היכונו: דרעי יתמוך בביבי, ויספוג אש מנוני

מילים מסוגלות לנצח
"יש לנו רק מקלדת" היתמם פרשן הבוז'יתון ידיעות אחרונות נחום ברנע. "האיש הזה רדוף פחדים. הבחור זקוק לאשפוז", המשיך הפרשן של העיתון שהיה פעם הנפוץ במדינה. המפגינים נגד רבין בכיכר ציון בשנות התשעים לא היו מנסחים זאת אחרת, רק שאז האיש שהותקף במילים ארסיות היה מהצד הנכון של דף העיתון. ברנע וחבריו לימדונו בשעתו כי מילים מסוגלות לרצוח. בבחירות הקרובות ילמדו כותבי ידיעות כי מילים מסוגלות לנצח. במו מקלדותיהם, הם מעצימים את סיכויי נתניהו לזכות בכהונה רביעית של ראשות הממשלה.

נשף הסרת המסכות של בחירות 2015 נחגג השבוע כאשר את אות הפתיחה נתן דווקא ראש ממשלת ישראל היום - וההגדרה הזאת מדויקת לא רק משום שמחר מתקיימות בחירות. אם היינו מתבקשים רק לפני חודש ימים לדרג את חוש ההומור, רמת המגניבות ומידת הקוליות של המתמודדים השונים ביבי היה ממוקם בתחתית הסולם. המפחיד הלאומי ונביא הזעם האזורי נתפס כדובר שפת האתמול. כל מילה שנייה איראן, כל משפט ראשון דאעש. איפה הוא ואיפה המגניבות של בנט, הטרנדיות של לפיד, הרוח הצעירה של העבודה. ביבי נתפס כדינוזאור. השורד האחרון אומנם, אך עדיין דינוזאור.

שורו, הביטו וגילשו (ורק באמצעים כשרים ומוגנים כמובן). בתוך פחות מחודש ימים הפך נתניהו לדמות שמצליחה להעלות חיוך אפילו על פניהם החמוצות של כותבי ידיעות אחרונות. לא ההשתטות של בנט ברחובות תל אביב ולא הצווחנות של בוז'י – שמצייץ ולא רק בטוויטר. ביבי נתניהו, האיש והקיבעון, מוכיח סרטון אחר סרטון שהוא ניחן בחוש הומור. זה לא ביבי-סיטר, כפי שאומר נתניהו בהומור עצמי חביב באחד מהסרטונים, אלא ביבי-סאטירה.

מה שעשה נתניהו החל ממוצ"ש האחרון זה לא פחות מאשר להרוג בחיוך את הקמפיין האובססיבי של ידיעות אחרונות. הקרב בין ידיעות אחרונות לישראל היום הוא בבחינת חדשות ממוחזרות. נתניהו מבחינת ידיעות מצוי בצד הלא נכון וגם החדשה הזאת ידועה בציבור. אך מכאן ועד להסתערות אישית של ראש הממשלה, בקולו ובדמותו, נגד העיתון החזק במדינה, גדול המרחק כמרחק שבין ביבי לבית הלבן.

נתניהו עשה את הצעד החריג הזה משתי סיבות. האחת, ניסיון להפוך כל מתקפה של ידיעות אחרונות לבלתי רלוונטית. שהרי מרגע שראש-הממשלה הופך את העיתון של המדינה לבר פלוגתא פוליטי, כל מה שייאמר מעתה ואילך יילקח בערבון מוגבל. הסיבה השנייה נוגעת לדו"ח מבקר המדינה שיתפרסם בשבוע הבא, בלחץ התקשורת. ביבי נקט כאן במתקפת מנע לקראת פרסום הדו"ח. ההנחה בסביבתו הינה, שאם את ה-17 בפברואר (מועד פרסום הדו"ח) הוא יצלח בשלום, המינוי הרשמי ב-17 במרץ (מועד הבחירות), יהיה רק לפרוטוקול.

וכך, במודע ובמחשבה תחילה, נכנס נתניהו ללב השטח הממולכד. במוצ"ש שוגר בלון הניסוי באמצעות פרסום הסרטון הפרובוקטיבי. למי שמרותק לקמפיין השקופים של ש"ס וטרם חזה בשקפים של ביבי להלן התקציר: נראה שם נתניהו, מגלם את דמותו כראש-ממשלה ומביים תסריט לא מציאותי של שיחה מדינית בינו לבין נשיא ארצות הברית. השיחה מופרעת פעם אחר פעם על ידי עוזר מבוהל שמתפרץ לחדר ומדווח על חשיפת הפרשיות החדשות בליי-נט ובידיעות שקרניות: פרשת השולחן המתנדנד, הדגים הרעבים והצמאים והארטיק שטפטף על הספה. לקינוח ואחרי שהעביר את המסר מבקש נתניהו "גלידה, אבל לא פיסטוק".

