העבדות בימינו: לקרוא דרור לשכירים

פרשת השבוע מקשרת את עצמה לפרשה הקודמת: 'ואלה המשפטים' קשורם לעשרת הדברות של פרשת יתרו. 'מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני', אומר רש"י. מה שחוצץ בין עשרת הדברות ל'ואלה המשפטים', ציון מקום המשפט בבית המקדש ודרישה לצניעות חיי המשפחה ואתיקה בתוך המערכת.

בעקבות רב סעדיה גאון הרבה מפרשים רואים בעשרת הדברות ראשי פרקים הכוללים כל המצוות: בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום.

מה שמיוחד הוא בראש רשימת המשפטים אין ציון לזכויות המושלים אלא של האזרח הפשוט. ההדגשה הראשונה של משפטים היא על זכויות של החלשים בחברה, העבדים והשפחות.

האברבנאל לומד שהציווים להגנת החירות שייכים ללאו של 'לא תרצח' שכן לשלול החופש של בן-אדם, אפילו אם שלילה זו מוצדקת, היא כמו להרוג אותו.

יצויין כי העבד עברי והאמה עבריה אינה חלק מתופעת העבדות של ההיסטוריה העתיקה. עבדות עברית באה מאחת משתי אפשרויות: א. אם הוא גנב ואינו יכול לממן החזר חובות, הוא נמכר על ידי בית דין לגיוס מימון. ב. עניות יכולה להיות סיבה לכך שאדם ימכור את עצמו או את בתו הקטנה לעבדות ולאחר מכן נישואין. אך לגנוב אנשים או נשים כדי למכור אותם לעבדות אסור בהחלט, הן ליהודים הן לגויים.

עבד מותר להעביד עד שש שנים. אם הוא מעוניין בכך אפשר להעסיקו עד שנת היובל.

מעניין להעיר שמחוץ לדוגמא של אברהם ה'עברי' המקום היחיד בתורה שהיהודים נקראים 'עברי' הוא בדיני עבדים. ה'שם משמואל' מסביר זאת משום שהגנב התנהג נגד התורה ושייך את עצמו לצד השני של הנהר זה שלפני גירות אברהם אבינו.

קריאת ירמיהו
בהפטרה שלנו קורא ירמיהו לקיום המשפטים האלו, כולל שחרור עבדים בסוף היובל.

הרקע של קריאת ירמיה לשחרור עבדים הינו סוף ימי יהודה העצמאית, קצת לפני חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון.

צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, ראה את נבוכדנעצר מסיר את המצור אבל הנביא בישר לו שהאויב יחזור. עכשיו, בידיעה ברורה שהם לפני חורבנם, המלך כרת ברית עם אנשי ירושלים לשחרר כל עבדיהם.

אך כרגיל, הרבה רוצים לשנות אבל מוצאים את הדבר קשה מדי לביצוע. אז ממהרים לאמץ פתרון קסם רק כדי ליפול שוב במציאות הקשה.

אבותינו כנראה נפלו בפח זה. הם שחררו את עבדיהם אבל מיד אחרי כן השתעבדו בהם שוב. ביטול הברית סימן את סופה של החברה הזאת.

כשאנחנו קוראים דברי ירמיהו אנחנו צריכים להתנתק מההקשר המודרני. למרות הפיתוי, אין הנביא בא לתקן או לחולל מהפכה חברתית. רק הזכויות של כל יחיד הן יסוד בבריאת האנושות על ידי הקדוש-ברוך-הוא.

עבודה לכל החיים היתה נחשבת לזכות במדינות הקומוניסטיות. יש עדיין תופעה כזו ביפן הקפיטליסטית. למעשה העובדים מחליפים את החופש שלהם תמורת ביטוח נגד קשיי החיים ולמען בטחון כלכלי. זה המכנה המשותף של כל עבדות בכל עידן.

אך בהלכה פוסק הרמ"א, "אסור לפועל אפילו מלמד או סופר להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלשה שנים". יש מאחרונים שמקילים נגד הגבלת הרמ"א כשהוא טובה לפועל. ובכל זאת עלינו לזכור: 'אנחנו עבדיו ולא עבדים לעבדיו'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!