הזאב הבודד • טורו של יעקב ריבלין

הדחת ח"כ מכהן בערבי בחירות היא תמיד מחזה עצוב. היא מתרחשת רק במפלגות טוטאליטריות בהן אין מנגנון בחירה דמוקרטי (פריימריס בלע"ז) והשליט הוא היחיד הקובע.

למחזה יש מספר פרקים קבוע. בראשון שבהם הנדון למוות טחות עיניו מלראות את כל מה שיודעים בכירי המפלגה וכל כתב פוליטי מתחיל. בפרק השני השמועות כבר מגיעות לאוזניו והוא רץ לבוס כדי לשמוע דברי הרגעה - ושומע. בשלישי הוא נקרא אל הבוס הגדול ושומע ממנו את הגזירה הקשה. ברביעי הוא יוצא בפנים נפולות ומתייעץ עם מקורביו כיצד להגיב.

עד כאן תסריט קבוע שאינו משתנה אף פעם. המתח והציפיה במערכת הפוליטית הם לקראת הפרק הרביעי. כלום יקבל עליו הנדון את הדין באהבה ויודיע מה שיודיע - פרישה מחיים הפוליטיים, לחץ של המשפחה ,עסקים פרטיים כדי לעשות קצת לבית אחרי שנות הקרבה ממושכות וכדומה - או יציאה לקרב נגד המדיח. יש גם ווריאצית ביניים אחרת נוסח דני איילון שהודח על ידי אביגדור ליברמן: שתיקה במועד גזר הדין ונקמה בשלב מאוחר יותר. עיין ערך חקירות ישראל ביתנו המאיימות להוריד אותה לאיזור אחוז החסימה.

שלושת הפרקים הראשונים התקיימו במלואם בפרשת ההדחה של ח"כ הרב ניסים זאב. כבר לפני חודש ידעו הכל כי הנ"ל עומד להחזיר ציוד למחסני הכנסת בכ"ז אדר הבעל"ט. הדברים נאמרו בצמרת ש"ס בצורה הברורה ביותר. משם הם יצאו החוצה במספר צנורות תקשורת.. למרבה הצער והכאב נאלצנו לבשר לעם היושב בציון. ולבעל הדבר עצמו, שחמשה עשר שנות כהנוה פרלמנטרית מצטיינת עומדות להגיע לסיומן וכדאי לכל המעורבים להערך בהתאם. במקרה של זאב לא היה מה להערך. פסק הדין היה סגור וחתום ונותר רק להסתגל אליו לבל יפול בהפתעה כואבת של הרגע האחרון.

הפרק השני לא אחר לבוא. זאב רץ ליו"ר התנועה הרב אריה דרעי ושמע ממנו את מה שהוא רוצה לשמוע. יהיה בסדר, רבי ניסים. יהיה בסדר. אתה אצלי סגור ברשימה ורק צריך אישור של מועצת החכמים. שש ועולז יצא זאב לכלי התקשורת וקבע נחרצות לאמור: יש שני ליצנים בתקשורת שמדברים מהרהורי ליבם על הדחתי מהרשימה. לא צריך להתייחס אליהם.

בערך יומיים לפני הגשת הרשימות הבין זאב ש"הליצנים" יודעים כנראה על מה הם מדברים. אי לכך הוא חייג בקדחתנות לכבוד היו"ר אך לשווא. קוד הגישה (המוחלף כל חודש) חסם את הדרך לשיחה ישירה. מה שנותר זה להשאיר סימוס עם הבקשה: מכובדי רבי אריה אבקשך להתקשר אלי.

מי שפונה בכתב מקבל תגובות בכתב. "מכובדי רבי ניסים", השיב דרעי, "בוקר טוב לך. לצערי רק כעת יוצא לי לענות. העברתי לך מסר דרך איציק כהן. זו האמת. אני עומד בהבטחתי אליכם. כך המלצתי. לידיעתך לא שוחחתי עם אף אחד מחברי הכנסת על מקומו ומיקומו. יום טוב".

