אחרי 35 שנה: העיתונאית נפרדה סופית מהתחנה
"אני סוגרת, תקופה ככתבת בגלצ. פועלת שחורה שהתבוססה עד היום האחרון, בבוץ. אני סוגרת מקרופון, אבל לא את הלב והאוזנים". כך הדס שטייף בדברי פרידה מעובדי גל"צ
- קובי עוזיאלי
- כ"ג אייר התשפ"ד
- 3 תגובות
אחרי 35 שנות עבודה בתחנה הצבאית גלי צה"ל, כתבת הפלילים והמשטרה, הדס שטייף עוזבת ונפרדת במייל ששלחה לעובדי התחנה.
במייל כתבה לחבריה: "אחרי 35 שנה של ריצות בשטח. של עבודה סביב השעון. עם אסימונים, שידור מטלפונים ציבוריים. ביפר צועק, ביפר כותב, פלפון בננה כבד, והיום טלפון חכם. והפלא ווטסאפ.
אני סוגרת היום את המקרופון של גלי צהל.
אקצר במילותי, למרות,שיש לי ספר שלם לכתוב.
אני סוגרת, תקופה ככתבת בגלצ. פועלת שחורה שהתבוססה עד היום האחרון, בבוץ. אני סוגרת מקרופון, אבל לא את הלב והאוזנים.
הטלפון שלי, וגם הלב, יהיו קשובים לכל מי שיצטרך. הדרכה, תמיכה, חיבוק, אוזן קשבת.
בעיקר לחיילים, שמי כמוני מבינה, כמה סיוע הם צריכים לפעמים.
אני באותו טלפון. אבל בשדות מרעה של סוסים דוהרים.
אני ממשיכה לעבוד, על שולחן העבודה שלי, יש לא מעט התחייבויות. חלקם יפורסמו, אחרים? תלוי.
בחודשיים הקרובים, אצטרך עדיין להיות בגבול הצפון. למי שיצטרך טיפ, או סיוע.
אני מחבקת את כולכם. כולל חברי לדרך, האעצים, הטכנאים, מזכירות מערכת, מפיקים, סיגל האחת ויחידה, סיטון, פסטרנק, עירן אליקים, מחסנאי מדהים, רסר אהוב עלי במיוחד.
אפי טריגר, שלא יגיד עוד כתבתינו הדס שטייף. אבל יהיו שמות אחרים. בטח ראויים.
תודה, לקנטי, לרינו, יעל דן, העורכת נורית, אילנה יחידה ומיוחדת,ועוד עוד עוד.
ושרק נראה ימים טובים הרבה הרבה יותר". כך שטייף.
את דברי הפרידה פרסם כתב 'מאקו' גיל משעלי.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות