סור מרע ועשה טוב • ה'תעמולה' של גדולי ישראל

1.
לפני כעשר שנים, במהלך שבת 'אופרוף' של קרוב-משפחה, שוחחתי עם האדמו"ר מפיטסבורג.

הוא התעניין לעיסוקי. סיפרתי לו על צעדים ראשונים שאני עושה בעולם הכתיבה והעיתונות. הוא איחל לי ברכת הצלחה. אמרתי לו, כי לעתים, מקצוע זה אינו מקור פרנסה גרידא, כי אם שליחות: פה ושם אפשר לדווח על תופעה שלילית זו או אחרת ולנסות לתקן את המצב. ביקשתי ממנו עצה: מה לעשות אם אדם או גוף ציבורי כלשהו נוהג שלא כהוגן מול אדם או גוף אחר, אך איני רוצה להתלכלך בהשמצת האחר?

בתגובה, העניק לי האדמו"ר הנחייה קצרה ופשוטה שמלווה אותי עד היום.

הוא ציטט את הפסוק בתהילים (ל"ד, ט"ו) "סור מרע – ועשה טוב", והסביר: "גם אם המטרה היא לתקוף את פלוני – והיא מטרה צודקת – די בכך שתכתוב דברים חיוביים על מתחרהו, אלמוני, וממילא, על הדרך, גם 'הענשת' את אלמוני, מבלי שנכנסת להשמצות מיותרות".

השתדלתי להפנים.

זה נכון לעיתונות, זה נכון לא פחות למסדרונות הפוליטיים.

2.
מה חבל שמפיקי שידורי התעמולה למפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת העשרים, צועדים בדרך ההפוכה בדיוק.

קו אחיד עובר בין הקמפיינים של המועמדים השונים: כולם משמיצים את כולם, מי פחות ומי יותר. זה הפך לכלי לגיטימי, ליבת הקמפיין ממש. הישגים? יעדים? הצחקתם אותם. למה-מה-קרה, השתגעתם?

איש לא מתבייש להודות בכך. הוויכוח היחידי הוא מי התחיל: האם הקים שלדון אדלסון את 'ישראל היום' כחוויה-מתקנת ליחס שהפגינו נוני מוזס ו'ידיעות' כלפי נתניהו, או שמא 'ידיעות' בסך-הכל מגיבים ליחס המלטף-מדי של 'ישראל היום' כלפי ביבי? אף אחד לא עוצר לרגע ושואל: השתגענו? כלום נפתרו כל צרותנו הביטחוניות/ כלכליות/ ערכיות, שאת כל יהבנו אנו שמים על חרב ההשמצה?

3.
וזו רק ההתחלה. תקשיבו לקמפיין של מפלגת 'יש עתיד'. יאיר לפיד, האיש וה'שואו', נעמד מנופח בגאווה בשערי כלא 'מעשיהו' ומכריז על הקמפיין החדש למלחמה בשחיתות.

"אני לא מאמין שאני אומר את זה בתור הישג", פותח לפיד. "אבל אין מפלגה אחרת שיכולה לעשות את זה, כי יש עתיד היא המפלגה היחידה – היחידה! – שאף אחד מראשיה או מחברי הכנסת שלה לא נעצר, נחקר, נחשד, בחר בזכות השתיקה, הורשע או ישב בכלא".

וואו. אלה כל ההישגים ששר האוצר מסוגל להביא לבוחריו? לתומי חשבתי שהמראיין המדופלם יראיין את "גברת כהן מחדרה" וישאל אותה כיצד "התוכנית הכלכלית" של כבוד השר המומחה שינתה את חייה מן הקצה אל הקצה. חשבתי אולי הקבלנים יספרו, אולי הזוגות הצעירים שהצליחו לקנות דירות. רק מה לעשות, שהישגים אלו לא קיימים. הכל היה דיבורים. ההישג היחידי שלו, שבמשך שנתיים לא הצליחו (בינתיים) להכניס לכלא אף לא אחד חברי מפלגתו. מרשים למדי.

ועוד פרט שולי אחד שכח הלפיד: אדם שיש לו חמאה על הראש, חושב פעמיים בטרם צאתו תחת השמש הלוהטת.

ימים אחדים לאחר קמפיין המלחמה בשחיתות, פרסם 'הארץ' (כן, 'הארץ' – ולא 'יתד' או 'המודיע') תחקיר על 'עלילות פירון בעיר הגדולה'. ובכן, חבר-הכנסת, הרב(?) שי פירון, פעל כשר החינוך להעביר תקציב של מיליון שקל לבית ספר בחו"ל שמפעילה בתו של מולטי-מיליונר אחד, ששילם לפירון משכורת מנופחת במשך שנים ונתן ערבות כספית ל'יש עתיד'.

אחר-כך יספר לפיד, במבט נוטף שנאה, שכל שמעניין את החרדים הוא דאגה למוסדות שלהם. אגב, התקציב לא הועבר לבסוף למוסד החינוכי של פירון, בגלל פירוק הממשלה וההליכה לבחירות (אז מי אמר שלנתניהו אין זכויות?).

"כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא". אם זהו 'שר החינוך' של המפלגה, מה מסתתר מאחורי שאר חברי המפלגה? כלום הם אינם מחויבים לדרכו החינוכית הייחודית של כבוד השר והמחנך? ימים יגידו.

4.
הגענו לנפתלי בנט. כבר פרסמנו במדור זה את העיקרון החדש שלו במסגרת הקמפיין: 'לא מתנצלים'. לא רק שלא מתנצלים, אלא תוקפים – לעתים בגסות ובאיומים על תביעות – כל אדם שמתפרנס מעבודה בתקשורת ושואל אותו שאלה שלא ממש מוצאת חן בעיניו.

מה רע עשו אוזנינו שהן נאלצות לספוג השמצות והתקפות מבוקר עד ערב? כלום אין למפלגות הישגי-עבר לנופף בהם, או לכל הפחות הבטחות לעתיד ורוד?

הא, שכחתי. לדבר הזה קוראים פוליטיקה. הבחירות לכנסת ה-20, נעים להכיר. זו רק ההתחלה.

5.
ובכל-זאת, יש עולם אחר. מול 'תעמולת ההשמצות', אני נזכר בערבי בחירות, בהם זכיתי להיכנס בבתי גדולי ישראל, מנהיגי המפלגות החרדיות; את הרוגע, את האמונה היוקדת שהכל לטובה. אין איבוד עשתונות, אין מילה של השמצה לשם זלזול.

הביטו על הגאון הישיש: רק בלילה האחרון השתתף – על תשעים שנות התורה שלו – בארבע כינוסי בחירות, ובשלוש לפנות בוקר הוא כבר משכים: סדר לימוד, תפילת ותיקין במניין, שיעורים, תשובות בהלכה, עצות וברכות לכל דורש. והכל ברוגע ושלווה. זו התעמולה הטובה ביותר למפלגה, שכן, כידוע, הכל מתחיל בראש.

אצל גדולי ישראל, המהווים מודל אישי לחיקוי עבור רבבות מצביעים, אין בנמצא תופעה של "המטרה מקדשת את האמצעים" או "לנצח בכל מחיר". הלוואי וכולנו ניסחף ונלמד מהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!