עד כאן השו"ת בין השניים. טבעי והגיוני מהצד הפונה. אך לא מובן כלל מהצד המשיב. אתה הולך להדיח מישהו ולא רוצה שידע עד הרגע האחרון? מרח אותו בשיחה בעל פה וגם זה רק לאחר שתוודא שהיא לא מוקלטת. להשאיר לו מסמך כתוב - זו טעות חמורה שמחירה לא אחר לבוא.

והמחיר שולם למרות שבקריאה מדוקדקת של ההודעה ניתן למצוא יותר מרמז אחד שמי שקיבל אותה עומד ללכת. אין כאן התחייבות ברורה אלא המלצה. הבטחות ברורות לא מעבירים דרך מתווכים (איציק כהן במקרה הזה) וגם הפסקה שלא דיברתי עם אף ח"כ על מקומו ומיקומו אף היא היתה צריכה להדליק אורות אדומים אצל המקבל. אבל זו דרכו של עולם. האופטימיסטיות המובנית של החיים (שמי שאין לו אותה נזקק לטיפול תרופתי נגד דכאון) גורמת לכל אחד להבין את מה שטוב לו להבין.

הטוויסט המפתיע בעלילה הגיע בפרק הרביעי. זאב לא בחר באחת האופציות המקובלות. קרי: קבלת הדין באהבה או יציאה למלחמת חורמה. בדרכו המקורית הוא בחר בשילוב של שתי האופציות גם יחד. מצד אחד הוא יצא לתקשורת וחשף שם את חילופי המסרים הכתובים האמורים. בנוסף הוא גם איחל לש"ס להנצל מידיו של דרעי. מצד שני הוא לא חבר למפלגה המתחרה של ישי למרות שקיבל הצעה בהחלט מכובדת למקום ריאלי והודיע שהוא נשאר חבר נאמן בתנועה.

יום לאחר שהפיג את כעסו הוא נדום כליל. לו חפץ לפגוע באמת בתנועת האם שלו הוא היה יכול לעשות הרבה הרבה יותר. אם ימשיך בשתיקה הזאת יתברר מעל ומעבר לכל ספק שהאיש הוא באמת שסניק בכל ליבו ונפשו כפי שהוא מצהיר. להלן יובאו מספר אסמכתאות מהעבר לכך.

את הסיבה האמיתי להדחה של זאב לא צריך לחפש בנרות. חודש וחצי לפי פרישתו הרועמת של ישי מש"ס קיבל דרעי איתותים ברורים לנסיון פוטש שהנ"ל מנסה לארגן לו. ישי ניהל שיחות עם חברי הכנסת מרגי אזולאי ועקנין וזאב במטרה לגבש שליש ויותר של חברי הסיעה שיפרשו איתו. פרישה שכזאת היתה מעניקה לו את מספר החכי"ם הדרוש ( שליש מהסיעה הקיימת) לקבלת מימון בחירות של שלשה מיליון ₪. אם היה מגייס בנוסף להם שני חכ"ים נוספים הוא היה לוקח את גם את השם ש"ס ומשאיר לדרעי ונאמניו בסיעה לחפש להם שם אחר. העם איתנו או משהו דומה.

דרעי כמובן לא ישב בחיבוק ידיים. הוא זימן אליו שלושה מתוך הארבעה האמורים, ועוד אחד שנחשב מתנדנד , וסגר איתם עסקת שריון לכנסת הבאה. "אלי ישי מספר לכם שאני אזרוק אתכם ביום האחרון של הגשת הרשימות" כך ( בערך) אמר דרעי לחכי"ם המתלבטים. אני מבטיח לכם שמקומכם יצוק בבטון ברשימה שתוגש לפקיד הבחירות . החברים המרוצים חזרו לישי והודיעו לו : אנחנו נשארים. הוא מצידו טען שמרמים אותם וברגע האחרון הם יזרקו בנימוק שמועצת החכמים החליטה אחרת- אך ללא הועיל. החכי"ם העדיפו הבטחה ברשימה קיימת על פני הימור של הקמת מפלגה חדשה.

