הלכה שבועית: ברכת הגלידה שיש בתוכה שברי עוגיות

ברכת הגלידה שיש בתוכה שברי עוגיות

נושאי השיעור

איזה ברכה יברך על סלט פירות • מתי נאמר דין עיקר וטפל • ברכת השניצל המצופה בפירורי לחם • בכרת הגלידה שיש בה שברי עוגיות • ברכת קציצת בשר • ברכה על עוגת טורט • שורה פיתו ביין • ברכת חביץ קדירה • ברכה על מאכל אורז עם אפונה • ברכה על שקד מצופה • ברכת הקשיו המצופה • ברכת בוטנים אמריקאים • ברכת הקבוקים • מרק עם אטריות בתוכו • גלידה קסטה

מאכלים מעורבים וניכרים

היום נראה מהי הברכה על שני מיני מאכלים המעורבים יחד אך שניהם ניכרים, וכן בדין כל שיש בו מחמשת המינים. כגון אם אדם ריסק ירקות ופירות מה תהיה ברכתם. וכן האוכל סלט פירות ובו מין העץ ומין האדמה מה תהיה ברכתו. וכן בדין מאכל שמעורב בו מיני דגן כגון שניצל מה תהיה ברכתו. וכן האוכל גלידה עם שברי עוגיות מה יברך עליה. וכן האוכל עוגה שמעורב בה קמח או שאר מינים מה תהיה ברכתו.

עיקר פוטר את הטפילה

נקדים ונאמר שמצאנו שהמשנה בברכות (מד.) חידשה, זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, ללא חידוש משנה זו, הסברה הפשוטה היתה לומר שיש לברך על כל אכילה ואכילה, שהרי על כל מה שנהנה צריך לברך, בכ''ז חידשה המשנה שאם יש מין שהוא עיקר ויש עמו מין שהוא טפל, ברכת העיקר פוטרת את הטפילה. ומשמע שאם לא הגענו לכלל של עיקר וטפל וכגון ששניהם עיקרים ואין אחד טפל לחבירו הרי שיצטרכו ברכה על שניהם דבמקרה זה אין חידוש המשנה, ופשוט.

ברכת חביץ קדירה

והנה בברכות (לו:) נחלקו רב כהנא ורב יהודה מה ברכת חביץ קדירה (והוא מאכל שיש בו קמח ודבש ומשחא), לרב כהנא ברכתו בורא מיני מזונות, לרב יהודה ברכתו שהכל, סברת רב יהודה היא, הואיל והרוב הוא דבש, הוא העיקר ועליו מברכים. לרב כהנא הואיל והדגן חשוב הוא נחשב לעיקר וברכתו בורא מיני מזונות. וסייעו לרב כהנא מדברי רב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינים מברכים עליו בורא מיני מזונות. ומפשטות דברי הגמ' נשמע שזהו כלל ללא כל קשר מה חשב האוכל, לעולם כשיש בו מיני דגן הם חשובים ונעשים עיקר.

לדבק או לסעוד

בהמשך דברי הגמ' (לט.) הזכירו שיש חילוק לשם מה שם את הקמח, האם כדי לדבק בעלמא או כדי לסעוד. לדברי תוס' יש חילוק בין אם בא לדבק שאז אין לו חשיבות ומברך על המין שהוא הרוב ובחביץ קדירה הדבש הוא העיקר ויברך שהכל, לבין אם בא כדי לסעוד ולהזין את האדם יברך עליו בורא מיני מזונות. ולדעת הרמב''ם (פ''ג דברכות הל''ו) אם הדגן בא ליתן טעם בתבשיל הרי הוא החשוב ומברך עליו בורא מיני מזונות.

דגן שבא להטעים או להשביע

ולפי זה היה נראה שכל מאכל שיש לפנינו ויש בו מיני דגן הן בסתר והן בגלוי כלומר ניכרים, בכל אופן יש לברך על מאכל זה ברכת מזונות ופוטר את שאר המינים בתנאי שהדגן בא או להשביע או כדי ליתן טעם טוב בתבשיל.

לא הכמות נותנת

ולפי זה היה נראה עוד שלא חשוב כמה היחס בין הדגן לבין שאר המינים, כל שהדגן בא לחשיבותו הרי מקבל את דינו ומברך עליו בורא מיני מזונות, ואפילו הדגן מועט מאוד.

