הקשר בין שבת הגדול לממציא הכתב לעיוורים

מספרים על אדם עיוור שלקח מצה, עבר עליה עם האצבעות, ואמר: "מי כתב את השטויות האלו?...

כשלואיס ברייל היה בן 10, הוא נשלח לבית ספר לעיוורים. עד לתקופתו, הספרים של העיוורים, היו בעלי אותיות גדולות שהיו בולטות מעט מהדף

האותיות היו גדולות מאד, והספרים היו עוד יותר גדולים ומגושמים. היה לוקח זמן רב לקרוא שורה אחת - עד שאתה מגיע לסוף השורה, שכחת מה שקראת בהתחלה

כשהוא הגיע לגיל 12, חייל הגיע לבית ספרו, וסיפר לילדים איך חיילים מתקשרים ביניהם כשאי אפשר לראות, ואסור שישמעו אותם

הוא סיפר על קוד צבאי שנקרא "כתיבת לילה" ("night writing"). הטכניקה הזו הייתה מבוססת על נקודות, ומסובכת מאד, אך הספיקה כדי לעורר בלואיס הצעיר השראה, ליצור משהו דומה עבור אנשים עיוורים.

בנסיעה שלו הביתה הוא נכנס לחנות העור של אביו, לקח מרצע, והרעיון הבריק בראשו. הוא ישתמש במרצע ליצור בליטות בעור, בצורת נקודות, וכך יפתח שיטה. הוא ישב, ניסה, שינה, וכעבור 3 שנים, בהיותו בן 15 בלבד, בבית ספרו החלו ללמוד את ה"כתב" שהמציא, הקרוי כמובן על שמו:

"כתב ברייל".

יש שמשווים את המצאת כתב ברייל לעיוורים - להמצאת הדפוס, בהיותה המצאה מהפכנית עבור האנשים הרואים, כיוון שהיא אפשרה הדפסת ספרים והוראת קריאה וכתיבה להמון העיוורים.

השבת נקראת שבת הגדול. על הנס, והניסיון הגדול שהיה במצרים. שבני ישראל נצטוו לקחת את העבודה הזרה של מצרים – הטלה, ובשלב מאוחר יותר אף להקריב אותו קרבן.

עבור עם ישראל, זה היה ניסיון קשה. זה לשבור תקרת זכוכית עבורם. הם עדיין במנטליות של עבדים, הם עדיין מפחדים מהמצרים, אז לעשות כזה מעשה נועז, אל מול עיניהם של אדוניהם?

התשובה היא כן.

כדי לצאת לחופשי צריך להעז, צריך להתנתק מהדעות הקדומות, צריך להאמין שזה אפשרי. אם ילד בן 15 יכול היה לעזור לכל כך הרבה אנשים לצאת, ולו חלקית, מהמצרים שלהם, גם אנחנו צריכים לחשוב איזו תקרת זכוכית אנחנו צריכים לשבור כדי לצאת מהמצרים שלנו, ואולי גם לסייע לאחרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!