היחיד שלא הוזמן לקבלת שריון מובטח היה ניסים זאב. מבחינה מתמטית לא היה בכך צורך , ברגע שהוסר החשש לפרישת שליש מהסיעה כבר אין חשיבות לח"כ בודד שמצטרף למנהיג הפורש. שניים מתוך אחד עשר לא מקנים שקל אחד של מימון בחירות.

השאלה מדוע מתוך קבוצת האיום הפוטנציאלית נבחר זאב להיות האיש שישאר בחוץ אף היא לא מחייבת ידע פוליטי מעמיק. די בכך להזכר שגם אלי ישי עצמו, פטרונו הפוליטי של ניסים זאב, לא קידם אותו בשלושה עשר שנות כהונתו ( של ישי) מעבר לתפקיד של יו"ר הועדה למלחמה בסמים באחת הקדנציות. חכי"ם אחרים שנכנסו עם זאב בשנת תשנ"ט כמו מרגי ומיכאלי קודמו לתפקידי שר וראשות ועדת החוקה. אחרים שנכנסו מאוחר יותר קודמו גם לתפקידי שרים.

קדנציה הולכת וקדנציה באה וזאב נותר על משמרתו כח"כ מן השורה. בלי אף מילה של מרמור. בלי אף תלונה. נאמנות ללא גבולות. כל שדרש היה את המקום בכנסת שיאפשר לו לשאת את דברו לאומה בכל נושא העומד על סדר יומה של הכנסת. מחוק צער בעלי חיים האוסר על הובלת בקר במשאיות פתוחות לבית המטבחיים ועד לאחוז הבוצה המותר באגני הניקוז של הרשויות המקומיות. הוא כמובן דיבר גם בנושאים מהותיים אחרים, ככל שלא החליטה הנהלת הסיעה לשלוח מישהו אחר לדבר.

התעלמות כבר מההתחלה
בדברי הפרידה המיוסרים שלו הזכיר זאב את זכות הראשונים שלו כמייסד ש"ס והלין מדוע לא עמדה לו בעת פקודה. הדברים נכונים כשלעצמם אך זאב היה צריך להשמיע אותם כבר לפני שלושים שנה ביום בו החליט מרן הגר"ע יוסף להשתמש בפלטפורמות של ש"ס בירושלים ורשימת ס"ח בבני ברק כדי להקים את ש"ס הארצית. מרשימת ש"ס בירושלים הוא לקח את האותיות ש"ס ומבני ברק את העסקן הרב רפאל פנחסי. בראשות הרשימה הועמד הנואם המעולה הרב יצחק פרץ וכנציגו של הגרא"מ שך הוכנס הרב שלמה בן חיים.

ואיפוא היצוג לש"ס הירושלמית המצליחה? נאדה. באופן רשמי הנציג הירושלמי היה הגאון רבי יעקב יוסף (זצ"ל) אך העסקונה הירושלמית שהקימה מוסדות חינוך ספרדיים לתפארת וגרפה שלושה מנדטים במועצה עוד לפני שמישהו חלם על הקמת תנועה ארצית- נשארה בחוץ. רק אחרי תחנונים רבים הוכנס הרב יעקב כהן למקום החמישי הלא ריאלי. זאב עצמו, הרוח החיה של ש"ס בירושלים הוצב במקום העשרים ותשעה.

לזכותו של זאב יאמר כי כבר אז הוא הוכיח נאמנות ואצילות. כבא כוחה של ש"ס בירושלים הוא היה הבעלים היחיד של האותיות ש"ס המבוקשות. אבל כשמרן הגר"ע יוסף ביקש- הוא נתן אותם מיידית וללא תמורה. אם הזכרנו מקודם את נאמנותו למותג ש"ס ולהנהגה הרוחנית זה היה המבחן הראשון בו עמד בהצלחה.

