ח"כ גפני, בלי שקרים בבקשה • הערת ביניים פוליטית

במהלך השבועות האחרונים אנו עדים לחיזור הפתאומי של אנשי 'דגל התורה', אחרי קולות בוחרים שבמשך השנה לא זכו לכל יחס מהם.

הפעם אנו גם עדים לחיזור נמרץ אחרי קולות הימין, וחבר הכנסת משה גפני - שהיה בעבר ידידם המופגן של זהבה גלאון ואחמד טיבי - החל להישמע מינימום איתמר בן גביר.

כמי שהינו אוהד ומעריך את ח"כי 'יהדות התורה', הייתי מצפה מח"כ ישר דרך כמו גפני, שיאמר משהו בנוסח: "אלו היו הצהרות פוליטיות נכונות לזמנן, זו הייתה רק פוליטיקה - אך באשר לעתיד אנו נלך רק עם הימין".

ראוי היה גם לציין שיש להניח את ההכרעה לגדולי ישראל, כאשר הסוגיה תבוא - אם תבוא - לידם. אך דבר אחד אין לעשות: לשקר לציבור.

בהצהרתו האחרונה אמר גפני, כי "דגל התורה', "מעולם לא הלכה עם ממשלת שמאל".

צר לומר אבל אין ביטוי מעודן יותר: מדובר בשקר גס.

'יהדות התורה' ובתוכה גם 'דגל התורה' הצטרפה לממשלת השמאל בראשות אהוד ברק בשנת 1999. היא פרשה ממנה לאחר מספר חודשים ולא משום שחלקה על תוכניותיו לחלק את ירושלים, אלא על רקע פרשת חילולי שבת.

זאת ועוד: בממשלת ההתנתקות של שרון, הוכיחה 'דגל התורה' שניתן לתמוך גם מחוץ לממשלה ביוזמות מסוכנות שמתוצאותיהן אנו סובלים עד היום. לעומת ש"ס דאז, שיצאה בגלוי ובבירור נגד התוכנית, 'דגל התורה' גמגמה ותמכה בעקיפין בתוכנית.

עמדתה של 'דגל התורה' בלטה במקרים נוספים כאשר למשל עלה מספר פעמים ״חוק שיריון ירושלים״, באחד הפעמים אף ביוזמת ח"כ יעקב ליצמן, אלא שאז נעלמו הח"כים של דגל התורה, והחוק לא עבר.

אולי משה גפני כאחרים, מכה על חטא, אולי זה היה בעבר, היום, כמו רבים הוא מסכים שאין פרטנר ואין טעם לעסוק בויתורים.

טוב הדבר, אבל בלי שקרים בבקשה. שקרים מעוררים אי-אימון. כי מי יכול להבטיח שמי שלא ניתן להאמין לו לגבי העבר, ניתן להאמין לו לגבי העתיד?

לכן יש לומר אמת לבוחר: אמת על העבר ואמת על העתיד ורק כך מנצחים באמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!