זוכרים? 90 שנה לשיטפון הגדול ביום העצמאות

עונת 1933/4 היתה יבשה יחסית בהמשך לשתי עונות יבשות עוד יותר שקדמו לה. האביב היה יבש ומפלס הכנרת נמוך (בהתייחס למפלסים שקדמו לתפעול סכר דגניה) אך בניגוד למהלך האירועים דווקא באמצע מאי הגיעה אפיקיות ברום ונוצרו תנאי אי יציבות חריפים. 

גשמים מקומיים פקדו את הארץ בארבעה ימים עוקבים בין ה-13 ל-16 במאי כאשר ב-14 בחודש בשעות היום, גשם סוחף החל לרדת על טבריה ומדרונותיה המערביים. בטבריה עצמה ירדו 54 מ"מ תוך 45 דקות בליווי רעמים וברקים וברד. 

גשם רב, אולי בכמות ובעוצמה גדולות עוד ירד ניתך על מדרונות רכס פוריה שמתנקזים לטבריה והביא עימו לעיר סחף רב שכלל גם סלעי בזלת גדולים במשקל של טונות. חלק מהסחף נותב אל הכביש הראשי שבין שכונת קרית שמואל לכנרת שהפך לנהר גועש. 

תעלות הניקוז לא הצליחו לעמוד בספיקת המים ובפרט שסחף רב חסם אותן וכך המים החלו להיקוות במהירות ברחובות העיר התחתית ובפרט באלו המקבילים לכנרת וחסומים ע"י מבנים, עד כדי 2 מטרים ויותר.

כתוצאה מהשטפונות נהרגו לפי הנתונים הרשמיים של ממשלת המנדט 32 איש. 28 מבינהם מטבריה ועוד ארבעה מהכפר עובדייה ששכן בסמוך לפתחו של נחל יבנאל, מה שמעיד על עוצמת האירוע גם במדרונות מערב רכס פוריה, המתנקזים אל נחל זה. 

מלבד הנפגעים בנפש היו נזקים כבדים ברכוש.

בעקבות האירוע בוצעו שיפורים במערכת הניקוז של טבריה, אשר כבר כעבור חצי שנה נאלצו לעמוד באתגר שטפוני נוסף כאשר ב-11.11.1934 ירדה כמות זהה של גשם (54 מ"מ) אך הפעם בתוך שעה וחצי. ברחובות טבריה שוב נערמו מים  אך הפעם לגובה של עד מטר אחד וללא הרוגים (למעט הרוג אחד בפתח ואדי חמאם שמצפון לעיר).

(את המאמר חיבר ד"ר נועם חלפון מהשירות המטארולוגי)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!