הלכה שבועית: איסור יחוד בשני חדרים נפרדים בבית אחד

איסור יחוד בשני חדרים נפרדים בבית אחד

נושאי השיעור

טעם ההיתר בפתח פתוח לרה''ר • מקום שיכול כל אדם להיכנס • בית עם חלונות • חשש ליחוד ע''י שינוי מצב • יסוד באיסור יחוד אימתי תקיף יצריה • דלת משותפת בין שתי חדרים • נסיעה במקום שרבים עוברים שם • נתינת מפתח לשכן • לומר לטכנאי בעלי בבית • יחוד בשני קומות ומעשה דרב ביבי • דברי החזו''א שלא בכל מקום מחמירים • אנשים מבחוץ ונשים מבפנים • בית עם מבואה משותפת • בנין אחד ושני בתים נפרדים דלת מול דלת

פתח פתוח

אחר שראינו בשיעורים הקודמים את דברי רב יוסף (קידושין פא.) שפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום יחוד וביאר הרשב"א בתשובה דלאו דוקא פתח פתוח ממש אלא אפילו הדלת מוגפת אך אינה נעולה כך שבכל רגע יכול אדם ליכנס לשם, שוב אין בו משום יחוד, דהכלל בזה כיון שיש להם פחד שמא אדם יכנס ויתפסו בקלקלתם ממילא אין בו משום יחוד כי ברור לנו שלא יביא יחוד זה לידי עבירה.

מקום שיש חלונות

ולפ"ז ביארנו שהוא הדין והוא הטעם במקום שיש חלונות שעל ידיהם הם נראים מבחוץ, אין במקום זה משום יחוד, כי לא יבואו לעשות שם את העבירה שהרי הם נראים מבחוץ. וכ"כ בספר עזר מקודש וכ"כ בשו"ת נוב"י (קמא סימן עא) והדברים פשוטים וברורים.

כלל הדברים

ומעתה כלל בידינו, איסור יחוד נאסר מפני שיש את התנאים לעשות את העבירה, אבל אם אי אפשר לעשות את העבירה מפני הטעמים שמנינו לעיל ממילא אין בו איסור יחוד. ומזה הטעם מבואר במגילה (יד.) שדבורה שפטה את ישראל תחת התומר כלומר תחת עץ התמר שענפיו גבוהים וכך לא יבואו לידי איסור יחוד שהרי נראים משם. וכ"כ בשו"ת בנין ציון (סימן קלח) והסתמך ע"ד הרשב"א בתשובה ומה שהסכים עמו בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן קכא).

שינוי מצב

אלא שיש להקשות ולבאר מדוע אין אנו חוששים ליחוד במצבים אלו, הלא בקלות האדם יכול להפך את המצב, אם יצרו מתגבר עליו וירצה לעשות את העבירה ברגע אחד יכול לנעול את הדלת ולעשות את העבירה, ומי מעכב בידו. וכן במקום שיש חלונות יכול לסוגרם ע"י וילון או תריס וכיו"ב ומדוע לא חששנו לזה.

הגדרה ברורה

אלא ודאי שכל שבמצב הנוכחי אין אפשרות לעשות את העבירה שוב אין אנו חוששים, וע"ז לא גזרו חז"ל. וביאור הדבר דכל מה שאנו חוששים שבמצב של יחוד יבואו לעשות את העבירה כי תקיף יצרו, אינו אלא במקום כזה שיש אפשרות לעבירה במצב הקיים רק אז תקיף יצרו, אבל אם ברגע זה אי אפשר, ממילא לא תקיף יצרו לחשוב על העבירה. ובאמת אם ישנה את המצב ויסגור את הדלת או יגיף את התריסים רק אז מתחיל הענין של תקיף יצרו ויש חשש שיעשה את העבירה ורק אז עובר על איסור יחוד אף אם לבסוף לא עשה את העבירה.