רק שנתניהו לא הסתפק במסר המחויך והמרומז. בבוקר יום שני - באקט גלוי שהוא לא העז לנקוט בו אפילו במערכת הבחירות רוויית ההשמצות ב-99' - התעמת ביבי ראש בראש עם מו"ל ידיעות אחרונות, האיש שאין להזכיר את שמו, נוני מוזס: "הוא אינו בוחל באמצעים כדי להפיל את שלטון הליכוד בראשותי, לסגור את עיתון 'ישראל היום' ולהשיב את השליטה הדורסנית של 'ידיעות אחרונות' בעיתונות הכתובה", כתב ראש הממשלה.

"הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן", המשיך נתניהו, "בשבועות האחרונים ההתקפות נגדי כבר לא מופיעות פעם ביום, בשעות הבוקר, כשהעיתון 'ידיעות אחרונות' מופץ. הן מתפרסמות כמעט כל שעה, ולעיתים אפילו מדי חצי שעה, באתר YNET. שתי במות אלה יוזמות ומתזמנות הכפשות מגוחכות, כוזבות ומגמתיות נגדי ונגד רעייתי כחלק ממסע תקשורתי להחלפת שלטון הליכוד בשלטון השמאל ולהשתלטות מחדש של נוני מוזס על שוק התקשורת". אמור מעתה: זה או ביבי או נוני.

שרה איומנו
אפשר לקטר עד מחר על כישורי הניהול הכלכלי-מדיני-בטחוני של נתניהו. אפשר לספר כל הלילה בעלילותיה של רעייתו שרה עד שיגיע זמן קריאת העיתון של שחרית. אבל אי אפשר שלא להזדהות עם תחושת הנרדפות של נתניהו. זו לא פראנויה אלא ריאליטי. הרי אין מי שמכיר את שיטותיה של התקשורת העוינת טוב מאיתנו, החרדים. עלינו נערכים הניסויים, כאשר קוראי העיתון של המדינה נחשפים במשך שנים לגל עכור של הסתה אנטי חרדית מהסוג הנמוך ביותר.

זה לא שאין דברים בגו. הסיפורים על מעללי רעיית ראש הממשלה ידועים ומוכרים במשך שנים לכל עיתונאי שמזדמן לסביבת האקווריום במשרד ראש הממשלה, ומצליח לדוג לשיחת רקע את אחד העובדים. שלא לדבר על טיסות בחברת רה"מ והרעייה – שמביאים תמיד לכדי מסקנה שהשרה הזאת היא חתיכת צרה. מיותר להכביר בתיאורים על מה שכבר פורסם אך הנה תיאור אישי של מה שחזה החתום מעלה בעיניו באחד מהמסעות.

ביבי הפך למסורת את ישיבות הממשלה המעופפות בבירות העולם. כששרי ממשלתו לצידו, טסים ראש הממשלה, השרים והשרה (נתניהו) לגיחה קצרה שבמהלכה הם נפגשים עם מקביליהם, חותמים על הסכמים, ושבים בלב דואב לגבולות ישראל. אז הנה לכם דוגמה משקפת מאחת מהמסעות, לצור מחצבתו של הגולם מפראג. זה החל, תכף עם הנחיתה בתלונות על הסוויטה שלא הלמה את מעמד המשפחה הקיסרית, זה נמשך בסיור לילי לגחמת הגברת הראשונה, שאילץ את כוחות הביטחון לחסום את העיר העתיקה. הפינאלה הגיעה כאשר הכבודה כולה, בהתאם ללו"ז המתוכנן, סיימה ביקור בארמון נשיא צ'כיה ועשתה את דרכה לשדה התעופה בצהרי יום שישי.

