מיוחד: רה"י הגר"ח פיינשטיין בשיחת השקפה בהירה על גזירת הגיוס

ראש הישיבה הגאון רבי חיים פיינשטיין ראש ישיבת עטרת שלמה נשא שיחה לקראת סוף זמן חורף בפני מאות תלמידיו בהיכל הישיבה בקרית הישיבה בראשון לציון בעקבות גזירת הגיוס והעמיד את יסודות ההשקפה הבהירה בדרך המסורה מסבו הגר"ח הלוי ומרן הרב מבריסק. במשך שעה ארוכה הבהיר את ההשקפה התורתית על בעיות התקופה.

את דבריו פתח רה"י הגר"ח ואמר כי לאור המצב אנו צריכים ללמוד ולבאר כמה חלקים, ולדעת ברור יותר מה עומד לפנינו, ואף כי הדברים ארוכים, נשתדל במידת האפשר לכלול בקצרה כמה שיהיה סיפק בידינו כעת. אנו צריכים לדעת מי הם הכלל ישראל, ובכן, הצורה האמיתית של עם ישראל הם אלו שעמדו על הר סיני וקיבלו את התורה, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, התורה שבע"פ שהיא פירוש לתורה שבכתב, אנו לא לומדים רק תורה שבכתב, אין לנו תורה שבכתב בלא תורה שבע"פ, וכמש"כ הרמב"ם בהקדמה 'כל המצוות שניתנו למשה בסיני בפירושן ניתנו', דהיינו כל מצוה עם כל פרטיה ודקדוקיה, והרמב"ם מביא לכך מקור מהפסוק 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם', תורה זו תורה שבכתב ומצוה זה פירושה, וצונו לעשות התורה על פי המצוה, והמצוה זו היא הנקראת תורה שבע"פ עכ"ל הרמב"ם. הקב"ה כרת עם אבותינו כמה וכמה בריתות עם שבועות, וכן נאמרו ברכות למקיימי התורה וקללות למי שעוברים על התורה, וכל זה כולל גם אותנו.

א"י ניתנה לנו מהקב"ה אך ורק ע"מ לשמור את התורה והמצוות, וכמש"כ בתהלים 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו', והיינו כדברי רש"י בתחילת פרשת בראשית 'ברצונו נטלה להם ונתנה לנו', והפסוק מגלה לנו שכל הנתינה הזו היא על דעת שנקיים התורה והמצוות בשלימות, ויש כמה וכמה פסוקים מפורשים על כך 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם', והיינו שאם נקיים התורה והמצוות נזכה להבטחה של 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה'.

עוד הוסיף רה"י ואמר 'התורה היא החיים של כלל ישראל, וכנוסח התפילה במעריב 'על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך וכו' כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה'.

נצטוונו להאמין בי"ג עיקרים, והרמב"ם בפיה"מ בפרק חלק כתב 'וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאוהבו ולרחם עליו ולנהוג עימו בכל מה שציוה ה' יתברך איש לחבירו מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע, הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעוה"ב, והוא מפושעי ישראל, וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורס וקוצץ בנטיעות, ומצוה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא', מבואר שמי שמאמין בי"ג עיקרים רק הוא חלק מכלל ישראל.

כל דברים אלו הם כולם מפורשים במקרא ובגמ' וברמב"ם, והם דברים ידועים ומפורסמים בכלל ישראל מאז ומקדם, ענינים אלו אינם חומרות או הידורים, אלא דברים ברורים ומיוסדים שא"א לנטות מהם ימין ושמאל.

זה הצורה והתעודה של כלל ישראל, זה הצורה ולא אחר, ובזה אנו הולכים בדרך האבות של אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי זה אנו נחשבים זרעם אחריהם, ועל ידי זה אנו זוכים בכל ההבטחות והשבועות שנאמרו לאבות שיחולו גם עלינו.

