אחת משתי מיליון: זעקתה של אם שקופה • טור

בחברה הישראלית קיימים כ-2 מיליון אזרחים שחיים מתחת לקו העוני. הפערים החברתיים בחברה הישראלית כל כך בולטים עד שקשה מאוד לא להבחין במבט אחד קצר ולהבין מיהו עני, מיהו מעמד הביניים ומיהו העשיר. במקום שמדינת ישראל וממשלת ישראל תהווה כר נרחב למדינת כל אזרחיה במובן של דאגה לזולת ולמסכנים ולתת לו שביב של תקווה ואור לעיניים, הפכה ממשלת ישראל בשנים האחרונות למדינת "שוחקת כל זיקת חיים מאזרחיה" עד כדי לקיחת נפשותיהם בעודם בחיים.

בכהונתי בכנסת ישראל בתשע השנים האחרונות, טיפלתי במאות פניות על כל הגוונים המאפיינים את מסכני עם ישראל בארץ ישראל, אין כמעט נושא חברתי כאוב שלא נגעתי בו. אך אספר בקצרה מקרה שהגיע אלי לפני כחודשיים, אישה צעירה, חד הורית, עם חמישה ילדים הגרה בצפון הארץ (בת העדה שלי). מסלול חייה החל בטוב ובנעימים, אירוסין, חתונה מפוארת, העתיד נראה ורוד. לאחר שנולדו לה חמישה ילדים, נטש אותה בעלה ונעלם והותיר אותה ללא כלום.

היא בכוחותיה חשבה שאין דרך אלא להתמודד ולקחת את המשא הקשה על כתפיה הרכות על מנת לא להותיר את ילדיה הרכים ללא מסלול חיים נורמטיבי, וניסתה בעוז כוחותיה להתמודד מול נחשולי החיים, עד שתש כוחה ונפלה למשכב, חלתה במחלת לב, לחץ דם וסוכרת, אין בידיה לתת פת לחם לילדיה, אין באפשרותה להכין כריך לילדים בדרכם לגן ולבית הספר. נקבעו לה אחוזי נכות, אך קיצבת הנכות מספיקה לה בקושי לשבוע בלבד.

האם עומדת מול שוקת שבורה, מה היא עושה, איך היא ממשיכה? האישה המסכנה מספרת לי שפנתה לארגוני חסד באזור מגוריה. היא, אשר מעולם לא ביקשה מאומה, שהגיעה ממשפחה מבוססת עם כבוד עצמי ולא האמינה אפילו בחלומותיה הקשים שתפשוט יד באחד הימים לארגוני חסד, אבל צריך להאכיל את הילדים.

ובינתיים, החובות מצטברים, תשלומי הארנונה, המים, החשמל, שכירות לחברת עמיגור, והיא רואה את עצמה נכנסת למערבולת ענקית שזרמיה שואבים אותה לתחתית, לקריסה מוחלטת. כל מה שארגוני החסד היקרים הללו עזרו ועוזרים, היה טיפה בים מול החובות והתביעות המשפטיות שבפניהם היא עומדת. פשוט אין אפשרות לעצור את סכר החובות וההפחדות המשפטיות שנשלחו אליה מאותם גורמי אכיפה, נקודת השבירה הסופית הייתה קבלת צו פינוי מחברת עמיגור בגין אי תשלום שכירות. המשמעות היא שהיא נותרת עם חמישה ילדים, ללא קורת גג.

"די, אני מרימה ידיים, אינני יכולה עוד, אני שמה קץ לכל מכאובי הנוראיים. אני מבקשת את סליחתכם, לא אתקשר יותר ולא אשגע לכם יותר את המוח", היא אמרה בייאוש. עזרנו לאישה המסכנה הזו, קשת הגורל - ככל יכולתנו, ואני מקווה שמצבה הוטב במקצת.

זהו סיפור שקרה לפני כחודשיים והוא לא היחידי שמסתובב לנגד עינינו בחברה הישראלית. תארו לכם, שני מיליון בני אדם החיים במצב הזה. וכאן נשאלת השאלה, האם האנשים הללו, הנשמות היקרות הללו, בני העם היהודי, האם הם בני אדם או שמא צללים שקופים? האם ממשלת ישראל רואה אותם, סופרת אותם, דואגת להם או שההתייחסות אליהם הפכה את העניים הללו למספר סטטיסטי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכל אדם כזה הוא נתון מספרי בלבד ותו לא.

בסיעת ש"ס נאבקו רבות בקדנציה האחרונה בראשותו של הרב אריה דרעי – יו"ר התנועה, מתוך האופוזיציה. היו מקרים שהיו בהם הצלחות, אך מנגד היו נושאים שלא הצלחנו, כי ככה זה כשאתה לא נמצא בעמדת השפעה קואליציונית, אלו הם כללי המשחק הפוליטיים.

ולכן, מכאן, אני יוצא בקריאה מעומק ליבי אליכם, הציבור הישראלי, נא פיקחו את עיניכם וזכרו היטב מי נלחם עבורכם, מי השמיע את קולכם בכנסת ישראל מול הממשלה האטומה הזו, שמרוב אטימותה, הפכה את שקופי עם ישראל כאבן שאין לה הופכין. כדי להחזיר את המהפכה, כדי לחולל מהפכה, צריך ש"ס חזקה בכנסת, עם כמה שיותר מנדטים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!