הלכה שבועית: נרדם עם הקפה בידו, האם חייב שוב בברכה ראשונה

נרדם עם הקפה בידו, האם חייב שוב בברכה ראשונה

נושאי השיעור

הפסק אכילה בשינה • שלוש סוגי שינה • מהי שינת קבע ומהי שינת עראי • מהו נמנום • זמן תחילת תענית • נרדם ושלחנו לפניו • נמנום עם תפילין • היסח הדעת מהתפילין • שקוע בלימוד ושכח לישון • נרדם עם תפילין • יושן לאונסו ויושן לכתחילה • יושן בדרשה שבסעודה • השארת חברים כשישן • נרדם וכוסו בידו • שולחן ערוך לפניו בליל שבועות • שני סוגי הפסק באכילה • הפליג בעסקיו באכילתו • יושן בסעודה על מיטה ולא נרדם

הפסק אכילה בשינה

היום נדבר על הלכות של הפסק בברכות, מי שאכל או שתה ונרדם באמצע לכמה דקות, ומיד לאחר מכן התעורר ורוצה להמשיך לשתות, האם מחויב בברכה ראשונה שוב על המאכל או המשקה כיון שעשה הפסק מאכילתו בשינה, או שנאמר שאין שינה כזו קצרה נחשבת להפסק ויכול להמשיך לאכול ולשתות בלא ברכה.

לומד מאוחר בלילה

נדון זה מצוי בכל לילה, מי שלומד עד מאוחר בלילה, וכדי שלא ירדם, מניח לידו מאכל או משקה, והנה קרה שהוא נפל ונרדם לדקה, האם דקה זו נחשבת להפסק וחייב לברך שוב ברכה ראשונה.

ליל שבועות

הוא הדין בליל שבועות שאדם ער כל הלילה, והמנהג בבתי כנסיות ובבתי מדרשות להביא מיני מאכל ומשקה כדי שלא ירדמו הלומדים, וקורה הרבה שרואים אנשים שנאנסו ונרדמו מעט, האם לכשיתעוררו שוב מחויבים בברכה ראשונה על הקפה או התה מכיון ששינה זו נחשבת להפסק, או שאין שינה זו נחשבת להפסק ויכולים להמשיך לשתות בלא ברכה ראשונה.

שלש סוגי שינה

נקדים שיש כמה סוגים של שינה. יש שינת קבע, יש שינת עראי ויש שינה בנמנום, שגם היא בכלל שינת עראי.

לא יודע סברא

הגמ' בתענית (יב.) אומרת ששינת עראי זה נים ולא נים תיר ולא תיר, מבארת הגמ' שאותו אדם יודע לענות אם קוראים לו אבל אינו יודע לומר סברא, (כמו שאנחנו היום ערים, שיודעים רק לומר כן ולא, ולא יודעים לומר סברות).

מנמנם או יושן

ההבדל בין נמנום לשינת עראי, שאדם שמתנמנם הוא רק סוגר את עיניו, אבל הוא עדיין שומע מה קורה מסביבו, ויש אדם שיושן על אצילי ידיו והוא כקורבן עולה ויורד, כל הזמן ראשו למעלה ולמטה, זה נקרא שינת עראי.

אצילי ידיו או פישוט ידיים ורגלים

הרא''ש בתשובה (כלל ד' סימן א') אומר גבי ברכות התורה שאדם שיושן על אצילי ידיו זה שינת עראי, אבל אדם שיושן בפישוט ידיים ורגלים חשיב שינת קבע, ואם היה זה בלילה צריך לשוב ולברך ברכות התורה. נמצא שהחילוק בין שינת קבע לשינת עראי אינו תלוי בזמן וכמות השינה, אלא תלוי אם יושן על מיטתו בפישוט ידיים ורגלים או שהוא יושן על אצילי ידיו.

עולה ויורד

והנה מעשים בכל יום שאדם שומע שיעור תורה, ופתאום רואים את ראשו יורד ועולה יורד ועולה, וכל זה בגלל שהוא עייף ונרדם לכמה דקות כל אלו בכלל שינת עראי.

