שחרר את ברגן בלזן, התעקש לאכול כשר וכמעט הושם במעצר

מרווין קרש בן 99 היה חייל בריטי במלחמת העולם השניה. הוא סירב לאכול אוכל צבאי טרף וזומן בשל כך למשפט על ידי מפקדו.

הקצין דרש לדעת מדוע הוא מסרב לאכול את מנות הבשר שהצבא מספק, ומתעקש לאכול ירקות ואפרסקים משומרים. הקצין חשד כי מרווין ניסה להפוך לחלש כדי שהוא לא יהיה כשיר להילחם בצרפת. קרש, אז בן 19, סיפר לקצין כי הסיבה היא כשרות ולא נסיון להתחמק מלחימה. הוא התקיים במהלך המלחמה מפירות משומרים בעיקר.

"אמרתי שזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות (להתחמק)", סיפר קרש בבלוג מיוחד ליוצאי המלחמה. "אני יהודי. לא אכלתי שום דבר לא כשר עד כמה שיכולתי. במשך שעה הסברתי למפקד על הלכות כשרות. שכנעתי אותו על הלהט שלי להיות חלק מהלחימה".

הקצין השתכנע וביטל את המשפט וקרש הצטרף לחבריו על ספינת קרב, הוא הגיע לחוף נורמנדי באיטליה עם סיוע ארטילרי מאוניות בעלות הברית שנלחמו נגד הגרמנים. "תחושת ההרפתקה הפכה לפחד", נזכר קרש, והוא מצא נחמה בספר תהלים מהדורת כיס. בהמשך הוא הגיע לצרפת לאחר תחילת המבצע נגד הנאצים ב-6 ביוני 1944, הידוע יותר בשם D-Day. (ה-יום).

מרווין קרש בזמן המלחמהצילום: normandy1944.info

קרש הגיע לצרפת לטקס לציון 80 שנה לקרב נורמנדי, קרב שמחץ את הנאצים באירופה, מספרם של החיילים שלחמו נגד הנאצים שעדיין בחיים הולך ופוחת, רובם עברו את יום הולדתם ה-100. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן  נחת היום בפריז, ויקח חלק בטקס לציון 80 שנה לפלישה לנורמנדי שייערך מחר.

מרווין גדל במשפחה יהודית בדרום לונדון במהלך שנות ה-30 וה-40, כיום קרש בן 99, הוא היה בעל מוטיבציה כפולה להביס את צבאו של היטלר. בנוסף לאיום על בריטניה ולהפצצות שהרגו כמעט 30,000 בני אדם בלונדון, בלונדון ידעו שהנאצים רוצחים יהודים ברחבי אירופה.

"ידענו מה קורה, אבל אנחנו לא ידענו את ההיקף, ידענו שיש להם תאי גזים ושהם הרגו אנשים, ירו בהם ותלו אותם" אמר.

המוטיבציה לנצח את הנאצים הביאה את יהודי בריטניה להתגייס במהלך מלחמת העולם השנייה. כ-70,000 יהודים, או 18% מהאוכלוסייה היהודית, שירתו בצבא בריטניה במהלך המלחמה, לעומת 11% מהאוכלוסייה הכללית.

תפקידו של קרש בפלישה, היה לוודא זרימה קבועה של כלי רכב, מאופנועים ועד מובילי טנקים בעלי 48 גלגלים - ועד ליחידות הצבא הבריטי שהיו בדרכן לברלין.

כשהתקדם ברחבי אירופה, ראה בעצמו מה הייתה משמעות המלחמה עבור היהודים. במחנה הריכוז ברגן בלזן הוא ראה את זוועות המלחמה האמיתיות. חיילים בריטים שחררו את המחנה ב-15 באפריל 1945, ומצאו 60,000 אסירים מורעבים ואלפי גופות שלא נקברו.

כשקרש הגיע לאזור כמה שבועות לאחר מכן, הוא ביקר במחנה. הוא לא הורשה להיכנס בגלל מחלת הטיפוס ממנה סבלו היהודים ששוחחרו והיה חשש שידבק, אבל מחוץ לשערי המחנה הוא פגש אסירים לשעבר דמויי שלד שעדיין לבשו את מדי המחנה המפוספסים.