חילוק הריטב''א

אולם מצאנו לריטב''א בחידושיו לברכות (לז.) וגם בחידושי הרא''ה שם שכתבו בלשון זאת, ומיהו דוקא ''בתערובת'' הוא דאמרינן דכל שיש בו מה' המינים מברכים עליו ואפילו היו שאר תערובת עיקר, ''דלעולם'' חמשת המינים עיקר. אבל כשאינם בתערובת, פעמים שהיא טפילה ואפילו פת ואין מברכים עליו כלל, כדאמרינן לקמן (מד.) הביאו לו מליח ופת עמו, א''נ בפירות גינוסר, וטעמא דמילתא דכשהוא בתערובת אפילו מיעוט, מכל מקום לעיקר תבשיל הוא שם, ואע''פ שמרבה שאר מינים והוא עיקר לגבינה, מ''מ כיון שהוא מעיקר התבשיל הוא חשוב. אבל כשהוא בעין ובא עם המליח או עם פירות גינוסר אינו עיקר כלל ולא בא אלא להכשיר את פיו. עכ''ל. הנה שפתיו ברור מללו לחלק בין תערובת לבין אם אינו בתערובת אלא כל אחד ניכר לעצמו, רק לא מובן מהו החילוק.

בתערובת תמיד בא להטעים ולהשביע

ולומר שהחילוק הוא, דכל שהוא בתערובת תמיד בא ליתן טעם או להשביע, אבל אם בא בנפרד בא רק להכשיר את הפה ולא כדי ליתן טעם ולהשביע, יקשה מאוד, מה ראה על כך ומה יצא לחלק, מדוע לא יתכן שבא להטעים ובכל זאת הם נפרדים.

במעורב שייך לבטל המיעוט

ויש לבאר על פי מה שכתב הריטב''א בהלכות (פ''א פכ''ח) דכשיש לפנינו שני מינים שאינם ניכרים אלא מעורבים אנו שואלים מהו המין שלפנינו, ובזה שייך לומר דהרוב בדרך כלל הוא הגובר, דתמיד יש לנו לילך אחר הרוב והמיעוט כמי שאינו, וזה הכוונה בטל כלומר לא להתייחס אליו, אולם כל זה באינו ניכר ואז שייך לומר דהואיל ולא ניתן לבטל את הדגן כשבא להטעים מפני חשיבותו, לפיכך לא שייך לילך אחר רוב הדבש וכיו''ב ולא להתייחס לדגן, ואחר שלא ביטלנו את הדגן ישנה אפשרות מרחיקת לכת לבוא ולומר דהדגן יהיה חשוב ומבטל את המין שאינו חשוב למרות שהוא רוב ואנו נתייחס רק לדגן וברכתו תהיה מזונות ולא נתייחס לשאר התערובת, וכיון שאין המין השני ניכר אפשר כך לעשות, אבל כששניהם ניכרים כיצד אפשר לבטל את המין הרוב החשוב, והואיל ואת הדגן אי אפשר לבטל אנו לא מבטלים כלום אלא נוהגים בו כמי שאין לפנינו עיקר וטפל וחוזרים לעיקר הדין לברך ב' ברכות, כלומר לברך על כל מין בפני עצמו.

עיקר וטפל באינם ניכרים

ולפי זה יוצא לנו חידוש נפלא שלא נאמר דין הלך אחר הרוב כשאין לו טפל ועיקר ממשי, אלא דוקא כשהמינים אינם ניכרים, אבל בניכרים ואין אנו יודעים מה עיקר ומה הטפל הרי שיש לברך עליהם ב' ברכות דאף שיש רוב מהמין השני מ''מ אי אפשר לבטל את המיעוט כיון שהוא בעין.

אורז ואפונה

ולכן אדם שיש לפניו אורז ושם עליו אפונה ומטרתו לאכול את האורז, והאפונה בא ליתן טעם באורז, ברור הדבר שיש לברך מזונות על האורז ולפטור את האפונה, דלמרות שהאפונה ניכרת לא איכפת לן מן האפונה, כי ברור לנו שהאפונה באה רק ליתן טעם באורז והיא הטפילה. אולם אם האדם אוהב אפונה וגם בשבילו התחיל את האכילה ולאו דוקא בגלל האורז (מקרה קצת משונה) יש לברך ב' ברכות, ולא מתחשבים בזה שהאורז הוא רוב.