חלק מהתלמידים בשיחהצילום: באדיבות המצלם

עלינו לדעת, אמר רה"י כי מי שאינו מאמין ביסודות הנ"ל יצא מכלל ישראל, אם באונס ע"י אחרים שהדיחו אותו, וכמש"כ בפסוק 'יצאו אנשים בני בליעך מקרבך וידיחו את יושבי עירם לכו ונעבדה אלוהים אחרים' וגו', ואם ברצון, ואף שבודאי הם יהודים, ואנו מתפללים עליהם שיחיו ויחזרו בתשובה, אבל הם לא הצורה של הכלל ישראל, אלו שאינם מבינים שהם עמדו על הר סיני וקיבלו התורה, אלא חיים בפריקת עול, ואינם מרגישים עצמם מחויבים לכריתת הברית, ואין יודעים ומאמינים שהתורה היא החיים של כלל ישראל, ואינם הולכים בדרך האבות, ואינם מאמינים בשלימות בכל הי"ג עיקרים - הם אינם הצורה של כלל ישראל, לצערנו הם הוציאו עצמם מכלל ישראל, א"א לשנות את הענין בשום אופן, זה לא ענין של סברא, או ביכולת של מאן דהו לשנות, אין כאן ענין של 'ויתור' ו'לב טוב', ולהצטעצע, ולהיות 'נחמד', זה לא שייך, מי שלא עומד בתנאים הנ"ל אינו חלק מכלל ישראל, אנו לא בעלים לוותר, ולא יכולים לוותר, ולא יעזור שום ויתור ושום קירבה, רק אפשר לקרב כמה שנצליח להחזיר אותם לכלל ישראל, על הענינים האלו מסרו בכל הדורות את נפשם על קידוש ה', זה הכלל ישראל ואין שום מציאות או אפשרות אחרת.

מי שסר מדרך האבות אינו נחשב זרע שלהם, וכמש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים לגבי עשיו 'יצא עשיו שהרי אינו מחזיק בדתו ודרכו הישרה', ולכן הוא מתמעט מהפסוק 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ולא כל יצחק, כיון שרק יעקב הלך בדרך האבות לכן הוא ממשיך דרכם ולא עשיו, מי שלא הולך בדרך התורה אינו נחשב בני אברהם יצחק ויעקב, ואין לו שום זכות בא"י שהובטחה לאבות ולזרעם.

וכן אנו אומרים בנוסח ההגדה בליל הסדר 'רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו אילו היה שם לא היה נגאל', והיינו משום שאינו חלק מכלל ישראל ולכן לא היה נגאל יחד עימם ממצרים, שכל הגאולה היתה על דעת שיקיימו את התורה והמצוות.

הרמב"ם בהלכות עבודת יוה"כ כותב 'בבית שני צץ המינות בישראל ויצאו הצדוקים מהרה יאבדו שאינם מאמינים בתורה שבעל פה', ואף אנו נאמר על דרך זה, לפני יותר ממאתים שנה יצאו אנשים בני בליעל מכלל ישראל, והדיחו את כלל ישראל לעקור את התורה, לשנות אותה, להתיר איסורים חמורים, ולשנות את צורת ומהות הכלל ישראל שיהיו ככל הגוים בית ישראל, התחיל באחד שהסית והדיח, והיו לו תלמידים ותלמידי תלמידים, והלך והתשפט בגלילות אירופה, מעשה שטן עלה בידם להדיח חלק נכבד מאד מהכלל ישראל רח"ל משמירת התורה ומשייכות לתורה ולהיות ככל הגוים, הם פעלו באופנים שונים, בכח ובפיתוים ובשאר צורות, בעיתונים שלהם הם לעגו לרבנים, ולתורה, ולהלכות התורה, והעמידו הכל באור שלילי כמו שעשה קורח, הם התנכלו למקוואות, כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל שהם סגרו באשכנז בכח את המקוואות, הם גם התנכלו לישיבות הקדושות, כמו שהיה בישיבת וואלזין, שהיתה מרכז התורה ברוסיא, והמשכילים עשו כל מה שביכולתם לסגור את הישיבה, הם הלשינו אצל השלטונות של הגוים ורצו להכניס שם לימודי חול, וארך הרבה שנים עד שהמלכות גזרה שאם לא ילמדו שעתיים רוסית יסגרו את הישיבה, והיה אז אסיפה של הנצי"ב והבית הלוי ועוד גדולי ישראל והכריעו שתיסגר הישיבה ולא ילמדו לימודי רוסית, והנצי"ב קודם פטירתו אמר לבנו רבי חיים ברלין שעל זה נצטוונו בתורה 'ולהבדיל בין הקודש ובין החול', ושווה שתיסגר הישיבה, ולהסתלק מהעולם – העיקר שלא יהיה תערובת קודש וחול, גם אז סגרו ישיבה מרכזית בכלל ישראל, הם הקימו להם תלמידים בקו והדרך הזו לשנות ולהדיח ולחנך את כלל ישראל מחדש, מה כן צריך ומה לא צריך, ואיך לעשות, ואיך להיראות, ולתת להם ערכים חדשים, ע"ד מה שכתוב בירבעם בן נבט 'בחודש אשר בדה מליבו', הם עקרו את התורה מחלק גדול מכלל ישראל, עקרו שבת, הכניסו ג' עבירות חמורות רח"ל.

