האם חלוקת הנשקים שיפרה את תחושת הביטחון האישי? • סקר

על רקע המדיניות החדשה ומעוררת המחלוקת של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שנכנסה לתוקף באוקטובר 2023 ומקלה על מתן רישיון לנשק, מפרסם מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה ממצאי סקר בנוגע להשפעת המצב החדש על תחושת הביטחון האישי.

בכלל המדגם נמצא שהמדיניות החדשה משפרת את תחושת הביטחון האישי של השיעור הגדול ביותר של המשיבים (45%). רבע דיווחו שהמדיניות המקלה החדשה דווקא פוגעת בתחושת הביטחון האישי שלהם, ו-22% ענו שאין לה השפעה על תחושתם.

בפילוח המדגם לפי לאום נמצאו הבדלים משמעותיים בין יהודים לערבים: כמחצית מהיהודים מרגישים שהמדיניות המקלה משפרת את תחושת הביטחון האישי לעומת רק 19% מהערבים החשים כך. ככלל, בקרב הערבים 34% דיווחו שתחושת הביטחון האישי שלהם נפגעת מהמדיניות החדשה, שעה שהקבוצה הגדולה ביותר (36.5%) ענו שתחושת הביטחון האישי שלהם לא הושפעה משינוי המדיניות בנושא. 

לאור הטענות שריבוי כלי הנשק יגרום לפגיעות רבות יותר בנשים על-רקע אלימות במשפחה, השווינו את התשובות של נשים וגברים לגבי המדיניות החדשה והשפעתה על תחושת הביטחון האישי שלהם. הן בקרב המרואיינים היהודים הן בקרב הערבים לא מצאנו הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים בשאלה זו.

נשקים בחתונת גורצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

פילוח מדגם היהודים לפי מחנות פוליטיים מראה הבדל גדול בין הרוב בימין הסבורים כי המדיניות החדשה משפרת את תחושת הביטחון האישי שלהם (64.5%) לעומת מיעוט בלבד בקרב המרכז והשמאל (31.5% ו-17.5% בהתאמה). בקרב השמאל, 58% השיבו שהמדיניות החדשה פוגעת בתחושת הביטחון האישי שלהם. 

איך משפיעה המדיניות המקלה של המשרד לביטחון לאומי לגבי תנאי הזכאות לקבלת רישיון לנשק על תחושת הביטחון האישי שלך?

ד"ר יעל ליטמנוביץ ועו"ד מירית שרעבי-לביא, חוקרות במרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון, מדגישות כי "הממצאים ממחישים עד כמה עמוקה הפגיעה של אירועי השבעה באוקטובר בתחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. התמיכה בהרחבה משמעותית של מספר כלי הנשק האישי בידי אזרחים מבטאת במובן מסוים את חוסר האמון ביכולתה של המדינה להגן עלינו. יש לכך השלכות מרחיקות לכת. במקביל, לא ניתן להתעלם מכך שעבור חלק משמעותי בציבור היהודי - וגדול עוד יותר בחברה הערבית - מדיניות חלוקת הנשק החדשה דווקא פוגעת בתחושת הביטחון יותר משהיא משפרת אותה. ייתכן שהרקע לתחושות הוא, בין היתר, חשש בציבור ביחס לנשיאת הנשק באופן בטוח ואחראי במרחב הציבורי והפרטי, לרבות החשש מטעויות בזיהוי וחוסר זהירות בשימוש בנשק פרטי בעת אירוע ביטחוני, תוך הבנה שלא נעשו כל המאמצים להבטיח כי מי שמחזיק בנשק הוא מאומן, מיומן וכשיר דיו, לצד החשש מזליגה של כלי נשק לידי גורמים עברייניים".