אין לדבר סוף

יסוד זה מצאנו בכמה פוסקים, כ"כ החקרי לב (אהע"ז סי' יח) והביאו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן מ פרק ח) וז"ל דאיסור יחוד בדירה תלי שהוא נאמן על עצמו שלא יתייחד עם הערוה דבלא"ה לא שבקת חיי, שצריכה כל אשה להיות עם בעלה או עם שני אנשים כשרים כדי שלא יבוא שום אדם ויתייחד עמה עכ"ל. והדברים ברורים, דאם לא כן יהיה אסור לילך ברחוב אפילו הוא הומה אדם, שמא יסורו איש ואשה למקום סתר ויעשו את העבירה, ומדוע אמרו שכשיש ריבוי אנשים אין בזה איסור יחוד, אלא ודאי כפי שביארנו שתקיף יצרו רק ברגע שנמצא במצב שיכול לעשות את העבירה, אבל אין חוששין לשום שינוי מצב עד שלא יהיה.

דברי החזו"א בזה

וברוח דברים אלו גם כתב החזו"א (אישות לד' אות א) דשני חדרים סמוכים זה לזה ולכל חדר אפשרות יציאה לחצר ויש דלת משותפת בין שני החדרים ובחדר אחד יושב איש ובחדר השני יושבת אשה אין בזה משום משום יחוד, ומדוע לא נאמר תקיף יצרו שהרי יכול ליכנס בכל רגע לחדר שלה, וכתב בלשון זו להתיר: "ונראה דאין לנו כח לאסור כיון שלא הוזכר בגמרא". עכ"ל. הרי שמה שנאמר הוא, דתקיף יצריה רק במקום שראו חז"ל והוא המקום שנמצאים יחד או שצריכים לעבור מזה לזה כדי לצאת, אבל אם לכל אחד דרך משלו לצאת לחצר אף שאפשר ליכנס מזה לזה לא אמרינן תקיף יצרו, דאין לנו להוסיף על מה שאמרו לנו חז"ל.

נסיעה בכביש

ומעתה אחר שביארנו בשיעורים הקודמים שגם נסיעה במקום שמצויים לעבור שם רכבים נוספים אין בזה משום יחוד, כי חושש כל רגע אולי יבואו ויראו אותו ובפרט כשיש חברי הצלה כגון משטרה וכיו"ב העומדים ומגישים להם עזרה, לכן אין בזה משום יחוד. ולכאורה נאסור בכל נסיעה של איש ואשה ברכב אחד שמא יסטה מהמסלול וילך לאיזה חורשה או מקום צדדי ששם לא יבוא אדם להפריעו מלעשות את העבירה, ולפי מה שביארנו הרי שאין לחוש אלא למצב הנוכחי, והואיל ובמצב הנוכחי אין שום חשש, חז"ל לא חששו לשינוי מצב, והטעם כי כעת לא תקיף יצרו.

נתינת מפתח לאחר

לאור האמור מובן היטב מה שפסקנו בשיעורים הקודמים שכדי למנוע איסור יחוד אפשר לתת מפתח לאדם חיצוני (שכן או קרוב) ומבקש ממנו שכדי למנוע איסור יחוד מבקש ממנו להיכנס מדי פעם לביתו (וכן בחדר יחוד בחתונה) ובזה מציל אותו מאיסור יחוד למרות שרק שניהם בתוך הבית, דדינו ממש כפתח פתוח, דהואיל ובכל רגע יכול אדם אחר ליכנס הוה כפתח פתוח וכמ"ש הרשב"א לענין פתח המוגף ויש אפשרות ליכנס. ואין לשאול סוף סוף הם יחד ותקיף יצריה, זה אינו כי אין תקיף יצרו בשעה שאי אפשר לעשות עבירה במצב הקיים, ועם זאת כבר ביארנו כמה פעמים שאמנם זה מציל מדין יחוד, אך ודאי שמגדרי הצניעות לא ראוי לעשות כן.