תלמידי המשכילים האלו הקימו את הציונות, הם נכנסו לרעיון מסוים שבאופן הזה תיעקר התורה משראל, הם החליטו להקים מדינה שלא על אדני התורה והמצוות, שלא להזכיר שם ה', הס מלהזכיר בשם ה', במגילת העצאמות שלהם היה מלחמה גדולה אם להזכיר שם ה' או לא, ולא הזכירו שם ה', היה אז בשנת תש"ח מצב סכנה נורא ואיום מכל הצדדים, אבל היה להם זמן להילחם שלא להזכיר שם שם ה'.

והוסיף וזעק רה"י: 'רבינו חיים הלוי זצ"ל אמר שאינם עוקרים את התורה כדי להקים את המדינה, אלא כל יסוד המדינה מלכתחילה היינו כדי לעקור את התורה, ואמר עוד, שהמשכילים פגעו בנקודות שונות בכלל ישראל, אבל הציונים פגעו ב'לב' של כלל ישראל, הם לקחו את א"י, ובזה השתמשו להשליט את דעתם על כולם, א"א להאריך בכל הפרטים, אבל זה מועט המכיל את המרובה.

הם לא כלל ישראל, אם ברצון אם באונס, כעת אנו לא עוסקים בסיבות, אלא במציאות הדברים כמות שהם, זה לא כלל ישראל, מי שמניח תפילין ושומר שבת וכל התורה עם י"ג עיקרים, הוא כלל ישראל, אבל מי שפורק עול ומחלל שבת הוא לא כלל ישראל, מי שאוכל נבילות וטריפות, לא נוטל לולב, לא אוכל מצה - הוא לא כלל ישראל, זה משהו אחר, הם יצאו מעדת ישראל, אנו מבינים עד היכן הדברים מגיעים? זה לא משחק שעקרו את התורה מכלל ישראל, הם שינו את הצורה והוציאו עצמם מכלל ישראל לגמרי, ההתנהגות שלהם היא התנהגות של שמד, ועל זה אנו מתפללים בשמו"ע 'ולמינים ולמלשינים ולמשומדים אל תהי תקוה וכו' וכל המינים כרגע יאבדו', שמד זה לא לקיים התורה, זה נקרא להמיר דת שאינו מקיים התורה, ואין נפק"מ אם יש לו דת אחרת או שעושה מה שרוצה בלי שום דת, זה לא כלל ישראל, רובם הם תינוקות שנשבו, אבל למעשה זה לא כלל ישראל.

עוד עלינו לדעת כי בלא הישיבות אין תורה בכלל ישראל, כתוב בגמ' ביומא 'מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו וכו', היו איתם רבים שעסקו ביחד בתורה, והגמ' מביאה את הפסוק 'לך ואספת את זקני ישראל', זקני ישראל הם אלו עמלי התורה, בנוסח שמו"ע אנו אומרים 'ועל זקני עמך בית ישראל' היינו הבחורים והאברכים שעוסקים בתורה, אין זקן אלא מי שקנה חכמה, 'ועל פליטת סופריהם' היינו תשב"ר, הילדים שיושבים בת"ת ולומדים תורה, על אלו צריכים לכוון 'יהמו נא רחמיך ה' אלוקינו' שימשיכו להתקיים בלא הפרעות.