קרש ניסה לעזור, אסף שוקולד מחיילים אחרים והעביר אותן לניצולים שעיניהם אורו למראה אוכל שלא ראו שנים והם חיבקו אותו. אבל מעשה החסד הזה גרם לו עצב כמעט 80 שנה מאוחר יותר. "גיליתי אחר כך שזה הדבר הכי גרוע שאפשר לתת לאנשים מורעבים", אמר. "כמה מתו מזה? אני לא יודע. אבל לא ידעתי את זה בזמנו''.

"דיברתי עם רבים מהם. כולם היו נחושים בדעתם לנסוע לישראל. לא מצאתי יהודי אחד שרצה לחזור לפולין, לצרפת, לגרמניה או לכל מדינה אחרת באירופה. הם היו יהודים ורצו לחיות במדינה יהודית". הוא סיפר כי היה לו "דגל ציוני קטן ממתכת בדש חולצתו (לימים יהיה הדגל הרשמי של מדינת ישראל) שענדתי תמיד בגאווה ושלא נעלם מעיניהם של הגרמנים או הקורבנות שלהם".

מרווין קרשצילום: צילום מסך GBNews

הוא סיפר כי ניסה בהמשך להצטרף לחטיבה יהודית, אך נאלץ לוותר כי הוא היה צעיר מדי, רק מעל גיל 23 היה אפשר להצטרף לחטיבה היהודית.

בשנים האחרונות, הוא ביקר בבתי ספר ובארגונים קהילתיית כדי לספר את סיפורו, להזכיר לצעירים את הסכנות שבאנטישמיות ומה יכול לקרות אם מנהיגי העולם לא יילחמו נגד עריצים.

מרווין סיפר את זכרונותיו בבלוג מיוחד שמספר את סיפוריהם של החיילים הגיבורים שנלחמו נגד הנאצים. "היו שלושה נערים יהודים, שניים מהם אחים, שהתגוררו איתנו בקוטג'. זה עתה ברחו מגרמניה בקינדרטרנספורט. בריטניה אפשרה לבסוף ל-10,000 ילדים יהודים להיכנס לבריטניה בתנאי שהוריהם לא יבואו גם הם. ההורים, כמובן, נרצחו מאוחר יותר על ידי הגרמנים בשואה. שלושת הבנים האלה בני שבע עד עשר לא ידעו לדבר אנגלית, ניסיתי ללמד אותם קצת והם לימדו אותי קצת גרמנית. בגלל מחסום השפה למדתי מעט מאוד ממה שהם סבלו לפני שנמלטו מגרמניה פרט לכך שהגרמנים דפקו בדלת שלהם ותפסו את בני המשפחה המבוגרים והם לא ראו אותם מאז וגם לא יראו אותם".

הוא סיפר כי פעם נרדם בשמירה ונתפס על ידי קצין שערך ביקורת: "אמרו לי שאני בושה למדים שלי, ליחידה שלי ואם זה היה קורה ב-1914/18 (מלחמת העולם הראשונה) היו יורים בי. נשפטתי לשלושה ימים במעצר מנהלי שמשמעותו הייתה ריתוק וליווי לארוחות עם חייל חמוש. וניכו לי שכר עבור שלושת הימים".

"ידענו שהפלישה של בעלות הברית לאירופה מתקרבת" סיפר. למדנו על ההתנגדות המדהימה של היהודים בגטו ורשה נגד עוצמת הצבא וחיל האוויר הגרמני. הם הפסידו בסופו של דבר, אבל המאבק שלהם בגרמנים נתן השראה לכל יהודי בעולם. זו הייתה התנגדות מאסיבית ראשונה באירופה ונמשכה הרבה יותר ממה שהפיקוד העליון הגרמני צפה - במיוחד מצד יהודים".

הוא סיפר כי בראש השנה ב-1944 בזמן הלחימה, הגיע הרב הצבאי ד"ר לואי רבינוביץ, וארגן תפילה לכל החיילים היהודים. "שני יהודים שהסתתרו שנים אצל משפחה לא יהודיה הגיעו לתפילה. אחד שהה כמעט כל הזמן בארון בגדים ולא העז לעזוב אותו. השני היה בעליית גג עד שנודע להם שזה בטוח לצאת. הם שמעו שמתקיימת תפילה ושיש הרבה חיילים יהודים של כוחות בעלות הברית בעיקר מבריטניה, ארה"ב וקנדה. הם דיברו ביידיש וזה תורגם למאות החיילים מכמה מדינות בעלות הברית".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!