ בגלל זה.   

נפק''מ לדעת האשכנזים

אמנם לדעת הספרדים אין נפק''מ מי נחשב לפרוץ, שהרי פסקנו כדעת הרמב''ם שבימינו כולם נחשבים לפרוצים, ורק מי שהוא כרב פפי ורב חנינא אינו פרוץ ולכן כולם היום נחשבים פרוצים. מכל מקום הנפק''מ לדעת האשכנזים הפוסקים כדעת הרמ''א. ומכל מקום אדם חילוני שאינו שומר נגיעה עם סתם נשים ודאי שנחשב לפרוץ לכו''ע, ואין היתר להתייחד עם הרבה גברים אלו אף לדעת הרמ''א.

הרבה נשים עם הרבה גברים

אחר שראינו דין של אשה אחת עם הרבה אנשים. נראה מה הדין במקום שיש הרבה אנשים והרבה נשים האם גם שם נחשוש לאיסור יחוד. דהרי אם לדעת השו''ע שפסק כדעת הרמב''ם בימינו כולם פרוצים וראינו שגבר אחד עם הרבה נשים אסור, וכן ראינו שאשה אחת עם הרבה גברים גם אסור, נאמר לכאורה שגם הרבה גברים עם הרבה נשים גם יהיה אסור.

דעת הרמב''ם

הרמב''ם פסק להלכה אנשים הרבה ונשים הרבה אין חוששים ליחוד. החלקת מחוקק סבר שאם הם פרוצים אפי' הרבה גברים והרבה נשים אסורים ביחוד.

דעת החיד''א

החיד''א מעיקרא סבר להתיר כשיש הרבה נשים והרבה גברים, דסבר שדינם כפתח פתוח ולא שייך במקום המוני בכלל יחוד. אמנם אחר שראה דברי החלקת מחוקק שסבר לאסור בפרוצים, חזר בו ופסק כמותו שאף נשים הרבה עם גברים הרבה אסורים ביחוד. וחלוק דין זה מפתח פתוח ששם פסק הברכ''י דאף בפרוצים לא אוסרים את היחוד.

נפק''מ לדעת הספרדים

וכאן תהיה נפק''מ לדעת האשכנזים וגם לדעת הספרדים. מי נחשב לפרוץ. האם דוקא מי שהוא פרוץ בעריות ורק אם הולך לקניון כדי להנות מתערובת וכו' הוא נחשב לפרוץ או שכל מי שהולך לקניון נחשב לפרוץ. ונראה לומר כדעת הראשונים שביארו שצריך להיות פרוץ דוקא בעריות. ולכן כל מי שאינו מוחזק בעריות יחשב לכשר. ולכן אם יהיו הרבה גברים והרבה נשים במקום אחד, והם אינם נחשבים לפרוצים כדביארנו לא נחשוש לאיסור יחוד.

דעת השו''ע

השו''ע (סימן כב ס''ה) פסק כדעת הרמב''ם דהרבה נשים עם הרבה אנשים אין חוששים ליחוד.

מהו הרבה והרבה

הבית שמואל סובר דמה שפסק השו''ע, שמותר להתייחד הרבה גברים עם הרבה נשים, היינו שלושה גברים עם שלש נשים, אבל שתי נשים עם שני גברים אסור. ודייק דבריו מדברי הרמב''ם שכתב אשה אחת לא תתיחד עם הרבה אנשים עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם. ולכאורה מדוע צריך את אשתו של אחד מהם שם כדי שיהיה מותר לה להתייחד עם הגברים, והרי אם תהיה איתה עוד אשה בעלמא היא כבר לא ביחוד שהרי זה שתי נשים, אלא בהכרח ששתי נשים לא מספיק להקרות הרבה נשים, ולכן אם יש שתי נשים צריך אחת מהן שתהיה אשתו. אבל אם יש שלוש נשים אין בהן יחוד אפילו אין אשתו אחת מהן שם.

דעת החקרי לב

החקרי לב חלק על ראייתו של הבית שמואל וסבר דמה שאמר הרמב''ם עד שתהיה אשתו של אחת מהן שם, היינו עד שאותה אחת תהיה אשתו של אחת מהן, היינו אם בעלה יהיה שם. אבל אם יש שתי נשים אפילו בלא אשתו יהיה מותר.

הלכה כהבית שמואל

להלכה פסקנו כדעת הבית שמואל דמה שהתיר השו''ע הרבה נשים עם הרבה גברים היינו דוקא שלוש נשים עם שלושה גברים. כי כן מורה לשון הרמב''ם וכ''כ הט''ז שם סק''ג בשם רש''ל, וכ''כ החיד''א בספרו שער יוסף ס''ב. וכ''כ ערוה''ש (סימן כב אות ז')

כלל ביחוד

ובאמת שלוש נשים עם שלושה גברים פרוצים חוששים להם ליחוד. אלא אם כן יש פתח פתוח או במקום שבכל רגע יכולים להגיע עוד אנשים שבזה לא חוששים ליחוד, דכלל הוא, כל חשש ביחוד זה דוקא למי שהוא באותו ענין, אבל כל שיכול מישהו אחר להיכנס, כיון שהוא לא באותו ענין, לא חיישינן שיעשו עוד את העבירה.

אשה עם מלצרים באולם

ולכן אשה שהגיעה מוקדם לאולם ויש שם רק מלצרים, ואותם מלצרים אינם בחזקת כשרים, אינה צריכה לחשוש מאיסור יחוד. דכיון שבכל רגע נתון יכולים להגיע עוד נשים מבחוץ או עוד אנשים לאולם אין זה יחוד כדביארנו.

כלה עם צלמים באולם

וכן כלה שמגיעה לאולם בשעה מוקדמת ונמצאת עם הצלמים אינה חוששת מאיסור יחוד, דכיון שבכל רגע יכולים להגיע לאולם עוד אנשים כגון התזמורת או בעלי האולם או מוזמנים וכדו' אין חשש מיחוד.

צילומי חוץ

וכן הוא הדין לכלה שהולכת לצילומי חוץ (אינני נכנס להלכה מה צנוע ומה לא צנוע, רק מה מותר ומה אסור לגבי יחוד) אינה חוששת מאיסור יחוד כיון שבגינה שהם נמצאים אין להם ביטחון כל שהוא שאף אחד לא יכנס בכל עת לגינה, ולכן אין זה מקום של יחוד.

הלכה

להלכה, אשה אחת עם הרבה גברים, לדעת השו''ע אסור, לדעת הרמ''א תלוי אם הם בחזקת כשרות מותר ואם הם פרוצים אסור. גבר אחד עם הרבה נשים, לדעת השו''ע אסור, ולדעת הרמ''א מותר בשלשה. אלא אם כן עסקו עם הנשים ואסור. ג' גברים עם ג' נשים ויותר, אם אינם בחזקת פרוצים אין בזה יחוד.

השיעור הבא נראה בהרחבה מה ההיתר של בעלה בעיר.

1. מהו גדר של עיר, האם ערים מחוברות יחשבו לעיר אחת, ואם לא מה הדין בירושלים שהיא עיר ענקית.
2. אם האיש אינו יודע שהאשה כעת במצב של יחוד, האם יועיל בעלה בעיר.
3. האם ההיתר של בעלה בעיר זה דוקא כשלא תיכננו אלא רק בנקלעו ליחוד.
4. האם דוקא בבית שלהם יהיה מותר, או בכל בית.
5. ומה הדין אם אשתו בעיר, האם יכולה להציל את הבעל, ומה ההבדל.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!