כתוב בפסוק 'הסכת ושמע ישראל', והגמ' דורשת מזה 'עשו כתות כתות ועסקו בתורה', אנו למדים מכך שצורת ת"ת היינו שיושבים בחבורה ועוסקים בתורה, כמובן גם מי שיושב יחידי צריך ללמוד בכל רגע בלא הפסקה, אבל עיקר צורת קנין התורה, והאחיזה בתורה, היינו ע"י ישיבה, שהוא מקום בית מיוחד לעסק התורה בחבורה, וכן כתוב בפסוק 'ואת יהודה שלח לפניו גושנה', וכתב רש"י להקים בית ועד ללמוד תורה, מובן מאליו שהשבטים למדו בכל רגע בלא הפסק כלל, אבל כך הצורה של לימוד תורה בישראל, כתות כתות של עמלי תורה ביחד.

הרמב"ם בהקדמה מונה ארבעים דורות ממשה רבינו ועד רב אשי שהם שלשלת הקבלה של תורה שבע"פ, ומוסיף 'וכל אלו החכמים הנזכרים הם גדולי הדורות, מהם ראשי ישיבות, מהם ראשי גלויות, מהם סנהדרי גדולה, ועמהם אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם', הם לא היו ארבעים יחידים, אלא שהם היו העיקר, אבל היה להם ריבוי עצום של תלמידים, ובגמ' בכתובות כתוב שכשקמו מהשיעור של רב הונא היה אבק שראו בארץ ישראל מריבוי התלמידים.

בלי צורה זו אין חלילה תורה בכלל ישראל, בלי אשליות, לא יאמר אחד אפשר ללמוד פה ושם, או ללמוד למחצה לשליש ולרביע, לא יתכן - צריך ללמוד כל החיים, צריך להתמסר לתורה, וכמו שכתוב בפסוק 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי', א"א ללמוד רק חלקים מהתורה, צריך ללמוד ב"ק וב"מ ויבמות וכתובות ונדרים וכל מסכתות הש"ס, א"א בלי זה, צריך ללמוד כל התורה כולה, וא"א בלי ללמוד כל החיים, ת"ח אמיתי צריך להתנתק מכל עניני והבלי העוה"ז, ולהתסמר כולו לתורה, אם לומד פה ושם זה לא קנין תורה אמיתי, צריך להשקיע את כל הכוחות והרצונות, וכל הזמן לעמול ולפלפל בתורה בלי הפסקה, לחזור על מה שלמד וללמוד חדש, זו עבודה גדולה וקדושה 'משא הקודש עליה בכתף ישאו', רק כך יש תורה בכלל ישראל, רק כך יש חידו"ת, ורק כך זוכים להבנת התורה, כשעמלים ויורדים לעומק, ודנים בדברי הראשונים, הרשב"א הריטב"א והרמב"ם, והאחרונים, רעק"א והקצוה"ח, אז מתחילים להגיע קצת להבנת התורה, ומתחיל להתנצוץ אור התורה אצלינו, ואז אפשר לחדש לבד קשיא ותירוץ וסברא, רק כך יש תורה.

אנחנו בחרנו להיות עם התורה, אנחנו קיבלנו תורה מסיני, זה לא בדיחה ולא קלות ראש ולא דבר של מה בכך, יש לנו אחריות על קיום התורה בכל הדור, על תשב"ר, ועל ישיבות קטנות וגדולות וכוללים לאברכים - עד זקנה ושיבה, כמו שהיה כל הדורות, אחריות על ריבוי תורה ועל ריבוי עסק התורה ועמל התורה, יש לנו אחריות להוציא לאור את הבנת התורה, זה התפקיד והתכלית האמיתי של כלל ישראל, ולא שום דבר אחר, זו דרכנו ולא נחליף ונשנה ח"ו בעד כל חללי דעלמא, לא כסף ולא זהב ולא בעד שלום ולא בעד מחלוקת ולא בעד מלחמות ולא שום דבר, זה הדרך לכו בה, זה היה התעודה של כלל ישראל בכל הדורות.

