הרגל התנפחה לממדים מפחידים - אחרי 18 שנה הוא נרפא

כבר 18 שנה שתמיר אלוש מסתובב עם רגליים נפוחות וכואבות. "התרגלתי לחיות עם הנכות הזו. לא ידעתי שקיים משהו אחר. אפילו לא בררתי", אמר.

בזמן השירות הצבאי, קצת לפני שיצא לקורס קצינים תמיר אלוש, בן 36, אב לילד בן שנתיים מיוקנעם הרגיש פתאום כאבים ברגל, והיא התנפחה לממדים מפחידים.

בבית החולים הבינו שמדובר בקריש. אשפזו אותו חודש והוא שוחרר לשנים רבות של גרביים אלסטיות ומדללי דם לכל החיים.

"לא חשבתי שאפשר אחרת ושעם התקדמות הרפואה, ימצאו פתרונות אחרים ממה שהתנהלתי איתו שנים. אז אפילו לא טרחתי לחפש. למרות אלה, הצלחתי לסגל אורח חיים רגיל, שלא כולל מאמץ פיזי כלל. החיים הנורמטיביים שסיגלתי לי לא לקחו בחשבון את המעמסה הפיזית שמתווספת לכל הורה כשתינוק קטן, ואחר כך פעוט מתרוצץ, הבן שלי, נכנס לחיי. הרגל שלי הגיבה רע מאוד. פתאום היה לי כיב שלא החלים ברגל" סיפר.

הרגל המנופחתצילום: באדיבות המצלם

"הסתובבתי בין רופאי עור למומחי פצעים, עד שהגעתי לדר' קנטרובסקי, מומחה כלי דם שאמר שיוכל לעזור. לאחר סיטי ואולטרסאונד, הסתבר שהחסימה בוורידי הרגליים איתה הסתובבתי כל השנים, היא גדולה יותר ממה שחשבו. היא ממוקמת בוורידי הבטן ומתפצלת לשתי הרגלים. החסימה היא בצומת של 3 כלי הדם. הפתרון שהציעו לי, היה ללכת לניתוח בארץ אצל דר' זלמן יצחקוב או בלונדון".

תמיר המשיך: "אחר כך הייתה גם שאלה של איזה בית חולים יבוצע הניתוח, כי בתי חולים פרטיים נוספים לא הסכימו לבצע את הפעולה והסתובבתי לחפש מקום שיסכים לקבל אותי לניתוח במשך שלושה חודשים עד שהגעתי לאסותא. אותה תקופה הייתה לי קשה מאוד. זה עימת אותי מול הנכות שלי. פתאום בבת אחת, הרגשתי מוגבל אפילו יותר. הרגשתי שיש איזשהו "גזר" שמנופפים בו מול העיניים שלי, אבל הוא מתעכב. לבסוף דר' יצחקוב ניתח אותי באסותא".

דר' יצחקוב: "תמיר נשלח אלי לאחר שהתפתח כיב ברגל ימין שלא נרפא במשך למעלה משנה בשל פקקת ורידים עמוקים שסיבתה אינה ידועה לנו. בעברו ניסו לטפל באמצעות המסה או הוצאה של קרישי הדם, אך ללא הצלחה. לאחר מכן טופל תרופתית לפי ההנחיות בכדי למנוע הישנות של אירוע מהסוג הזה אשר עלול לגרום לתסחיף ריאתי מסכן חיים. במשך השנים התפתחה אצלו מערכת ורידית שיטחית חלופית לניקוז הדם מהגפיים התחתונות. הורידים הללו התרחבו והפכו לבולטים במשך הזמן ולא עמדו בהחזר הוורידי הנדרש ולכן נוצרות בצקות קשות ברגליים ושינויים בעור".

עוד אמר: "לפני כשנה נוצר כיב בחלק הפנימי של הקרסול, זה נוצר בד"כ כשהעור נסדק מהבצקת המותחת אותו מעבר ליכולת. ידוע כשנוצר כיב כזה יש קושי לרפא אותו ללא פתרון ניקוז ורידי הולם. במידה ופצע אינו נירפא העור והעצם מתחת עלולים להזדהם, ללא פתרון הולם תמיר היה עלו לאבד את הרגל".

ביום הניתוח נפגש תמיר עם יצחקוב וד"ר איתן הלדנברג שביצעו את הניתוח במשותף. "דר' יצחקוב אמר לי שיש סיכוי שלא יצליח לפתוח לגמרי את החסימה. באותה נשימה הרגיע אותי שאין לי מה לדאוג כי ננסה שוב עוד כמה חודשים".

דר' יצחקוב: "הצנתור הטיפולי הוא פעולה מורכבת האורכת כ-4 שעות בהרדמה מלאה בחדר צנתורים. מכשיר אולטרה סאונד IVUS מאפשר לראות את הווריד ב 360 מעלות מתוכו. דרך פתח זעיר בשתי המפשעות בו זמנית מכניסים צנתר דקיק ומנסים לאתר מסלול בתוך הוורידים שנחסמו, מדובר במשימה קשה ומורכבת מכיוון שאין ציוד ייעודי בתחום הוורידי. ממש כאילו היה צורך לחצוב ידנית בבטון עם מברג. לאחר "חציבת" המסלול מנפחים עם בלונים ומייצבים את הוורידים בחלק הפנימי עם תומכנים (סטנטים) במקרה הזה השתמשנו בתומכנים של חברת מדטרוניק מסוג ABRE, תומכן ייעודי לוורידים, אשר הציג תוצאות טובות מאוד במחקרים".

תמיר סיפר: "כשיצאתי מהניתוח, הרופא קיבל אותי בפנים קורנות. הוא אמר לי שיש לי בגוף חצי מטר של סטנטים הפותחים את 3 כלי הדם החסומים. ובסך הכל 8 סטנטים. ההחלמה הייתה לי מוזרה וארוכה. כלי הדם שהיה חסום בבטן, היה בקוטר של 2 ס"מ. כמו פקק של בקבוק קולה. לכן פתאום הרגשתי לחץ פנימי מעורב בכאבים".

דר' יצחקוב: "הימים שלאחר הפעולה מלווים שמעט כאב בגב התחתון והאגן הנגרמים מהלחץ שהתומכנים יוצרים בתוך הוורידים. הכאב מוקל באמצעות משככי כאבים ונעלם תוך מספר שבועות. לאחר שבוע תמיר חזר לשיגרה, הבצקת הקשה ברגליים פחתה והכיב נרפא לאחר כשבועיים"

תמיר סיכם: "היום הפצע כמעט החלים לגמרי, והנפיחות ירדה משמעותית. אני מסוגל לעשות יותר דברים. אפילו לקחתי את הבן שלי לטיול בלי להתנשף. קיבלתי הזדמנות נוספת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!