הנדון

כעת עלינו לדון האם אדם כזה שיושן שינת עראי על אצילי ידיו באמצע הלימוד, או בליל שבועות שתוך כדי הלימוד הוא שותה ואוכל והוא נופל נרדם וקם, האם שינה זו הוי הפסק ומחויב שוב בברכה ראשונה, או שאינו מחויב בברכה ראשונה ושינת עראי אינה נחשבת להפסק.

בלי הפסק ממשיך בלא ברכה

נקדים ונאמר שמי שלא עשה הפסק באכילתו אינו מחויב בברכה ראשונה כלל לאחר שבירך פעם אחת כיון שברכתו נמשכת, אלא אם כן עשה הפסק באכילתו.

שני סוגי הפסק

מהו הפסק באכילה. יש שני סוגי הפסק, יש הפסק על ידי שינוי מקום שמראה באמצע אכילתו שהוא רוצה להפסיק את האכילה על ידי שעזב את מקומו והלך למקום אחר, וממילא ברכתו הראשונה מפסיקה ולכן כשחוזר חייב לברך שוב ברכה ראשונה, למרות שדעתו היתה להמשיך ולאכול, ויש הפסק על ידי היסח הדעת שמרצונו או לא מרצונו הוא הסיח דעתו באמצע אכילתו מאותה אכילה, וממילא ברכתו הראשונה הפסיקה כי אין דעתו על האכילה, וכשיחזור לאכול, חייב שוב בברכה ראשונה.  

הפליג בעסקיו

התוספתא בברכות פ''ד אומרת שאדם שדיבר עם חבירו באמצע האכילה ורוצה לאחמ''כ להמשיך לאכול יכול להמשיך לאכול בלי ברכה, אבל אם הפליג עם חבירו בעסקיו ורוצה לאחר מכן להמשיך לאכול חייב שוב בברכה ראשונה. וצריך לבאר דבמקום שהפליג עם חבירו בעסקים הוא היה בהיסח הדעת מאכילתו לגמרי, אבל אם סתם דיבר עם חבירו אינו נחשב להיסח הדעת ויכול להמשיך לאכול בלא ברכה.

ראשו בדרשה אינו היסח דעת

ונבאר, אדם שנמצא באמצע אכילתו, אף שהוא עוסק בדברים אחרים כגון שנמצא בסעודת מצוה ודורש באמצע האוכל, ודאי שראשו נמצא בדרשה ולא באכילה, ולא מצינו אף אדם שבמקום לומר בדרשה אומרת הגמ' אמר בטעות העוף אומר, ולמה, כי ראשו כרגע בדרשה, והנה אם נשאל אותו באמצע  הדרשה, איפה הוא, ודאי שידע בבירור שהוא באמצע הסעודה, וא''כ אף שהוא עסוק בדבר אחר אינו נחשב להיסח הדעת. אלא אם כן ראשו ממש בדבר אחר עד כדי כך שהוא אינו יודע לרגע היכן הוא מרוב שקיעותו, כגון אותו אדם ששקוע בעסקיו והפליג עם חבירו בעסקים אז נחשב להיסח הדעת וחייב לברך שוב ברכה ראשונה על האוכל.

היסח דעת מהתפילין

השאגת אריה (סימן לט, מ') שואל גבי אדם שמניח תפילין, הרי כתוב שאסור להסיח דעת מהתפילין, וכיצד בתפילה הוא מכוון דעתו רק בתפילה, והרי בזמן כוונתו בתפילה אין דעתו על התפילין, ואיך מסיח דעת מהתפילין. ומכח קושייתו, תירץ לחדש חידוש גדול שכל מה שאסור להסיח דעת מהתפילין אינו בשעת התפילה.

דבריו פלא

ודבריו הם פלא, שהרי קושיא זו אינה קשה רק על תפילין ואינה רק על התפילה, והרי אדם כל שהולך הוא עסוק בהיכן ללכת וכי זה יחשב להיסח הדעת מן התפילין.

אינו היסח דעת

אלא ודאי צריך לבאר דגם אדם שעסוק כרגע בדבר אחר אינו נחשב להיסח הדעת, ואע''פ שאינו חושב בכל רגע שהוא עם תפילין, זה אינו נחשב להיסח הדעת אא''כ ראשו לגמרי במקום אחר והוא אינו יודע מה קורה איתו, זה יחשב להיסח הדעת.