כתוב בפסוק 'וכל בנייך לימודי ה', הקו שלנו הוא ש'כל בניך לימודי ה', לא מספר מצוצמצם, ולא 'עילוים', אלא כולם, זה התכלית, זה השאיפה, וזה הרצון, ועל זה אנו עמלים שיתקיים כך כמה שיותר ככל האפשר, אנחנו עם התורה, וזה האחריות שלנו, וכל דבריהם בטלים ומבוטלים.

בנין המדינה והצבא בנוי ומושתת לא על ה' אלוקי ישראל, הס מלהזכיר שם ה', פעם עוד היו רבנים שבאו להרצות שם, היום גם זה כבר לא, לא ניכנס כעת למהות הצבא מפאת קוצר הזמן, עכ"פ המדינה הזו היא לא מדינה שלנו, זה לא הכלל ישראל, הם הנהגה אחרת, ואין לנו שום שייכות לזה, לא כפי שיש שחושבים שיש לנו מדינה, וצבא, וגם אנו מכלל האזרחים, רק שאנו גם מקיימים התורה, אבל שיהיה ברור שזה לא כך, אלא אין לנו שום שייכות איתם, הם לא כלל ישראל.

המדינה הזו היא לא 'שלנו', אנחנו לא רצינו אותה, לא ביקשנו אותה, ולא יסדנו אותה ואדרבה גם התנגדנו ככל האפשר שלא תקום, מייסדי המדינה לא שאלו דעת תורה אם להקים או לא... אפילו הם אמרו שיכלאו את כל הרבנים בבית הסוהר, הכל נגד התורה לגמרי.

זקני הרב זצ"ל כותב במכתב בשנת תש"ח שמציאות של מדינה זה מצב של שפיכות דמים כל הזמן רח"ל, וכאשר דיבר כן היה, לא נפל מדבריו צרור ארצה, כל הזמן מלחמות ושפיכו"ד רח"ל, לפעמים באופן מרובה ולפעמים באופן מועט, רואים את זה כל יום - פיגוע כזה ופיגוע כזה כל הזמן רח"ל.

המדינה הזו נכפתה עלינו, הם הקימו את המדינה בהתגרות מתמדת עם הישמעלים, אם חשבו פעם שנוכל לחיות עם הישמעלים בשלום כמו שרצה הרב של ירושלים הגרי"ח זנונפלד זצ"ל שהוא התחיל לסלול דרך כזו, הם התנגדו לזה, הם הרגו את רי"י דאהן הי"ד כידוע, הם רצו להיות השליטים והבעלים היחידים ולא אף אחד אחר, בהקמת המדינה הם הציתו אש של שנאה ורציחה של הישמעלים נגד היהודים, כאן ובכל העולם, לא היה כך בדורות קודמים, אף שהם שדדו וחמסו וגזלו וכו', אבל לא היה כאלו רציחות, הם באו לכותל המערבי ודוקא שם תקעו בשופר כדי להתגרות עימם, וכן הפרעות בחברון בשנת תרפ"ט היה הדבר הראשון כתוצאה מהשנאה שנוצרה.

