האיש שנשאר חי לאחר שהתמוטט בפסגת הר האוורסט
הרב יצחק פנגר בסיפור לשבת על קבוצת מטפסי הרים שהצליחה להעפיל לפסגת הר האוורסט, אך בדרכם חזרה מטה אחד מאנשי הקבוצה התמוטט, מה גרם לו להישאר חי ללא ציוד, ללא אוכל וללא הקבוצה? איך זה קשור לפרשת השבוע ולחיים שלנו?
- הרב יצחק פנגר
- י"ט אדר ב' התשפ"ד
לילה שלם, על פסגת אוורסט, לבד, בלי ציוד, בלי אוכל, בלי קבוצה
זהו סיוט שאמור להסתיים במוות בטוח.
מאז 1922, כ-322 איש מצאו את מותם בדרך לפסגה המיוחלת. בדרך כלל, בגין תנאי השטח הקשים, לא מצליחים להביא אותם לקבורה
בשנת 2006, המטפס לינקולן האל (Lincoln Hall) היה אמור להיות הבא בתור ברשימה
הוא והקבוצה שלו הצליחו להעפיל לפסגה, אך בדרך למטה, בגובה של 28 אלף רגל, הוא התמוטט, כשהוא סובל מהתנפחות במוח (cerebral edema).
הקבוצה שעמו ניסתה להחזיר אותו להכרה, אך ללא הועיל. הם קבלו החלטה, להמשיך לרדת מההר, בלעדיו.
הם לקחו את הציוד שלו – שק שינה, חמצן וכו', והודיעו למשפחתו שהוא נפטר.
בבוקר שלמחרת, קבוצת מטפסים חדשה עשתה את דרכה במעלה ההר.
כשהם הגיעו לגובה של 28 אלף רגל, הם היו המומים לראות את לינקולן יושב בשלג, חי!
"אני מתאר לעצמי שאתם מופתעים לראות אותי כאן". הוא היה ללא ככפות, ללא כובע גרב, ללא שום ציוד. אמנם נאלצו לקטוע את אצבעות ידיו, שקפאו מפאת הקור, אך לינקולן חולץ חי, והורד מההר
שאלו אותו, כיצד שרדת?
הוא זקף זאת לתרגילי נשימה עמוקה שהיה נוהג לתרגל, ובעיקר לגישת "אל תתייאש" שליוותה אותו לאורך כל החיים, ובפרט באותו לילה. "אני אצא מפה, אני אראה את המשפחה שלי, אני לא נשבר!", כך הוא אמר לעצמו כל הלילה.
בפרשת השבוע ישנו פסוק: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". גם בקרבנו צריכה לבעור "אש תמיד" – אש של תקווה, אש של כוחות, אש של תשוקה.
אל תתנו לאש הפנימית לכבות אף פעם
ידוע בשם הספרים הקדושים, שאמירת הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" הינה סגולה למצבים שבהם מחשבות שליליות תוקפות את האדם – מחשבות שליליות בכלל, ומחשבות של ייאוש בפרט.
זכרו אף פעם לא לכבות את אש התקווה!
וגם אם נשארתם לבד, בחושך, כשקר ומפחיד לכם – תדעו שבסוף השמש תזרח, והישועה עצמה, בעזרת השם, קרובה מתמיד
שבת שלום
שלכם, יצחק פנגר
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות