מה עשית כאשר היתום זעק? • לקראת שבת

אחת ממצוות הלא תעשה החמורות המופיעה בפרשת 'משפטים' הינו האיסור לענות אלמנות ויתומים.

אין הבדל אם האלמנה עשירה או ענייה, היות ודמעתה מצויה על לחייה ומצב רוחה ירוד.

הכתוב אומר: כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.

שואלים המפרשים: מדוע נאמר "לא תענון" בלשון רבים ולא בלשון יחיד? אלא כדי להזהיר לא רק את המענים בפועל, אלא גם את אלו העומדים מהצד ושותקים כנגד עוולות המכוונות כלפי היתומים והאלמנות.

התורה מלמדת אותנו כי אוזנו של השם כרויה במיוחד לזעקתם של היתומים והאלמנות.

במכילתא אף למדו מכפל הלשון: 'אם ענה תענה' שאין הבדל בין עינוי מרובה למועט.

פוסקי ההלכה הגדולים כמו הרמב"ם וספר החינוך למדו מכאן לא רק איסור על התנהגות שלילית כלפי יתום ואלמנה, אלא גם חיוב לדאוג לרווחתם ולדבר אליהם בשפה רכה יותר משום צערם הגדול.


חד וחלק: הכישרון הגדול ביותר חיים - היכולת להעניק לאחרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!