לא אנו בנינו את המדינה, איננו רוצים אותה, התנגדו לה מאז ומקדם, אמנם היה ויכוח איך להתנהג עם המדינה, כן להיכנס או לא להיכנס, אבל גם מי שנכנס היה רק על דעת שבאופן כזה נוכל להציל כמה שיותר, זה כל התכלית וכל הענין, ולא שייכות אמיתית כלל, אין לנו שייכות עם המדינה ועם כל המוסדות שלה, אנחנו חיים כאן בנפרד, כמו שכתוב 'הן עם לבדד ישכון', אנו לא מתערבים בהנהגות שלהם עם אומות העולם, ואין לנו שום אחריות על מעשיהם ומפעליהם, והם גם לא רוצים שיהיה לנו שייכות איתם - שלא נאמר להם דעות, הם לא יתנו לשומרי תורה תפקיד ומשרה עם משמעות, אין שם מישהו מנהיג שהוא שומר שבת, אין כזה דבר, הטומאה לא יכולה להתחבר לקדושה, אנחנו עומדים מרחוק, זה ההשקפה שלנו על המדינה ומוסדותיה ושריה וכל מה שנכלל בזה, שאנו עומדים מרחוק ואין לנו שום שייכות אליהם, רק מתפלללים שה' יחוס על כל יושבי א"י, וגם עליהם שיחיו וישובו בתשובה.

אין לנו שום שייכות לימי השמחה שלהם, אנו לא אומרים הלל בה' אייר, אין לנו שייכות לימי האבל שלהם רח"ל, אנחנו חיים לצידם, אבל לא איתם, זה הצורה האמיתית, עם התורה חי בנפרד, מקיימים חיים ע"פ התורה, כל השבתות והמועדים וכל המצוות, עם לבוש יהודי - בנפרד, הקב"ה סייע לנו בניסים גדולים שנוכל ליצור לעצמנו 'ארץ' נפרדת בתוך ארץ ישראל, הנהגה אחרת ומידות אחרת ותלם אחר, כמו אומה בפני עצמה, זה לא היה פשוט שנצליח לעשות את זה, אחרי המלחמה נבנה עולם התורה לאט לאט ע"י גדולי ישראל במסירות אין קץ, לבנות עוד אבן ועוד אבן עד שבס"ד נבנה עולם התורה לתפארת, עכ"פ גם כשהייינו מעטים היינו חיים בנפרד בלא שום שייכות איתם, אם אנו נתקרב אליהם לא ישאר זכר לתורה וליהדות ח"ו, רק כפי שכתוב על מינות 'הרחק מעליה דרכך', לא להתקרב להם ולהמונם, זה, ורק זה - דרך ההצלה והקיום שלנו בס"ד.

חלק מהם שונאים את השומרי תורה, וביחוד את הלומדי תורה, כמו שאומרים בנוסח ההגדה 'לבן ביקש לעקור את הכל', וזה נעשה בשיתוף עם הרפורמים באמריקה, שבכלל יש להם דת לעצמם, ואין להם זכר ליהדות, ובאמת הדורות שלהם כבר מתבוללים רח"ל בנישואים עם גוים, זה מה שקורה כשסרים מהדרך, אין שום המשך לכלל ישראל, והם נותנים המון כסף כדי לעקור את האידשקייט.

יושבים אנשים וחושבים איך אפשר לסגור את הישיבות, שלא יהיה זכר לתורה, עושים כל מיני פעולות לכך, יושבים בביהמ"ש אנשים שיש להם 'מהלך' לעקור את התורה, יש המוני העם שהם לא בעד ולא נגד, לא יודעים בין ימינם לשמאלם, אבל יש קבוצות שלימות של אנשים ששונאים את התורה ונלחמים נגד התורה, ועלינו להתבונן במצב, הרי בצפון חתכו חתיכה מא"י, וכן בדרום, מאה אלף פליטים נמצאים בבתי מלון כבר כמה חדשים, ומי יודע עוד מה יהיה רח"ל, הם לבד רועדים מפחד, ואין שום אפשרות להילחם כידוע, מתגרים עם האומה הזו והאומה הזו, זה שעת סכנה עצומה, כמו שכל אחד יודע, ומה העסק שלהם באותו זמן? איך שלא יהיה לומדי תורה, זה מוסבר? זה הרי טירוף גמור! וכי זה מה שמדאיג אותם? חסר מה לעשות כעת? אבל הסט"א לא עושה כאלו חשבונות, הוא רוצה להעביר את הגחלים שלומדי התורה חותים על ראשו, הם כ"כ כפותים לעשות רע שלא עוזר כלום מהדברים שקורים כאן, לפחות יחכו שיהיה שקט שלום ושלוה, ואז יראו היאך לבצע את זממם, אבל כבר עכשיו בתוך חושך, בתוך המלחמה שכל יום נהרגים רח"ל, אין להם עסק אחר רק לעקור תורה רח"ל?! הם בכלל לא רוצים אותנו, והכל שקר ועלילה.