חרדים מתאמנים בירי בשטח פתוחצילום: יוסי אלוני, פלאש 90

ליטמנוביץ ושרעבי-לביא הוסיפו כי תוצאות הסקר מצביעות על הצורך בדיון ציבורי נוקב על הסיכונים שמזמנת  המדיניות החדשה: "השכיחות של נשקים בחברה מנבאת את ההיקף של מוות ופציעות כתוצאה מפשיעה בבית וברחוב, כולל של שוטרים. בניגוד לסנטימנט הציבורי הרווח אחר השבעה באוקטובר שקושר בין נשק לביטחון, הגדלה משמעותית של כמות הנשק בישראל יוצרת גם סכנה לכלל האזרחים". לדבריהן, התוצאות מחדדות את החשיבות במדיניות אחראית בחלוקת הנשק, הן במסגרת הליך מתן הרישיון והן בתהליכי הפיקוח על בעלי הנשקים הפרטיים. " יש לבחון מחדש, על-בסיס ההמלצות של ועדות מקצועיות מן השנים האחרונות והניסיון הרב שנצבר בעולם, את המדיניות לגבי הזכאות לכלי ירייה בישראל", הן מוסיפות, וטוענות כי "צריך להכיר בגלוי בכך שהמדיניות הנוכחית מקדמת תפיסת עולם חדשה עבור ישראל במסגרתה המדינה נשענת על אזרחים ולא על כוחות הביטחון לשם יצירת ביטחון".

עמדות ביחס להקמת כיתות הכוננות

בדקנו גם את המידה שבה הקמת כיתות הכוננות המשטרתיות משפיעה על תחושת הביטחון האישי. הסקר התמקד בחברה היהודית מפני שקרוב ל-80% מהמשיבים הערבים דיווחו שביישוביהם כלל לא הוקמה כיתת כוננות. בקרב היהודים שביישוביהם יש כיתת כוננות, כמעט שלושה רבעים השיבו שקיומה במקום מגוריהם תורמת לתחושת הביטחון האישי שלהם.

בפילוח לפי מחנות פוליטיים נמצאה בקרב שלושת המחנות תחושה שלכיתות הכוננות השפעה חיובית על הביטחון האישי של התושבים. עם זאת, נמצאו הבדלים ניכרים בין הימין והמרכז שרובם טענו להשפעה חיובית (79.5% ו-71% בהתאמה) לבין השמאל, שם רק 55% החזיקו בעמדה זו. בשלושת המחנות רק אחוז זניח של משיבים השיבו שכיתות הכוננות פוגעות בביטחונם האישי.

כיתת הכוננות של צפת בתרגיל בבית ספרצילום: דוד

ד"ר יעל ליטמנוביץ ועו"ד מירית שרעבי-לביא מציינות כי "התרומה הרבה של כיתות הכוננות של המשטרה ושל מג"ב לתחושת הביטחון של הציבור היהודי הרחב יוצרת הזדמנות חסרת תקדים עבור המשטרה לחיזוק וביסוס אמון הציבור בה. לצורך זה, הכרחי שיוקצו המשאבים הנדרשים למשטרה, שכן ההחלטה להקים את מערך כיתות הכוננות חייבת להיות מגובה באופן פרקטי במערך תמיכה ארגוני לגיוס הכשרה וליווי הולמים שיבטיחו את שלום המתנדבים ושלום הציבור".

בנוסף, הן מדגישות כי מומלץ שהמשטרה תפעל כדי להבהיר לציבור מהם סמכויות ותפקידי המתנדבים: "יש לחדד, בייחוד עבור המתנדבים עצמם, מהם גבולות שיקול הדעת של מפקד כיתת הכוננות – שהוא אזרח מתנדב ולא שוטר - בהזנקת והפעלת חברי הכיתה. חשוב גם שהמשטרה תפעל באופן שקוף ככל הניתן כאשר היא בוחנת ומטפלת בחריגה מסמכות המתנדבים, וזאת כדי למנוע פגיעה באמון הציבור". 

הסקר נערך על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון. איסוף הנתונים נעשה בתאריכים 18-21/03/2024. המדגם (פאנל אינטרנטי + השלמות בטלפון) כלל 578 מרואיינים בשפה העברית ו-159 מרואיינים בשפה הערבית. טעות הדגימה המרבית למדגם זה היא 3.68% ± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי "מכון לזר מחקרים"
 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!