מחמת השבת המתקרבת, נעשה הצ'ק-אאוט מראש, בבוקרו של יום כאשר סוכם כי המשלחת תגיע לשדה התעופה היישר מהארמון. השרים הדתיים ובכירי לשכת רה"מ חובשי הכיפה הרגישו, כבכל יום שישי, שיש להם יציקה על הראש. רק שאז, במקום לעשות את הדרך המתוכננת לשדה התעופה, פנתה השיירה בחזרה למלון והתעכבה בחניון במשך שעה ארוכה. השרים והמלווים המתינו ברכבים. למי ולמי? לרעיית ראש הממשלה. הסתבר ששרה אנטואנט נתניהו, לא הסכימה לנסוע בגפה לשדה התעופה ודרשה שבעלה ישוב למלון ביחד עם כל השיירה, וייסע יחד עמה ברכב אחד לתפארת מדינת ישראל. איכשהו הצליחו כולם לנחות בנתב"ג לפני השקיעה בלי לעורר את חמת הרב יצחק גולדקנופף מהוועדה למען השבת. ובאה לציון גואלת.

אפשר לנוד בראש למשמע הסיפורים המביכים, ניתן להזדהות עם הבעל ששורד בגבורה את החיים לצידה של רעייה כה מאתגרת, אך מה שאי אפשר זה להפוך את סיפורי הרכילות הללו לאיום קיומי על המדינה. רעיית ראש-הממשלה רחוקה מלהיות שרה אימנו אך אי אפשר להפוך אותה ל'שרה איומנו'. סיבות טובות להחלפת נתניהו שכשל בכל החזיתות לא חסרות. 'עלילות שרה' לא נמנות עליהן. הריטוש המתמשך של דמות רעיית ראש הממשלה והעיסוק האובססיבי בסיפורי הבקבוקים ורהיטי הגן, מעוררים בליכודניק המסורתי את הרצון הקמאי לעטוף את ראש הממשלה בכיפת ברזל אנטי-תקשורתית.

צריך להודות בכנות שבנתניהו מעולם לא דבקו החשדות הפליליים מסמרי השיער המודבק, סטייל אולמרט. יש ממד של זהירות שטבוע באופיו של האיש בכל התחומים, ועל כך יכולים להעיד ידידי הליכוד בכל מערכות הבחירות: חתאמי, משעל ונסראללה. מה שכן יש, ובערימה מצטברת גבוהה, אלו סיפורי רכילות שנוגעים להתנהלות. המעשיות הללו התרחשו כמעט בכל לשכות ראש הממשלה לדורותיהם. וכי חסרים סיפורי רכילות על נשות ראש-ממשלה מהצד השמאלי של המפה? פולה בן גוריון, לאה רבין, נאווה ברק, סוניה פרס. עבור כמה מהן אספו אנשי לשכת ראש-הממשלה כמה ברגים חסרים, ולא רק בקבוקים ממוחזרים. לגבי רעיות אחרות, טייחה התקשורת במשך שנים את היחסים הרעועים בתוך התא המשפחתי.

אם תרים נואשות אחר חומרים מסוכנים, דווקא מועמדים ממחנה השמאל-מרכז יכולים לספק כותרות לא רעות על מכרזי מדינה בהם זכו בני-זוג. אבל ידיעות אחרונות שמשפד את נתניהו על השפיץ, לא מעז לעשות זאת לשפיצר.

נקמת ידיעות
אריה דרעי שמחבק בעל כורחו את ראש הממשלה, הרגיש השבוע תחושה של דז'ה-וו משנות התשעים. דרעי דאז על תקן נתניהו היום, שופד על ידי ידיעות אחרונות. קמפיין 'הוא זכאי', שבא בעקבות ההתנכלות המתמדת וההרשעה, עבד היטב בקלפי וגרף עבורו 17 מנדטים, אותם מימש מחליפו אלי ישי. דרעי ניצח בקרב, אך הפסיד במערכה. נחיה ונראה אם ביבי ייצא מזה בשלום במישור המשפטי. אם הבחירות היו מתקיימות בסופ"ש שעבר ביבי היה יוצא גדול כמו דרעי בשעתו, אך במהלך למעלה מחודש ימים עד לבחירות הכל יכול לקרות. הסוקרים, כמו החזאים, מוצאים עצמם מדווחים חלופות על שלג מעורב בשמש. שמיים בהירים של סקר אחד, הופכים בזפזופ אחד לחשרת עבים אצל סוקר שני.