נתערב יין בשכר

ובאמת מה שמצאנו שהולכים אחר הרוב הכל מדובר שאינם ניכרים ב' המינים, דהנה הרמ''א (ריש סימן רב') כתב בשם התשב''ץ, אם נתערב יין בשכר אזלינן בתר הרוב, אם הרוב יין מברך בורא פרי הגפן, ואם הרוב שכר מברך שהכל.

דוקא שאינו ניכר

וכן מצאנו בחיי אדם (כלל נא סי''ג) וז''ל ערב ב' מינים שאין ברכותיהם שוות, אע''פ שבא ליתן טעם, הולכים אחר הרוב ומברך עליו. ודוקא בענין שאינו ניכר, אבל אם כל אחד ניכר לעצמו ואינו נעשה טפל מברך עליו כל אחד ברכתו הראויה לו.

ערב קמח בקמח

גם הדין בכל שיש בו מין דגן (כשבא ליתן טעם) מברך עליו בורא מיני מזונות, היינו באינם ניכרים, וכמו שפסק השו''ע סי כח (ס''ט) וז''ל ערב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדרה מברך בורא מיני מזונות, עכ''ל. וכ''כ החיי אדם (כלל נד ס''ט) לחלק בין חמשת מיני דגן שנתמעכו עם שאר מינים דמברך עליהם מזונות לבין אם ניכרים אע''פ שהרוב משאר מינים אם אינם עיקר בתבשיל מברך גם על הדגן בורא מיני מזונות וגם על שאר המינים כברכתם. עי''ש. והם המה דברי הריטב''א והרא''ה הנ''ל.

שורה פיתו ביין

וכן מוכח עוד במג''א (סימן קסח סק''ל) שכתב בשם המהרש''ל באדם השורה פיתו ביין, שהפת פוטרת את היין ואין לברך הגפן, ושוב הביא דברי התניא שטוב לברך על היין תחילה ואח''כ ישרה את הפת בו. ושוב הביא דברי התניא שטוב לברך על היין תחילה ואח''כ ישרה את הפת בו. ושוב הביא את דברי התוספתא (פ''ד) דאורז ויין מברך על האורז ופוטר את היין, וסיים ומיהו אם עיקר כוונתו על המשקה הו''ל יין עיקר ואם כוונתו על שניהם יברך על שניהם, עי''ש. ועיין במאמ''ר (שם סקכ''ד) לעניין שתיית הקפה הנהוג בבוקר שנוהגים לשרות בו פת הבאה בכיסנין דצריך לברך גם על הקפה כי גם הוא עיקר ומספק יברך ב' ברכות, עי''ש. וכ''כ המשנ''ב (שם ס''ק ס''ה).

לכאורה קשה

ולכאורה כל רואה משתומם על פסק זה, הלא קי''ל כל שיש בו מחמשת המינים מברך עליו בורא מיני מזונות, ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסתפק כאן לשם מה הוא אוכל, והלא כל שיש בו מחמשת המינים אפילו שעיקר האכילה באה משום שאר התערובת שהוא הרוב מכל מקום מברך מזונות ומאי שנא הכא.

מבוארים הדברים ע''פ החילוק

אולם לפמש''כ הריטב''א הדבר מבואר היטיב, דיש חילוק בין תערובת לבין שני דברים אחרים ניכרים, ודין כל שיש בו מדובר בדבר שאינו ניכר לעין ולכן תמיד מברך על הדגן כיון שבא ליתן בו טעם, למרות שהוא המיעוט, אבל בדבר הניכר אם שניהם עיקר יש להפריד את הברכות, ובנדון הקפה ויין החשיבו אותם לדברים הניכרים כנראה מפני שהיין והקפה מטפטפים מהפת.

החילוק בין ניכר ללא ניכר

ואחי יקירי הגאון המפורסם רבי משה לוי זצוק''ל בספרו הבהיר ברכת ה' (ח''ג פ''י הערה 33) לא ירד לחלק בין דבר הניכר או אינו ניכר ופשוט היה לו דכל שיש בו דגן מברך על הדגן ולכן תמה עליהם, אולם בהגלות נגלות פשט דברי הריטב''א הרי החילוק ברור, ובדין הקפה והפת אין המג''א והמאמ''ר יחידים שפסקו כן, אלא כן פסקו היפה ללב והשיירי כנה''ג, והמשנ''ב, וכיון שלפנינו תבל נביאים שע''כ סברו לחלק בין דבר הניכר ללא ניכר יש לחוש לדבריהם.

