ההתפארות הישראלית מכסה על האמת המרה: ההרתעה נפגעה אנושות

אחרי לילה דרמטי ותקדמי שחוו אזרחי ישראל, זמן טוב לעצור לרגע ולעשות חושבים. מה היה לנו כאן: יותר מ-300 כלים שוגרו לישראל, רובם המכריע יורט מחוץ לגבולות המדינה בסיוע ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות באזור. בפזורה נפגעה ילדה באופן קשה ממיירט ונזק נגרם למבנים בבסיס צבאי בנגב מטילים בליסטיים, ב"ה ללא נפגעים בנפש.

קודם כל חשוב להודות לקב"ה על כך שעברנו את הלילה הלבן והחריג הזה עם מיעוט נפגעים.

אחרי שאמרנו את זה, העת לביקורת: ההתפארות המוגזמת מיכולות ההגנה האווירית של ישראל מסתירה את העובדה הפשוטה: ההרתעה הישראלית נשחקה באופן חסר תקדים בשנה האחרונה וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר.

סיכום המתקפה האיראניתצילום: בחדרי חרדים

תאשימו בכך את הקואליציה שניסתה להעביר הרפורמה המשפטית או את ארגוני המחאה שעודדו סרבנות והובילו לסדיקה בתדמיתה העוצמתית של ישראל בעיני אויבותיה. זה לא משנה כעת. ישראל ניצבת בפני מצב ביטחוני חדש שעלול לערער את יסודותיה.

אם לומר את האמת, הבעיה לא התחילה הלילה אלא הרבה קודם לכן. מהרגע בו איראן החלה לפזר איומים כי תגיב בעוצמה לחיסול לפני כשבועיים של בכיר משמרות המהפכה בדמשק, החל עיסוק אובססיבי בישראל לגבי התגובה האיראנית, מה ששידר לאויב על חולשה ופחד בצד שלנו.

במהלך השבועיים האחרונים ישראל ביקשה מארה"ב ומדינות המערב שיזהירו את איראן לבל תתקוף. כאן צריכה להישאל השאלה הברורה מאליה: כשבישראל אישרו את מבצע חיסול הבכיר בדמשק, האם לא צפו שלאיראן לא תהיה ברירה אלא להגיב באופן חסר תקדים? אם לא צפו זאת, אנחנו בבעיה. אם צפו זאת ובכל זאת אישרו את החיסול - ואז רצו להתבכיין בפני העולם שיעצור את איראן - ובכן, זה לא פחות חמור.

זירת נפילה בגולןצילום: Michael Giladi/ Flash90

אם ישראל שקלה את המצב האסטרטגי והחליטה לחסל דמות איראנית בכירה, עליה להתייצב מעמדת חוזקה מול איראן ולא מעמדה מתגוננת ומפוחדת. 

שאלה נוספת שנותרה פתוחה היא מה יהיה הלאה; האם ישראל תחדל מלהתנקש בבכירי הטרור של איראן? הרי מדיניות החיסולים היא הנשק המרכזי של ישראל במלחמת הצללים מול האיראנים. מה יהיה עליו?

חיסול הבכיר בדמשק לפני כשבועיים אינו הפעם הראשונה שישראל מתנקשת בדמות איראנית בכירה, אך זאת הפעם הראשונה שישראל מבצעת מהלך כזה כשהיא בהרתעה נסוגה, בפרט מאז 7 באוקטובר. 

כך גם ההתפארות הישראלית מההגנה המרשימה היא מוגזמת. מי שפניו למלחמה לא מודיע שבוע מראש ומדי יום כי בכוונתו לשגר כטב"מים וטילים לישראל, אלא מפתיע במכת פתיחה. נראה כי כל המטרה האיראנית היתה הוכחת יכולות בידיעה שרוב הכטב"מים והטילים ייורטו.

מה יהיה אם איראן תשגר בבת אחת יותר מאלף טילים בליסטיים לעבר מרכז הארץ? הרי סביר להניח שרבים מהם יחדרו מבעד להגנה האווירית ויסבו נזקים. מה יאמרו אז הגנרלים שחוגגים היום את "ההצלחה הכבירה". 

לכל זה צריך להוסיף את הנדבך המשמעותי ביותר בכל סאגת האיומים האיראנים במתקפה: האפקט הפסיכולוגי העצום של כל זה על אזרחי ישראל. יממות של חרדה וכסיסת ציפורניים מול שלל דיווחים בעולם כי הנה אוטוטוטו זה קורה. באיראן חיככו ידיים בהנאה. הפחד הישראלי שירת אותם הרבה יותר מהמתקפה עצמה. 

כעת נותרה בעינה סוגיית התגובה. כפי שהערכנו מבעוד מועד, תקיפה משטח איראן על ישראל בלא נפגעים תציב את ישראל בדילמה לא פשוטה: להגיב או להכיל? לכאורה, לישראל אין ברירה ועל פגיעה דרמטית כ"כ בריבונותה היא חייבת להגיב באופן משמעותי, בהבנה שכל המזרח התיכון בוחן אותה בשבע עיניים. תקיפה כזאת, בתקוווה שתהיה נבונה ולא נמהרת, כזו שתשאיר את האיראנים להתבשל בחשש ובציפייה מהבאות, עלולה להוביל להסלמה בלתי נשלטת וחלילה למלחמה בהיקף מלא באזור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!