דרעי יודיע בימים הקרובים על תמיכתו בנתניהו, אחרי שאפילו גפני התבטא השבוע בחצי פה נגד ההליכה עם השמאל. לא מדובר רק באפקט הפרפר בעקבות תמיכתו הבלתי מסויגת של אלי ישי. קמפיין הוא זכאי (לקדנציה נוספת) של נתניהו מצליח לשתות בקשית מצביעים מכל מפלגות הלוויין הימניות – מבנט ועד איווט. דרעי מרגיש שזה פוגע גם בו: "חלק מהמצביעים שלנו מתלבטים בין ש"ס לליכוד", הוא אומר, "הם רוצים לשמוע שבהצבעה לש"ס הם יקבלו גם את נתניהו כראש ממשלה באותה עסקת חבילה".

משמעות הודעה פומבית על תמיכה בנתניהו אינה רק איבוד קלפים, אלא גם כניסה לכוננות ספיגה מול ידיעות אחרונות. תהפוכות הגורל, ודווקא דרעי, האויב הישן שנרדף בשנות התשעים על ידי ידיעות (היריב המר, התחקירן מוטי גילת, חצה את הקווים ומספק כיום את שירותיו לביביתון), מחובק על ידי תשלובת מוזס. מאותו יום בו הכריז דרעי כי הרצוג הוא המועמד המועדף עליו לראשות הממשלה הוא אותרג ללא הפסקה.

דרעי מודע היטב לכך שתמיכה בנתניהו כעת, ברגע האמת, תגרור תגובה כואבת וקשה בעיתון של המדינה. המסרים שהוא קיבל בשבועות האחרונים היו חד משמעיים, אך להבנתו לא נותרה בידיו ברירה אלא להביע תמיכה פומבית בראש-הממשלה. זה מה שרוצים המצביעים, ממש כמו בשנות התשעים.

ובאשר לתגובה הצפויה של ידיעות? "לביבי זה עשה רק טוב, אולי גם לנו זה יעורר את הקמפיין", התבדח דרעי השבוע בסוג של השלמה. מה שחסר לש"ס כיום זה בדיוק הקמפיין הזה, בסגנון הוא זכאי, שיצית אש בעיניים ויבעט בבטן הרכה של המצביעים. קמפיין השקופים בולט תקשורתית, והיה יכול לזכות בתחרות הסלוגן המבריק של מערכת הבחירות, אבל את השטח הוא לא מצליח לעורר.

נבחרים לדורות
בש"ס לפחות עובדים. הקמפיין מורגש, המטות פעילים, והמאמצים ניכרים. את כל זה אי אפשר לומר על יהדות התורה שיצאה השבוע עם מסר שאין בו כלום: "בכיה לדורות או בחירה לדורות". אכן, נבחרי תנועת יהדות התורה נבחרים לדורות – ויוצאים מהכנסת רק באלונקה. האבסורד הגדול הוא שהכיסא היחיד שמתנדנד הוא כיסאו של יעקב אשר, הח"כ המצטיין, הצעיר והדינמי של הקדנציה האחרונה. בשיטת 'בחירה לדורות', מי שנכנס אחרון יוצא ראשון, כנהוג בהסדרי עבודה קיבוציים שמגוננים על המועסקים-הח"כים, ולא על הלקוחות-הבוחרים.

מעבר לסלוגן החיוור לא נפרסו צוותים ולא הוקמו מטות. רגע-רגע, בעצם בניין משרדים נשכר, ממש עכשיו בעת כתיבת השורות ברחוב פינסקר 70 בפתח תקווה. אבל גם לגבי הבשורה המרנינה הזאת תשמעו סיפור, שנראה כלקוח מז'אנר 'סיפורי שרה'. ביום שלישי שעבר פרסם עמיתי הפרשן יעקב ריבלין כי יהדות התורה עומדת לחתום בו ביום על שכירת המבנה. ריבלין צייץ ובמטה פרצה בוקה ומבולקה. מי הדליף ו/או פטפט ו/או סימס ו/או השד יודע מה? לקח לחברים יותר משבוע להתאושש ולחתום אמש על הסכם שכבר היה מוכן לפני שבוע בדיוק. שבעה ימים בתקופה כה קצרה של מערכת בחירות, הם זמן יקר מפז, אבל ביהדות התורה לאף אחד לא אכפת. אולי יש מי שסבור שם, שהבחירות יתקיימו בחודש אדר תשע"ו.

בינתיים, היחידים שהרימו עד כה קמפיין לאוויר לטובת יהדות התורה, ובהתנדבות, הם המפגינים בכבישים. הנה לכם, באווירת פסטיבל מספרי הסיפורים, עוד מעשייה ממאורעות השבוע. ביום ראשון בערב נקלעתי למהומות, זריקות אבנים והשתוללות בכבישים של בחורי-חמד בשנות העשרה המוקדמות, שגם אם הייתה להם מפלגה, אין להם זכות בחירה.