שחוק וקלות ראש

והנה אומר הרבינו יונה (ברכות כג:) שאדם שהוא בשחוק וקלות ראש הוא נחשב להיסח הדעת. ולכאורה אם מספיק שאינו חושב על אותו דבר שהוא צריך לזכור אותו, זה כבר היסח הדעת, א''כ מדוע אומר הרבינו יונה מי שהוא בשחוק וקלות ראש הוי היסח הדעת. אלא ודאי שכיון שהוא בשחוק וקלות ראש, ראשו עסוק במקום אחר וכבר שוכח מכל דבר אחר, ולכן רק בזה הוי היסח הדעת.

שכח לישון

ובאמת מצינו למרן רבינו עובדיה זיע''א שהיה שקוע בלימוד עד כדי כך שהוא למד כל הלילה וכששאלו אותו מדוע לא הלך לישון אמר שהוא שכח לישון. שמענו על אדם ששכח ללמוד אבל על אדם ששכח לישון לא שמענו. ובאמת במצב כזה שאדם שקוע בלימוד ושוכח מה קורה סביבו חשיב היסח הדעת.

יושן ודאי מסיח דעת

אדם שהוא מנומנם הוא במצב שתמיד הוא יודע היכן הוא, כי הוא רק סוגר את עיניו, אבל אדם שהולך לישון, אין היסח הדעת גדול מזה כי הוא אינו יודע היכן הוא נמצא בזמן שיושן, ועלינו לדון האם חייב בברכה שוב כי היה בהיסח הדעת בזמן שישן.

זמן תענית

הגמ' בתענית (יב.) אומרת גבי תענית, אימתי מתחילה התענית, האם מזמן שהלך לישון כבר התחילה התענית, או שהתענית מתחילה מזמן סיום אכילתו. כידוע התענית מתחילה מזמן שהלך לישון ולכן אם רוצה לקום קודם עלות השחר לאכול, צריך לעשות תנאי שכוונתו לאכול, ואם לא עשה תנאי אסור לו לקום לאכול קודם עלות השחר.

סתירה בגמ'

הגמ' שם הביאה סתירה, ברייתא אחת ראינו שאדם שישן באמצע סעודתו והתעורר, יכול להמשיך לאכול, וברייתא שניה ראינו שאדם שיושן באמצע אכילתו, אינו יכול להמשיך לאכול וכבר קיבל על עצמו התענית. ותירצה הגמ' שיש הבדל בין מתנמנם לבין יושן.

יושן באמצע סעודה הוי היסח

אומר הראב''ד מכאן למדנו שמי שיושן באמצע סעודתו חייב לברך שוב ברכה ראשונה על המשך האכילה, דשינה זו היא הפסק כיון שעשה היסח הדעת על ידי שישן.

הרא''ש חולק

הרא''ש חולק על דבריו וסובר דכיון שהשולחן עדיין לפניו והוא יושן לאונסו, מדוע יחשב שינתו להפסק. ולכן פסק שיכול להמשיך את אכילתו בלא ברכה שוב. ובודאי כוונתו היא שיושן שינת עראי, ורק בזה אינו מחויב שוב בברכה ראשונה, דאילו הוא מתנמנם, מדוע יחשב היסח הדעת, ואילו יושן שינת קבע מדוע לא יחשב היסח הדעת, אלא ודאי מדובר ביושן שינת עראי, ואעפ''כ אומר הרא''ש דזה אינו נחשב להיסח הדעת כיון שהשולחן עדיין לפניו והוא יושן לאונסו, דהיינו שהתחיל בנמנום והגיע לשינה ולכן אינו היסח הדעת.

פסק השו''ע

השו''ע (ס''ס קעח) פסק כדברי הרא''ש שמי שיושן באמצע סעודתו וקם, יכול להמשיך לאכול ואינו צריך לברך שוב. ביארו האחרונים בדברי השו''ע שיושן על אצילי ידיו שינת עראי ולכן יכול להמשיך לאכול  בלא ברכה. ולפי דברי הרא''ש הנ''ל מיירי כשישן לאונסו דרצה רק לנמנם ונפלה עליו השינה.