לא חוששים לשינוי בכל מקרה

ומעתה גם מובן מה שחידשנו שיש אפשרות לומר לטכנאי בעלי בבית או כל רגע צריך ליכנס וכן בהיפך, ואין לחוש מעתה ליחוד כי כיון שאחד מהצדדים פוחד, מכאן ואילך לא יבוא לידי עבירה. ואין לחוש שמא יהיה תקיפות היצר ויאמרו זה לזה שהכל היה בתרמית ויעשו את העבירה, כי כיון שבמצב הזה קודם שגילו את התרמית כרגע אי אפשר לעשות את העבירה הרי שאין בזה חשש חז"ל של תקיף יצרו ויעשה את העבירה ואין תקיפות היצר אין לנו לחוש לשינוי מצב, ולכשיקרה השינוי רק אז יתחיל איסור יחוד, וזה פשוט וברור.

מקרה דרב ביבי

אולם מצאנו בקידושין (פא.) דרב ביבי איקלע לבי רב יוסף, בתר דכריך ריפתא אמר להו שקולו דרגא מקמי ביבי, [ופירש"י שכולם אכלו בעליה וירדו רב יוסף ואשתו לבית, והוא נשאר בעליה ולכן אמר שקולו דרגא מתותי ביבי שלא ירד ויתייחד] והקשו בגמרא והא אמר רב יוסף בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד, ותירצו שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה. ומשמע בגמרא דרק בגלל שליבו גס בה כי היתה קרובתו לפיכך לא הועיל מה שבעלה בעיר, אבל ללא בעלה בעיר פשיטא שיש כאן משום יחוד. (ומהו גדר שליבו גס בה יתבאר בעזהי"ת בשיעורים הבאים). ולכאורה קשיא, מפירוש רש"י משמע שהוא חשש שירד ויתייחד, כלומר אף שבשעה זו אין איסור יחוד, אך אנו חוששים לשינוי מצב דכשירד יהיה יחוד, ולזה חששנו. משמע שלולי שירד כיון שכל אחד נמצא בקומה שלו למרות שהכל בית אחד אין שמו יחוד, אבל אם כן יקשה מדוע חששנו לשינוי מצב, והרי כבר ביארנו לעיל דא"כ אין לדבר סוף.

החמיר על עצמו

אמנם במצאנו בפני יהושע שביאר דאין להביא ראיה ממעשה דרב ביבי כי הוא החמיר על עצמו, ולפי"ז באמת אין לחוש לשינוי מצב אלא שהוא החמיר על עצמו. אלא דא"כ קשיא מהו ששאלו בגמרא והלא בעלה בעיר, ומה הקושיא הרי לא עשה זאת מצד הדין אלא משום חומרא. וא"כ גם מנ"ל לחדש דין שאם לבו גס בה לא יועיל בעלה בעיר. דילמא מועיל, ורב ביבי הוא שהחמיר על עצמו.

גם לחזו"א לא מחמירים סתם

מצאנו לחזו"א (שם סק"ד) שג"כ הבין שרב ביבי החמיר על עצמו וביאר שקושיית הגמרא והלא בעלה בעיר, פירושו כיון שבעלה בעיר אפילו להחמיר לא צריך, ולכן תירצו דליבו גס בה. למדנו מדברי החזו"א דגם כשעושים חומרא צריך שיהיה בה טעם לשבח ולא סתם חומרות שאין בהם טעם.

מעשה דרב ביבי לפי ההלכה

אולם עיין בדברי החיד"א בספרו ברכי יוסף בשיורי ברכה (סימן כב אות א) דכתב דמה שאפשר לפרש מעשה דרב ביבי דעשה על פי הדין עדיף טפי מלומר שעשה כן ממדת חסידות לפנים משורת הדין.

