הסיפור של שלמה: "זה הלילה הכי נורא בחיי"

"כלאותו הלילה בכיתי כפי שלא בכיתי מעולם",

פותח שלמה, בן 25 מהעיר בני ברק, את סיפורו האישי. "מתייפח נואשות אל תוך הכרית. הו, אבא בשמים! מה עוד עלי לעשות, האם אשאר תמיד מאחור?"."אניבן עשרים וחמש ושלושה וחצי חודשים. לא קריטי, אבל כן מעיק במיוחד אם אחותך הקטנה חגגה השבוע את נישואיה בשעה טובה ומוצלחת. הלילה של החתונה היה הנורא ביותר בחיי. חזרנו הביתה אבא, אמא ואני. הוריי רק הביטו בי בעיניים קרועות ונאנחו. והשקט פילח את נשמי. שבוע אחר כך, הופיעה בעיתון מודעה של ועד הרבנים. עמוקה, בקריעת ים סוף... זה דיבר אלי והחלטתי שהשנה אני נרשם!

למעמד התפילה המיוחד בזמן המסוגל ובמקום המסוגל>>>

במוצאי שביעי של פסח הגיעה ההצעה, הצעה שכבר עלתה וירדה כמה פעמים. אלא שהפעם עמדה מאחוריו הצדקה והתפילה של ועד הרבנים. הדברים התגלגלו בקצב מסחרר. שבוע וחצי בסך הכל. שתינו לחיים, ווארט, ועיניים דומעות. הפעם זה אני. שמח, מסוחרר, מבולבל, מרוגש.

השנה, ערב שביעי של פסח לא משאיר את אותם מעוכבים מאחור וקורעים עבורם את הים, לוחצים כאן ומכניסים אותם לרשימה השמות בתפילת הרבנים.

למעמד התפילה המיוחד בזמן המסוגל ובמקום המסוגל>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!