מרק איטריות

עוד מצאנו במשנ''ב (סימן כה סקי''א) דפסק לענין מרק שיש בו אטריות דאם הרוב מרק ומיעוט אטריות וכוונתו לשתות מרק, יש לו לברך גם על האטריות וגם על המרק, ולכאורה היכן נעלם דין כל שיש בו, והרי ברור שהאטריות נועדו להשביע וכן ליתן טעם, ומה ראו לברך גם על המרק. אולם לפי מה שכתבנו מובן דכיון שהם ניכרים כ''א בפנ''ע יש לברך על כל אחד ואחד כי שניהם עיקר. ולפי''ז אם יש שם גם ירקות בעין ודעתו גם לשבוע מהם יש לברך גם עליהם.

מספק יפריד המאכל

אמנם מצאנו באחרונים לשונות דבכל מקום יש לברך על הדגן ולא חילקו בין ניכר ללא ניכר. כן מבואר בספר גינת ורדים (כלל א סי כד) בדין המולייתא דאם הפת באה להטעים את הבשר פשוט שיש לברך מזונות מדין כל שיש בו. עי''ש אע''פ שכל אחד ניכר בפני עצמו. גם בשו''ת יביע אומר למו''ר רבי עובדיה יוסף זצוק''ל (ח''ז סימן לג אות ג') פסק דהאוכל גלידה קסטה שיש בה שני ביסקויטים שיש בהם טעם, דיש לברך על הביסקויט ופוטר את הגלידה מדין כל שיש בן. וסייע עצמו מדברי המאירי (ברכות מד.) בענין המצות ששמים עליהם נוגאט, דהם עיקר ומברך עליהם והיינו מדין כל שיש בו דגן מברך על הדגן, הרי אף בדבר הניכר מברך מזונות. עי''ש. ויש להשיב על הראיות שכתב, ואכ''מ. ומ''מ מידי ספיקא לא נפקא, ובכל מקום שיש ספק יש להפריד את הברכות כדי לא להיכנס לספק שמא אוכל ללא ברכה, ואין זה ברכה שאינה צריכה שהרי צריכה היא כדי לא לאכול בספק שמא לא בירך, כידוע.

שניצל עם ציפוי

ומכל האמור נלמד שהאוכל שניצל שיש בו ציפוי דגן חשוב וטעים, יש להפריד הברכות, שהרי ברור שכוונתו לאכול בשר ולא ציפוי, והציפוי טוב וטעים, ולהטפילו גם אי אפשר, לכן יברך על הציפוי מזונות ועל הבשר הניכר יברך שהכל.

גלידה עם שברי עוגיות

ולפי זה האוכל גלידה שיש בה שברי עוגיות דברור כשמש שכוונתו היא לאכול גלידה ולא שברי עוגיות, ומ''מ כיון שהשברים באים ליתן טעם והם ממיני דגן וחשובים יש לברך עליהם מזונות וגם על הגלידה שהכל.

גלידה קסטה

וגם האוכל גלידה קסטה יפריד הברכות כיון שכל מין ניכר לעצמו וברור לנו שכוונתו לאכול גלידה ולא בא להטעים את הביסקויט עם גלידה.

קציצת בשר

אולם האוכל קציצת בשר ושם בתוכה קמח או פירורי לחם וכוונתו לדבק את הקציצה יברך על הקציצה שהכל ופוטר את פירורי הלחם.

עוגת טורט

והאוכל עוגת טורט יברך מזונות דכיון שהקמח בא להטעים ולהשביע ולא רק לדבק, הרי שיש לו חשיבות, וכיון שאין כל מין ניכר בתערובת תמיד יש לברך על הדגן מדין כל שיש בו מיני דגן מברך עליהם מזונות.      

המצופים   

ה''ה לגבי כל פירות היבשים המצופים כגון הקשיו המצופה בשוקולד, והבוטנים (אמריקאים) המצופים וכן הקבוקים וכן השקדים המצפים בסוכר ועוד כל מיני מאכלים המצופים, הואיל ויש ספק באכילתם האם כוונת האדם לאכול את הציפוי או את המין עצמו, לכן יפריד המאכלים ויברך עליהם שני ברכות.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!