ביאור המעשה להלכה

ולכן באמת נראה לפרש דבריו הכל על פי מש"כ לעיל להלכתא. דמה שכתב רש"י שחששו שמא ירד ויתייחד, לא באו לומר שיש לנו לחוש לשמא יבוא לאיסור יחוד, אלא הכוונה בזה לומר שהיה חשש שמא יעשה את העבירה. כלומר ודאי שנמצאים במצד של יחוד למרות שכל אחד נמצא במקום נפרד אך סוף סוף נמצאים בבית אחד ולכן חששו שיעשה את העבירה. ולפ"ז אם באמת לא נמצאים במצב של יחוד חזרנו למש"כ לעיל שאין שום חשש ויסוד לאסור שמא יתייחדו. דאם נאסור אין לדבר סוף.

סיוע להבנה הזאת

וסיוע להבנה זאת הוא מש"כ בחידושי מהר"י בירב דלשון שקולו דרגא מקמי ביבי, מי אמרו, האם רב יוסף או רב ביבי, ובפשטות רב יוסף חשש לזה ואז יש הו"א לומר שחשש לשינוי מצב. אבל המהר"י בירב מפרש דרב ביבי אמר את זה על עצמו דהרגיש בעצמו שתקיף יצרו וחשש לעבירה ולכן אמר שקולו דרגא כדי שלא יהיה לו אפשרות לעבור את העבירה. עי"ש. הרי ברור לנו שהמניעה היתה מן העבירה ולא מן היחוד.

ראיה לדבר

נוסיף שיש לסייע סיוע שיש בו ממש להבנה הזאת, דאם נאמר שכאן התחדש שיש חשש לשינוי מצב מה שלא ראינו בכל הדינים בגמרא שם, מדוע לא הדגישו זאת, אלא הביאו את המעשה כמעשה סתמי, רק היה קשה והלא בעלה בעיר ולמה חששו. משמע דאי לאו הכי הכל מובן, ואמאי הרי יש כאן חידוש דין לחשוש לשינוי מצב. אלא ודאי דזה גם לא התחדש כאן, והחשש היה רק למעשה עבירה ורב ביבי שהרגיש על עצמו לפיכך אמר שקולו דרגא כדי שלא נעשה את העבירה.

אנשים מבפנים או בהיפך

עוד מצאנו בקידושין (שם) אמר רב כהנא אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין משום יחוד. נשים מבחוץ ואנשים מבפנים חיישינן משום יחוד, במתניתא תנא איפכא. אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא איפכא אנן נעביד לחומרא. ופירש"י אנשים מבחוץ ונשים מבפנים, אנשים בבית החיצון ונשים בבית הפנימי אין חוששין ליחוד משום שהחיצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד האיש עם הנשים אבל הפנימיים יש להם דרך לחוץ, הלכך אנשים בפנים ונשים מבחוץ חיישינן שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים. ע"כ. ויש לפרש דרב כהנא מסתכל אם יש חשש שיכנס האיש לנשים ולא יחשדו בו לדבר חריג, חיישינן ליחוד, אך אם חושש אין חשש ליחוד. ולכן אם יש דרך לאיש אצל הנשים יש לחוש ליחוד, ולכן אם אנשים מבפנים ונשים בחוץ, כשיצא לנשים לא יחשדו בו דכנראה שיש לו יציאה דחופה ולכן חייב לעבור דרך הנשים ולכן יש חשש ליחוד, אבל אם נשים בפנים ואנשים מבחוץ אם יכנס לנשים יחשדו בו. והתנא סבר איפכא שמסתכלים אם חושש להפרעה בזמן העבירה לא חוששים ליחוד, ולכן אם אנשים בחוץ ונשים מבפנים חוששים שימצא דרך ליכנס לנשים ואין לו שום חשש שמא אחריו יכנס אדם אחר שהרי אין דרך לשם. משא"כ אם נשים בחוץ ואנשים מבפנים חושש שיתכן שיצא גם אדם אחר דרך הנשים ואז יתפס בקלקלתו ולכן לא חיישינן ליחוד. ולהלכה חיישינן לשני המצבים.