אפס כי הצמרת לא רצה להכיר לו טובה וטעמה ונימוקה עימה. מאז הקמת ש"ס ועד לשנת תשנ"ט נדחו כל בקשותיו של זאב להכנס לכנסת. הנימוק הרשמי היה שאין מי שימלא את מקומו בעירית ירושלים. בשנת תשנ"ט גם התירוץ הזה נגמר. ש"ס בירושלים הלכה מדחי אל דחי ובבחירות המקומיות של תשנ"ח קיבלה שני מנדטים בלבד. לעומת עשרה ברשימה לכנסת. היה ברור שצריך להזיז את זאב. השאלה היתה רק איך. במוחו של דרעי נולד אז התרגיל המחוכם הבא. להציב את זאב במקום הארבעה עשר המאוד לא ריאלי לכנסת ובמקומו לשלוח לעירית ירושלים את העסקן הצעיר אליעזר שמחיוף. במובן האחרון ההימור הוכיח את עצמו. בבחירות שלאחר מכן העלה שמחיוף את ש"ס המקומית משני מנדטים לחמישה.

מה שדרעי לא צפה זה שהמקום הארבעה עשר שעל גבול הדמיון יהפוך למציאות. קמפיין הוא זכאי והבחירה בשני פתקים הקפיצו את ש"ס לשבעה עשר מנדטים. זאב החוגג (גם הוא הבין ששמו אותו מלכתחילה כדי שלא יכנס) בחר לעצמו את משימת חייו הפרלמנטרית: נאומים בכל עת ובכל זמן. והתמיד בה עד ליומו האחרון.

למזלו הרב שנה לאחר שנכנס לכנסת נכנס דרעי לכלא. המנהיג החדש זכר לזאב חסד נעורים (ישי הועסק אצל זאב כעוזר בלשכה בעיריה לאחר שירותו הצבאי) והניח לו לעשות כרצונו. גם כאשר התבטאויות נגד קבוצות מסויימות באוכלוסיה בישראל עוררו מהומה רבתי. ישי שתק גם כאשר לשונו העשירה והתנכי"ת של זאב גררה אותו למחוזות שח"כ חרדי לא אמור להיות בהם.

פרישתו של ישי מש"ס הותירה את זאב ללא משען ומשענה. אפילו חבריו למחנה ישי (מרגי, אזולאי וועקנין) לא טרחו להגן עליו כאשר הבטיחו את מקומם בכנסת הבאה. לו רצו הם היו כופים על דרעי לקבל אותם כבלוק אחד או למצוא אותם ברשימתו של ישי. אבל גם הם כנראה הבינו שאחרי חמשה עשרה שנה בכנסת ללא תועלת יוצאת דופן לתנועה הגיע זמנו של מייסד ש"ס הירושלמית לחזור לצור מחצבתו.

מהפכן החינוך הספרדי
בניגוד לחכי"ם מודחים אחרים שיושבים על הפנסיות הנדיבות ומחפשים תעסוקה לזאב אין צורך לחפש. וזאת, כי יש דיסוננס עצום בין זאב של הכנסת וזאב של עולם החינוך הספרדי. הראשון ישכח עד סוף השבוע הבא. השני (שהוא בעצם הראשון מבחינה כרונולוגית) הוא הוא מחולל המהפכה הספרדית החינוכית האמיתית.

עוד לפני שש"ס הארצית עלתה כלל במחשבה, והקמת רשת חינוך ספרדית ארצית היתה מדע בדיוני, הקים זאב את בית הספר הספרדי הראשון לבנות בירושלים וכנראה גם בארץ.

