בחירות 2015: חוק התעמולה עדיין לא שמע על האינטרנט

"לשבור את האינטרנט" הפך ליעד הכי מבוקש ברשתות החברתיות. ההבנה כי ממים וסרטונים ויראלים הם חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי וכי ביכולתה של הרשת לקדם באופן משמעותי השקפות, אג'נדות, מאבקים פוליטיים וחברתיים, חלחלה גם לצמרת המדינה – היישר אל מערך היועצים, המפרסמים והפוליטיקאים. הם, כהרגלם, לא נשארו חייבים.

בחירות 2015 הביאו עמן חדשנות תעמולתית בצורת סרטונים ויראליים מטעם המפלגות השונות: נפתלי בנט מפסיק להתנצל, ביביסיטר מנסה לנהל את הגנון, וזהבה גלאון מקפיצה צ'ייסרים כל הדרך אל המנדטים. לפני מספר חודשים פנה פעיל הליכוד יהודה גליק אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית וטען כי סרטוני התעמולה של מפלגת "ארץ חדשה" המופצים ביוטיוב, מכפישים את שמו של בנימין נתניהו משום שמייסד המפלגה אלדד יניב טען בהם כי ראה את נתניהו מוסר דולרים ליועצו נתן אשל. נתניהו אף איים בתביעת דיבה. כל מה שנותר ליו"ר ועדת הבחירות לעשות הוא – ובכן, כלום. מדוע? - משום שחוקי התעמולה אינם חלים על האינטרנט.

חשוב להבין כי תעמולת בחירות מהווה מרכיב חשוב ועיקרי בכל מסע בחירות והיא מוסדרת בחוק הישראלי המגביל את מקורות מימונה, היקפה ובמידה מסוימת גם את תכניה. חוק דרכי תעמולה תש"ט 1959 נועד לאזן בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין זכויות אדם בסיסיות כגון הזכות לפרטיות וחוק לשון הרע. החוק אוסר, בין היתר, על תעמולת בחירות בשידורי טלוויזיה ורדיו במשך של כחודשיים לפני הבחירות, במטרה למנוע שימוש מופרז באמצעי התקשורת מצד השלטון המכהן שעלול להסית את הציבור. ברמה הדמוקרטית, החוק נועד ליצור שוויון הזדמנויות תעמולתי בין המפלגות השונות ונבחרי הציבור. נשמע טוב, נכון? אבל...

אין ספק כי אמצעי התקשורת התקדמו דרך ארוכה מאז 1959. בשנים האחרונות הופנו לבית המשפט עתירות רבות הנוגעות לתעמולת הבחירות באינטרנט. בשנת 2002 התייחס השופט חשין לנושא וקבע כי תיקון החוק הוא מתפקידו של המחוקק – מה שהוביל את המחוקק להגדיר את רשת האינטרנט כ"אמצעי פרסום בכתב" ולקבוע סייגים לגבי ביצוע סקרים. עם זאת, לא נוספו תיקונים או הגבלות הנוגעים לרשת האינטרנט כאמצעי תעמולה בתקופת בחירות. כיום האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו לזירה הפוליטית המשפיעה ביותר כאשר דיווחים על אירועים פנים-מפלגתיים, עימותים פוליטיים וראיונות עם נבחרי ציבור ברשת הפכו לחלק בלתי נפרד מתמונת מערכת הבחירות 2015. כתוצאה מכך, האיסורים על תעמולת בחירות נשחקים, גבולות החוק מיטשטשים והחוק למעשה הפך ללא-רלוונטי עד כי לדעת השופטים מצא וחשין ראוי לבטלו.

המצב הקיים מצריך בדיקה מקצועית והערכה מחודשת של חוק דרכי תעמולה, בעיקר לגבי מה מותר ומה אסור ברשתות החברתיות. אך גם אם המחוקק יטיל הגבלות שכאלה בעתיד, את המתחולל ברשת האינטרנט לא ניתן באמת לעצור או להגביל, וכנראה שתמיד תימצא איזו פרצה בחוק שתביא את הפוליטיקאים לספק לנו עוד חומר ויראלי משעשע בשם התעמולה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!