לכאורה חוששים לשינוי

אך צריך להבין מדוע חששנו, והלא ביארנו לעיל באר היטב שלא חוששים לשינוי מצב וכיון שבמצב שלהם כרגע אין שום יחוד כי כל אחד נמצא בחדרו עם המין שלו, מדוע יש לנו לחוש.

ישובן של דברים

לפיכך צריך לבאר שאם נמצאים במצב שאינו נחשב ליחוד לא חיישינן לשינוי מצב. אולם במקרה דרב כהנא אנשים מבפנים וכו' כבר הם נמצאים במצב יחוד שהרי נמצאים כולם בתיחום אחד דיש כאן שני חדרים זה לפנים מזה ואז שייך שיתעורר ויהיה תקיף יצרו לעשות את העבירה ולכן חיישינן. וכך ביאר החזו"א (שם סק"ד) את דברי הגמרא דאנו מחשיבים את שני החדרים כחדר אחד הואיל ויש דרך מזה לזה.

דלת משותפת

ומזה חידש החזו"א דאם יש שני חדרים ודלת משותפת בין שני החדרים אפילו הדלת אינה נעולה אין בזה חשש יחוד, כל שלכל חדר יש יציאה לחוץ ללא צורך לעבור לחדר השני. כי רק כאשר המעבר מחדר לחדר הוא הכרחי כדי לצאת החוצה רק אז אנו מחשיבים את שני החדרים לחדר אחד והרי נמצאים כבר כעת במצב של יחוד.

דעת הרמב"ם

ובדין מה שהבאנו אם יש אנשים מבפנים ונשים מבחוץ או איפכא נחלקו רש"י והרמב"ם מתי יש לנו לאסור. לדעת רש"י הבאנו לעיל כבר כעת עוד לפני שיצא אחד לחדר הנשים כבר עברו כולם על איסור יחוד, אולם דעת הרמב"ם (פכ"ב מהלכות איסו"ב הל"ח) וכ"ד השו"ע (אהע"ז סי' כב ס"ו) דרק אם יצא איש לחדר הנשים עובר באיסור יחוד אבל במצב הנוכחי אין בזה איסור יחוד. והכי קי"ל.

דעת הבינת אדם

מדין זה למד הבינת אדם (שאלה יח סי' כח) דאם נמצאים בבית אחד נעול אבל כל אחד נמצא בחדר אחר ויש מבואה משותפת שדרכה יוצאים לחוץ אין בזה חשש יחוד לדעת הרמב"ם עד שלא ימצא זה בחדר זה. וכן הסכים עמו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן מ' פרק ח').

יש להחמיר בנידון זה

אולם להלכה נראה להחמיר בנידון זה, שהרי לא דומה דין הרמב"ם למקרה הבינת אדם. דהרמב"ם מדבר במקרה שיש הרבה אנשים והרבה נשים כל אחד בחדרו כך שבמצב זה אפילו אם נחשיב הכל כחדר אחד אין בזה יחוד, שהרי הרבה נשים עם הרבה גברים מותר. אבל הכא שכל אחד נמצא בחדרו והם לבדם בבית, אם נחשיב את הכל כחדר אחד ודאי שיש איסור יחוד. ואמנם הבינת אדם צידד כך ולבסוף היקל. מ"מ למעשה נראה להחמיר ובפרט באיסור א"א שהיא מדאורייתא לכו"ע, וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן רב) ותמה שם על דברי הרב ציץ אליעזר שהתיר.

בשתי בתים

אולם זה ברור שאם נמצאים בבנין אחד בשתי בתים נפרדים דלת מול דלת כאן איש וכאן אשה ודאי שאין לחוש לדבר, כיון שכל אחד נמצא בביתו אין שם שום שייכות זה לזה, למרות שאם היינו רוצים לחשוב את כל הבנין כבית אחד היה מקום לאסור, מ"מ אין צד כזה וא"א להמציא חומרות.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!