מותר לנמנם בתפילין

וכן ראינו בגמ' בסוכה (כו.) שמחלקת בין תפילין לסוכה גבי אדם שמתנמנם. דבתפילין מותר לנמנם ואילו מחוץ לסוכה אסור אף לנמנם. והגמ' ביארה בהו''א דגבי סוכה מדובר שאין חבירו לידו שישמור עליו שלא ירדם, אבל גבי תפילין אין חוששין כיון שמעמיד לו חבר, וביאר רש''י שאם ירדם חבירו יעיר אותו מיד, ולכאורה מהו אם ירדם וכיצד חבירו ידע ההבדל בין יושן לבין מנמנם.

סוגר עיניו בלבד

אלא בהכרח לבאר כדביארנו שאדם שמתנמנם הוא רק סוגר את עיניו, אבל יושן הכוונה שכבר נופל ראשו, ולכן אם יראה חבירו שהוא נופל, מיד יעיר אותו כדי שלא ישן עם תפילין דחיישינן שמא יפיח בהם.

הנרדמים עם תפילין

ומכאן תוכחה מגולה לאלו שנמצאים בבית הכנסת עם תפילין והם עייפים ועומדים על סף שינה, אם הם עוצמים עיניים הם בגדר מנומנמים ולא צריך לעורר אותם, אבל אם ראינו שראשם נופל צריך מיד לעורר אותם, דזה כבר שינת עראי ואסור לישון עם תפילין אפילו שינת עראי.

יושן לכתחילה הוי היסח

אמנם השו''ע פסק כדעת הרא''ש שמי שישן בתוך הסעודה אינו צריך לברך שוב ברכה ראשונה, אבל כיון שמקורו זה מדברי הרא''ש וכל דברי הרא''ש שחלק על הראב''ד היינו בגלל שנרדם לאונסו ושולחנו לפניו ובזה אין היסח הדעת, אבל אם ישן על אצילי ידיו מדעתו, או שאין שולחנו לפניו, ודאי חייב שוב בברכה ראשונה כשרוצה להמשיך לאכול, כיון שהרא''ש יודה לדעת הראב''ד שהשינה היא היסח הדעת.

יושן בדרשה בכוונה

ולכן במקרה שקורה הרבה בשבתות חתן או בכל סעודת מצוה, שעולה מישהו לדרוש וידוע שהוא דרשן מאריך, ואחד מהמסובים אומר לעצמו עד שהוא יגמור אני ישן, ומניח ראשו לצד ונרדם בכוונה תחילה, בזה ודאי הוי היסח הדעת, ולכן כשיתעורר, אם ירצה להמשיך לאכול חייב שוב בברכה ראשונה. דכמו שביארנו בדעת השו''ע דכל מה שפסק שאינו חייב בברכה ראשונה אם נרדם בסעודה, כיון שהסתמך על הרא''ש, וכיון שהרא''ש אמר את דבריו לחלוק על הראב''ד מטעם שנרדם לאונסו, ודאי שאם ירדם בכוונה הוי היסח הדעת וחייב לברך ברכה ראשונה שוב.

השארת חברים לא מועיל

כמובן שאף אם השאיר חברים בסעודות אלו ונרדם, לא יועילו לו החברים, דכל מה שמועיל השארת חברים, היינו דוקא במקום שעושה הפסק על ידי שינוי מקום ומורה על הפסק הסעודה, בזה אמרינן שאם השאיר חברים מורה בדעתו שהמעשה הפסק שעושה אינו הפסק אלא על דעת לחזור, אבל אדם שעושה הפסק על ידי היסח הדעת כמו כאן שישן בסעודה, א''כ על כורחו הוי הפסק ולא יועילו לו חברים לומר שזה לא הפסק דהרי ודאי הסיח את דעתו.