ראש הישיבה בשיחהצילום: באדיבות המצלם

אנו לא יכולים להילחם בכח הזרוע, העצה היא רק מה שכתוב במלחמת עמלק 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, מה המשמעות של זה, כתוב במשנה בראש השנה בשעה שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים ליבם לאביהם שבשמים היו נוצחים, במכילתא כתוב ר' אליעזר אומר בשעה שישראל מתגברין בתורה שעתידה להינתן על ידיו של משה היו נוצחים, א"כ אנו לומדים שני דברים, במשנה כתוב שהניצחון הוא ע"י תפילה בשעבוד הלב להקב"ה, ובמכילתא כתוב שזה ע"י התגברות בתורה, וכך גם כתוב בפסוק אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו, והיינו ע"י לימוד התורה, אם רוצים לחתות גחלים על הסט"א, על הראש של עמלק - יש לנו רק עצה אחת, שעבוד הלב להקב"ה, לדעת שהכל תלוי בידי שמים, בתפילה בכוונת הלב, ובלימוד התורה, זה מה שאנחנו יכולים לעשות, ורק בזה יהיה לנו ההצלחה, תולעת יעקב אין כוחה אלא בפה, בפה של תפילה ובפה של תורה.

את דבריו סיים רה"י כי עלינו לדעת שאם נתבדל מהם ונתחזק בקיום התורה ונהיה לעצמנו, נזכה לשמירה מיוחדת, כמו שראינו בשמחת תורה שעל שומרי התורה היה שמירה מיוחדת, כפי שסיפרו לי שבעיר אופקים נכנסו מרצחים ימ"ש והרגו עשרות אנשים רח"ל, ולרחובות שיש בתי כנסיות הם לא נכנסו, הם רקדו כרגיל בהקפות ולא ידעו בכלל מה נעשה ברחובות אחרים, אחד אמר לי שנכנסו עד גבול העירוב, אינני יודע בדיוק אם אכן כך, אבל עכ"פ לבתי מדרשות הם לא נכנסו, גביתי עדות מאנשים נאמנים, הם רקדו ולא ידעו כלום, זה שמירה מיוחדת, גם בכל הישובים שהיה מחסום שאין להיכנס בשבת הם לא נכנסו, הם הרגו מחללי שבת שנסעו בכביש, אינני אומר שמגיע להם מיתה ח"ו מהגוים, אבל עכ"פ עלינו להכיר את המציאות שהיה שמירה מעולה על שומרי התורה, גם במצב כזה הקב"ה עשה לנו ניסים, אמנם אנו מתפללים שיהיה נסים לכל הישוב בא"י, אבל אנו צריכים להתחזק בתורה שלנו, שזה ההצלה היחידה.

הרמב"ם באיגרת תימן כותב שמשעת מתן תורה האומות קנאו בנו קנאה גדולה, ולכן הם שונאים אותנו, ואז יש אצלם ב' תנועות, אחד שבאים עלינו בכח החרב ובזרוע ולהרוג רח"ל, וכת שניה שמגיעים להתווכח עימנו בדעות שונות, ועל שניהם הובטחנו בפסוק בנביא ישעיה 'כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי', אלו שמגיעים להרגנו עליהם נאמר 'כל כלי יוצר עליך לא יצלח', ואלו שמגיעים להתווכח ולסתור אמונתנו, עליהם נאמר 'וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי', בזה אנו מובטחים, כפי שמסיים הפסוק 'זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאיתי נאום ה'.

הדברים ארוכים, ויש הוכחות לכל דבר ודבר, אבל כעת אין זמן להאריך, זה תמצית הדברים שאפשר לומר, הקב"ה יעזור שנזכה לישועתן של ישראל.