הנאום המרגש של חתן פרס ישראל: "דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה"
מנחם קלמנזון, שלחם ב-7 באוקטובר ואיבד את אחיו אלחנן, נשא דברים בטקס פרס ישראל: "לא עוד נריב ללא ראיית הטוב שבעם הזה, כי דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה, כי שומר אחי אנוכי"
- שלו שינברג
- ז' אייר התשפ"ד
- 1 תגובות
מנחם קלמנזון, שלחם ב-7 באוקטובר, והציל חיים רבים יחד עם אחיו אלחנן שנהרג בקרב, נשא נאום בטקס פרס ישראל. בנאומו תיאר קלמנזון את מסע ההצלה שלו ב-7 באוקטובר.
"בשבת בצהריים אחי הגדול אלחנן, שכה חסר לי ברגע הזה, קרא לי ולאיתיאל לצאת איתו לדרום. למרות הפחד הוא בחר להיכנס פעם אחר פעם. לא שאלנו את עצמנו למה אנחנו עושים את זה, ה'למה' היה ברור. באמצע אותו הלילה, כבר היה קשה מאוד, העייפות והפחד לא הרפו, אבל לא יכולנו להפסיק, כמו שהסביר איתיאל 'כאשר אתה יודע שהאח שלך בסכנה אין לך באמת חופש בחירה'", אמר.
עוד סיפר על חילוץ משפחת מאיר בבארי: "מיכל סרבה לפתוח את הדלת. היא התחננה מבעד לדלת 'תדבר שנשמע את העברית שלך' והיא לא פתחה עד אשר צעקתי 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. והדלת נפתחה מיד. אתוודה, לא הייתה זו תפילה, זו הייתה זעקה: 'אני יהודי, אני פה בשבילך בבקשה תפתחי את הדלת'. הקריאה הזאת, הצהרת החיבור הזו, הדהדה ברחבי העוטף באותו היום על ידי עוד אלפי לוחמים שיצאו מתוך ערבות הדדית עמוקה, אנשי עבודה, חינוך ומחקר אשר עזבו הכל וסיכנו הכול. והכול מתוך רעות ואחוות אחים. ואת הנקודה הזאת, כמעט ואבדנו - נקודה של אחווה ושל שותפות גורל ודרך".
על אחיו אלחנן אמר: "אלחנן, ידע היטב את הקשיים ואת החסרונות של העם הזה, ואף על פי כן בחר להיכנס לקיבוץ. אלחנן זכר שעם ישראל ראוי לכך. בחודשים האחרונים, כאשר רוחות המחלוקת חזרו לנשוב, נפגשנו בני משפחות חטופים ומשפחות שכולות מרקעים שונים ועם כאבים כל כך גדולים. קשה להבין עד כמה החדר היה מלא בכאב. כולם דאגו למדינה, לחיי אדם, לחטופים ועם דעות שונות כל כך. הקשבנו, התווכחנו, הסתכלנו בעיניים, והתמלאנו באהבה שהובילה לענווה ובעזרת השם מההקשבה הזו עוד יצמח תיקונה של החברה".
"כמו כל אהבה לאח, לא משנה כמה מבקשים ממך להסביר, לא תמיד ניתן לספר מה הופך את האח שלך להיות כל כך מיוחד ולמה לעולם לא יהיה לו תחליף, כי מעל הכול, אהבה של האח, כי הוא אח", המשיך.
קלמנזון סיים בנאומו המרגש: "מכובדי, קטונתי מלהיות ביניכם. יושבים לפני, אנשי רוח, מעשה, עצה, חכמה ותבונה. אתם נושאים את לפיד אורו של העם על גווניו השונים, אור לגויים, העובר לאורך כל הדורות ומבקש לשמור על חלום תיקון העולם והערבות ההדדית - מתוך מלחמת הקיום הלא נגמרת של העם היהודי. לא עוד נריב ללא ראיית הטוב שבעם הזה, כי דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה, כי שומר אחי אנוכי".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות