ביטול האישום ברצח: האבסורד המקומם שבחוק ההתיישנות

ביטול ההליך הפלילי כנגד בנימין זאבי, בנו של השר המנוח רחבעם (גנדי) זאבי, שנחשד במעורבות בפרשת הרצח וההיעלמות של הנער ניסים שטרית בשנת 1986, הציף מחדש את העובדה שהתיישנות עבירות והתיישנות בכלל היא סוגיה שנויה במחלוקת. 

מצד אחד, הגיוני כי יהיה "דד ליין" לכל עניין משפטי. ממילא בתי המשפט טובעים בתובעים, וצריך לייצר איזשהם גבולות גזרה דיוניים. 

מצד שני, התיישנות עלולה לגרום לאי צדק, בין אם במישור האזרחי ובין אם במישור הפלילי, היות שלפעמים לוקח זמן ארוך לגבש הליך משפטי מבוסס, והעובדה שחלף זמן רב אינה מספקת מענה לעובדה שאדם עשה מעשה שמצריך את הענשתו ואת הרחקתו מן החברה.

בנימין זאבי מגיע לדיון בבימ"שצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

באשר לתיק בנימין זאבי שהואשם ברצח ניסים שטרית ז"ל, חוסה המקרה תחת החקיקה הישנה, שקבעה שבתיקי רצח ההתיישנות תיכנס לתוקף כעבור 30 שנה. חקיקה זו היתה תקפה עד לשנת 2019, ואז נקבע כי עבירות לפי סעיף 300 ו-300א(1) לחוק העונשין, שעניינן רצח ורצח בנסיבות מחמירות בהתאמה, לא יתיישנו לעולם.

מה הכוונה חקיקה ישנה ואם היא ישנה למה משתמשים בה?

בית המשפט קיבל את טענת סנגוריו של זאבי שהמעשים המיוחסים לו אירעו בהכרח בטרם השינוי בחקיקה, שכן הרצח שבו נאשם אירע ב-1986. אמנם כתב האישום הוגש בשנת 2021, אך החקיקה הרלוונטית מבחינת בית המשפט בהקשר הזה היא זו שהיתה כביכול בידיעת הפושעים, ולא זו שקיימת בשעת העמדתם לדין. כלומר, אדם שעבר עבירה בשנה X נתון למרות החוק שקיים בשנה X, אלא אם לאחר מכן השינוי בחוק יהיה לטובתו. שינוי לרעתו, כמו במקרה של זאבי, לא יחול רטרואקטיבית.

מכאן, שלמרות שהתיקון לחוק סדר הפלילי נכנס לתוקף ב-2019, הרי שאין הוא "תופס" לגבי עבירות שבוצעו בטרם נכנס החוק לתוקפו, ולכן מי שעבר עבירה לפני 2019, חלים עליו כללי התיישנות עבירות אחרים מאשר מי שעבר עבירה מאז 2019.

מה ההגיון באבחנה הזו של לפני ואחרי? 

בבסיס דיני העונשין עומדת הנחת המוצא ש"אין עונשין אלא אם מזהירים". כלומר, אם אדם עושה מעשה, הוא צריך לדעת מה הסיכונים שכרוכים באותו מעשה מבחינה משפטית. מטבע הדברים, אם החוק אינו קיים, לא ניתן להיזהר מפניו. לכן, זאבי, שלכאורה עבר עבירה חמורה ביותר בשנת 1986, היה כפוף לדיני העונשין שנקבעו אז. העובדה שרשויות החוק התעכבו (מאוד) לשים את ידיהן על מי שלכאורה ביצעו את אותו רצח נתעב, והעמידו אותם לדין באיחור של יותר מ-30 שנה, מכניסה את רשויות האכיפה בגדרי החקיקה הישנה, למרות האבסורד שבדבר.

עוד" עמרי לשםצילום: אליה מלניקוב

ומהו האבסורד?

מעשית, החקיקה הישנה בעניין התיישנות עבירת רצח משמעותה שדיני העונשין אינם אלא 'מחירון'. אדם יודע מהי העלות של פשעיו, והוא בוחר על פי אותה עלות אם העבירה משתלמת לו. כלומר החוק אינו מהווה איסור, אלא חוזה בין האדם לציבור – תרצה, תפשע, תשלם את המחיר. לא מתאים לך המחיר? אל תפשע. בכל מקרה, אין כאן לשון של אסור ומותר. יתרה מכך, אם תצליח להערים על הרשויות מספיק שנים, הדבר ישמש עבורך כמגן על פשעיך ואף את המחיר שבמחירון לא תצטרך לשלם.

ומה לגבי עבירות אחרות? הרי לשמחתנו מרביתן של העבירות אינן עבירות רצח.

את כלל "הסודות" הקשורים בכך ניתן לגלות מעיון בסעיף 9 שבחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מרחיב בעניינן של כלל סוגי העבירות – מתי יתיישנו ובאילו נסיבות. 

על קצה המזלג:

עבירה מסוג פשע שהעונש עליה הוא עונש מוות או מאסר עולם, תתיישן כעבור 30 שנה.
עבירה מסוג פשע שהעונש עליה הוא שבע שנות מאסר ומעלה, תתיישן כעבור 15 שנה.
עבירת פשע שאינה נכללת בשני הסוגים הקודמים תתיישן כעבור 10 שנים.
עבירות עוון יתיישנו כעבור חמש שנים.
עבירות חטא – כעבור שנה אחת.

נעשה רגע סדר – חטא הוא עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שלושה חודשי מאסר. עוון הוא עבירה שהעונש עליה הוא בין שלושה חודשים ל שלוש שנים. פשע הוא עבירה שהעונש עליה הוא מעל לשלוש שנות מאסר.

חידושים נוספים בחקיקה מהשנים האחרונות מתייחסים להתפתחויות בטכנולוגיות השונות שמשמשות לפענוח פשעים. אחת הטכנולוגיות הידועות והמתקדמות ביותר היא שימוש באמצעים ביומטריים – DNA, טביעת אצבע וכיו"ב לצורך התחקות אחר פושעים שלא אותרו בסמוך לביצוע העבירה. חידושי החקיקה קובעים בעניינם של פשעים חמורים שאם יש בידי המשטרה אמצעי ביומטרי של החשוד שיכול להביא להרשעתו, אבל אותו חשוד טרם אותר, החוק מעניק למדינה הארכת זמנים של עוד 8 שנים, כך שההתיישנות תצא לפועל רק בחלוף 23 שנה מביצוע העבירה.

אילו חריגים נוספים יש בנוגע להתיישנות?

ביום שני האחרון ציינו את יום הזכרון לשואה ולגבורה. השואה הנוראה מתקשרת לנושא ההתיישנות בכך שפושעי מלחמה נאצים ימ"ש וכל מי שעבר עבירה שעונה להגדרה של רצח עם אינו זוכה להנות מהתיישנות על העבירות המזוויעות שביצע. 

כלומר, הנאצים ועוזריהם יכולים לעמוד לדין בכל עת. 

מעניין להזכיר כי ממילא החקיקה הנוגעת לכל אותם מתועבים היא רטרואקטיבית. כלומר, מדינת ישראל הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובשל כך, המענה היחיד שיכלה לתת לכל אותם פושעי מלחמה היה בדיעבד, עניין שכפי שראינו בהתחלה סותר את עקרון היסוד של דיני העונשין בארץ, והוא החריג היחיד שלו.

הכותב עו"ד עמרי לשם עוסק בתחום הפלילי והפלילי-צבאי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!