זאב היה הראשון שהבין שיש ציבורים ספרדים גדולים שאין להם צל של סיכוי להתקבל בבתי הספר האשכנזיים של בית יעקב. גם בימי טרום האפליה הגלויה והקמת בתי ספר חסידים וליטאים אליטיסטיים (כן. היו ימים שהמיין סטרים החרדי למד כולו בבית יעקב ביסודי ובסמינר ירושלמי אחד ענק) היו משפחות של עמך שנדחו על הסף מנימוקים של אי צביון חרדי מובהק. הנימוקים היו מוצדקים אבל הם גרמו לאלפי משפחות לשלוח את בנותיהן לממ"ד או לחינוך ממלכתי חילוני.

זאב הקים עבורם בית ספר יסודי לבנות שלא בדק בציציות של האבא ובצבע הכיפה שלו. התקבלו לשם גם בנות ממשפחות שבבתיהן היו מכשירי צפיה מסוג שגם היום לא ימצאו בבתי חרדים (מה שלא מפריע לדברים חמורים אחרים להיות. ואכמ"ל).

זאב דרש רק את המינימום של שבת צניעות והעיקר: אהבה חמה למורשת ישראל שרק בשל המשבר הרוחני של עדות המזרח בשנות החמישים לא זכו ההורים לקיים אותה במלואה. על הבסיס הזה , ולא רק על האותיות ש"ס והרשימות למועצות העירוניות, קמה ש"ס במתכונתה הידועה לנו עד היום.

בעקבות ההצלחה ביסודי הקים זאב גם סמינר לבנות באותה מתכונת. ספרדיות אוטנטיות בלי נסיונות חיקוי של החרדיות האשכנזיות, ובלי סלקציות עם הקריטריון הבזוי של "משפחות איכותיות בלבד". התלמידות של זאב לא פחות חרדיות מחברותיהן ש"זכו" להתקבל לסמינרים אחרים ובמובנים מסויימים אף יותר.

מה שמפתיע הוא שהעיסוק הבלתי נלאה של זאב במליאת הכנסת וועדותיה לא גרם לו להזניח את מוסדותיו ואף לצאת ביוזמות חינוכיות נוספות. אחת מהן היא הקמת מסגרת על לבוגרות סמינרים הזקוקות להשלמת לימודים לקבלת תארים אקדמיים שמאפשרים לפרנס בית של תורה.

מי שיגיע ל"נוות ישראל" שברחוב שמואל הנביא בימים ראשון ורביעי אחר הצהריים ימצא שם את חזון אחרית הימים. זו ליד זו יושבות תלמידות בוגרות הסמינר הספרדי לצדן של מצטיינות הסמינרים היוקרתיים של העיר, אשכנזיות ברובן. התלמידות באות באות להשלים את השנים שבזבזו איתן בלימודים שלא מובילים אלא לתעודת הוראה לתליה על הקיר. הבוגרות של זאב, שצפצף על כולם גם הפעם, מחזיקות על כתפיהן מאות בתים של תורה. בלי גמחי"ם ובלי הזדקקות לבריות.

על כל האמור לעיל לא מקבלים אמנם את פרס יקיר ירושלים לחינוך שניתן השנה למנהל הסמינר האליטיסטי ביותר בעיר (בהמלצת מחזיק תיק החינוך מטעם ש"ס. אלא מה?) אבל נרשמים בהסטוריה כמי שיצק את יסודות החינוך הספרדי השורשי.

יסודות עליהם עומדת היום רשת חינוכית של מאות בתי ספר ושמונים אלף תלמידים. פרישתו המאולצת של זאב מהכנסת היא איפוא ברכה כפולה ומכופלת. ש"ס הרוויחה מקום שינוצל על ידי פרלמנטר ואיש עשיה טוב יותר. החינוך הספרדי מרוויח איש חינוך משכמו ומעלה שבוודאי יתפנה כעת יותר להקמת מפעלים נוספים. אם יחליטו פעם בש"ס להעניק למישהו את תואר יקיר המהפכה - הרב ניסים זאב ללא ספק הוא הכתובת הראשונה.

טורו של יעקב ריבלין פורסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!