נרדם עם כוסו בידו

נפקא מינה מכל הדברים גבי ליל שבועות. אדם שיושב באמצע הלילה עם כוס בידו ועוגיה לפניו ובאמצע חטפתו שינה ונרדם, והוא כקורבן עולה ויורד, אינו חייב שוב ברכה ראשונה, דכיון ששולחנו נחשב לפניו שהרי כוסו על שולחנו וגם שינתו היתה באונס, אינו נחשב להיסח הדעת כדפסק השו''ע, ולכן יכול להמשיך לאכול ולשתות בלי ברכה.

שולחנות ערוכים לפניהם

ובאמת יש מקומות שלומדים בליל שבועות ולפניהם שולחנות ערוכים מכל טוב, (ועיקר התיקון שלהם בלילה זה האכילה), אלו ודאי אם ירדמו אין להם ממה לחשוש, דכיון ששולחנות ערוכים לפניהם והם נרדמו לאונסם על השולחן אין כאן היסח הדעת.

האוכל בחדר נפרד

אולם מי שלומד בליל שבועות ולקח כוס לשתות והחזיר את הכוס למטבח כך שלפניו אין שום דבר המורה על המשך שתיה, ואפילו אם נשאר כוס לפניו אבל הכוס ריק, אלא שהיה בדעתו להמשיך ולשתות ולהביא עוד כוס או למלא את הכוס הקיים, אך קודם שהספיק לעשות זאת חטפתו שינה על אצילי ידיו, כשיתעורר יצטרך לברך וב ברכה ראשונה. דכיון שאין לפניו דבר המורה על המשך הסעודה, בזה כבר לא חלק הרא''ש על הראב''ד ומודה לו ששינה אפילו לאונסו הו''ל היסח הדעת.

התועלת בשולחן לפניו

הרא''ש בפסחים מאריך מאוד שכדי שיהיה הפסק צריך מעשה של סילוק, ולכן חלק הרא''ש על דעת הרי''ף בברכת ארבע כוסות בליל הסדר. דדעת הרי''ף לברך על כל כוס וכוס הגפן וטעמו משום שכל כוס היא מצוה בפני עצמה. ועוד הרי אי אפשר לשתות את כל הכוסות בבת אחת אלא חייב להפסיק באמירת ההגדה וא''כ אין לך הפסק גדול מזה ולכן יברך על כל כוס וכוס, אולם לדעת הרא''ש כיון שהשולחן לפניו ודעתו לשתות עוד עד גמר ארבע כוסות, זה שאומר ההגדה אינו מעשה סילוק לשתיה.

נחלקו הפוסקים

ובאמת יש פוסקים שאמרו שבליל שבועות שמברכים ברכה אחת על כל האכילה והשתיה של אותו לילה, ויש פוסקים שאמרו מברכים על כל כוס וכוס, ושניהם צדקו. אם דעתו כל הזמן להמשיך לאכול מיד כשיגמור או שהכוס עדיין לפניו, גם אם נרדם יכול להמשיך לאכול, אבל אם לא היה בדעתו באותה עת להמשיך לאכול כגון שרווי ושבע מאותה אכילה שתיה, אף שיודע שבהמשך הלילה ימשיך לאכול, אבל אין זה נחשב להמשך, אלא לאכילה חדשה, וצריך לברך על כל כוס וכוס מחדש.

על כל כוס וכוס

וכן כתב בספר חוקי חיים (חאו''ח סימן א') לרבי אברהם חיין גאגין (היה ראשון לציון כאן בארץ) והעיד שזה המנהג בירושלים לברך על כל כוס וכוס. וכן פסק הפני יצחק לרבי יצחק אבולעפיא שמברכים על כל כוס וכוס.

יושן באמצע סעודה על מיטה

מי שהיה עייף באמצע סעודתו והלך לישון על מיטתו, חייב ליטול ידיו שוב ולברך, דזה שינת קבע, וודאי יש בה היסח הדעת לכו''ע. אבל אם היה עייף באמצע סעודתו והלך לישון על מיטתו, ולא שינה מקומו ולבסוף לא נרדם ורוצה להמשיך לאכול, יכול להמשיך לאכול ואינו מחויב לברך שוב ברכה ראשונה דכיון שכל ההפסק בשינה ע''ג מיטה זה מדין היסח הדעת, כיון שלבסוף לא הסיח דעתו מאכילתו יכול להמשיך לאכול בלא ברכה.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!