מאחורי, מלפני ומצדדי עמדו עשרות רכבים תקועים, של מצביעים פוטנציאליים חרדים שחזו במהומות בעיניים קרועות. "עד עכשיו התלבטתי אם ללכת להצביע בגלל המחלוקת", אמר אחד מהנהגים התקועים, חניך ישיבה אשדודית ידועה, "אבל כשאני רואה את החבר'ה של בני תורה משתוללים ומשחקים לידיים של לפיד נעלמות לי כל הספקות. להישאר בבית ביום הבחירות זה לתת לגיטימציה למי שמוציא את הילדים שלנו מבית המדרש ושולח אותם להתפרע ברחובות".

האמירה המשמעותית היחידה מכיוון יהדות התורה נשמעה השבוע מפיו של גפני שהזכיר כי מרן הגרא"מ שך זצ"ל לא אפשר לדגל התורה לחבור לשמאל. גם לגפני, כמו לדרעי, הנימוקים הסקטוריאליים שלו. בשבוע שעבר הוא קיים שיחה ארוכה עם ח"כ מאיר פרוש שעובר ח"כ-ח"כ ומבקש מהחברים ביהדות התורה להפסיק להבריח את המצביעים הימניים.

לא מדובר רק בחב"דניקים שלגבי הצבעתם בבחירות הקודמות ניטש ויכוח עז בין דגל התורה לשלומי אמונים. ח"כ פרוש אוחז בנתון ולפיו למעלה מעשרת אלפים חב"דניקים הצביעו בבחירות הקודמות ליהדות התורה. בימים האחרונים הוא עובר ממעוז למחוז ומעריך כי ניתן לשחזר את ההישג. גם ח"כ מקלב מסכים שניתן לשחזר את נתוני ההצבעה, רק שלדבריו, מדובר בכאלף קולות בלבד.

חב"ד היא סמל להצבעה ימנית-אמונית, אבל החב"דניקים אינם היחידים. בשלומי אמונים מאמינים שאלפי מצביעים חרדים המתעבים את השמאל, יושבים על הגדר ומתבוננים לאן פניה של יהדות התורה. מפלגת יחד של אלי ישי, שנתפסה בתחילה כאלטרנטיבה חרדית אנטי-ממסדית, הפכה בעקבות החבירה למרזל למפלגת ימין קיצוני חרד"לית. "ישי אומר שהחבירה למרזל היא כבלוק טכני בלבד אבל מי שנאלץ לחבור מטעמים טכניים וכמי שכפאו שד לאישיות כהניסטית, לא עומד על הבמה ומסביר למה צריך את ברוך מרזל בכנסת", אמר השבוע בכיר בדגל התורה בעקבות מופע האימים של אלי ישי ביד בנימין.

ישי עמד על הבמה, הסביר את נחיצותו של ברוך - בלוק טכני - מרזל בכנסת, ורק חסר היה שיסיים בקריאות קצובות: 'כהנא צדק'. למה הדבר דומה? לבני זוג שמספרים בלילה לבני משפחותיהם המתנגדים לשידוך כי הם מתכוונים להתחתן אך ורק לצרכים טכניים של קבלת אזרחות, כשלמחרת היום הם נתפסים על חם, תרים אחר דירה לקנייה באתרי בנייה.

יחסם של הדגלאים לאלי ישי ידע בתחילה עליות ולאחרונה בעיקר מורדות, אחרי שהבינו כי ישי עלול לפגוע במנדט השביעי של יהדות התורה - השלישי של דגל. רק שבמקרה הזה, הדגלאים לא משמיעים עמדות השקפתיות אלא מצביעים על עובדות: "זה לא רק מרזל אלא האווירה ברשימה. הרבנים שמביעים כיום תמיכה ברשימת אלי ישי, הם אותם רבנים שנתנו גושפנקא לברית בנט-לפיד, לקיצוצים הכואבים, לחוק הגיוס, להעברת הכספים מהישיבות להתנחלויות ולכל ההתעללות בציבור החרדי בקדנציה האחרונה. חרדי שמתכוון להצביע לחבורה הזאת צריך להסתכל במראה ולשאול את עצמו האם הוא סובל מתסמונת האישה המוכה".

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!