מבורו-פארק לבת-ים: טיש ט"ו בשבט בבאבוב

1.
האדמו"ר מבאבוב הגיע לביקור בארץ-הקודש בפעם הראשונה מאז הוכתר, ואנו שמנו פעמינו למעמד קבלת-הפנים בקרית באבוב בבת-ים.

העיר לבשה חג, וזאת לא קלישאה: יהודים פשוטים של בת-ים (במלעיל) צעדו נרגשים ברחובות המקושטים בשלטי "צדיק בא לעיר", הכבישים נסגרו לתנועה, ובצדי הדרכים, חונים עשרות אוטובוסים ומאות מכוניות פרטיות ששינעו לכאן את אלפי החסידים.

ובכל-זאת, שום דבר לא מכין אותך לדבר האמיתי. העולם כמו עצר מלכת בשעה זו של ליל ט"ו בשבט באוהל הענק שהוקם בקריה. אלפי חסידים ואוהדים עומדים על ה'פַּאראנצֶ'עס', אח"מים יושבים סביב שולחן ענק, רבנים יושבים על בימת הכבוד. אלו ואלו מצטרפים– פעמים בעיניים עצומות בדביקות ופעמים בפנים שוחקות של שמחה – לשירת מקהלת החסידים.

הלילה, ראש השנה לאילנות הוא. בחצר באבוב לוקחים את הדברים ברצינות ומשוררים את שירי הימים הנוראים, ובעיקרם – שירי המלכת הקב"ה.

"אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ
אֵ-ל רָם וְנִשָּׂא
מֵבִין וּמַאֲזִין
מַבִּיט וּמַקְשִׁיב
לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ
וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵדֶר מַלְכֻיּוֹתֵינוּ"

2.
האות ניתן. הגבאי מכריז כי בהוראת האדמו"ר, ילדים שטרם נכנסו בעול המצוות, מתבקשים לעזוב את אוהל ה'טיש' לטובת פעילות חינוכית בבניין בית-המדרש. ההתרגשות ניכרת בקהל. בעוד דקות אחדות, יחל מעמד אמירת ה'תורה'. אני מבחין במשפיע החסידי הצדיק רבי אהרן טויסיג מתרומם ממקומו ב'מזרח' לטובת מקום צדדי ממנו יוכל לראות את בעל-השמועה, שהרי אינה דומה ראיה לשמיעה.

הכל מישירים מבטם למרכז הבימה, שם יושב האורח הדגול מבורו-פארק, המנהל בטוב-טעם ודעת את ה'טיש' המלכותי. פניו המאירות כמו הועתקו מציור-קיר מרהיב המתאר חסידים בעיירה גליציאנית. זקנו הלבן יורד על פי מידותיו, משקפי זהב בקצה חוטמו, כובע 'סמט' צר-שוליים לראשו, חלוק פרחוני כחול, מעוטר קטיפה – לגופו. כולו אומר הוד והדר.

האדמו"ר פותח ספר משנה-תורה לרמב"ם על סטנדר נייד שהונח במקומו. במשך ארבעים דקות, הוא מרתק את האלפים – ובראשם גאונים מפורסמים כמו גאב"ד מאקווא מקרית-אתא, רבי מתתיהו דייטש מירושלים, רבי מנחם ארנסטר מבני-ברק ורבי נתן-נטע לנדמן מחולון – במשא חיזוק תורני אודות השפעת הסביבה על האדם.

"כי האדם עץ השדה, דרכו של אדם – כמו עץ – לינוק מהסביבה", פותח האדמו"ר ועובר לציטוט מהרמב"ם (פרק ו', הלכות דעות) עליו יחזור לפחות שלוש פעמים, בהתלהבות, במהלך אמירת ה'תורה': "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם.

"זה נוקב ויורד עד התהום", זועק האדמו"ר וממשיך לצטט את דברי הרמב"ם, מהם עולה, כי ההתרחקות מפני חברה שלילית וההתקרבות לסביבה חיובית כה קריטית לאדם: כדי לחפש אנשים הולכים בדרך ישרה, פוסק הרמב"ם, עליו לעזוב את מדינתו, ואם אינו יכול לעשות זאת מפני מחלה – יישב לבדו יחידי, ואם הרשעים אינם נותנים לו מנוח בביתו – על האדם להתחבא במערות ולהרחיק למדבר, "ובלבד שלא ינהיג עצמו בדרך חטאים".

"ואם כך כתב הרמב"ם בדורו", אומר האדמו"ר, "על אחת כמה וכמה, אמורים הדברים לימינו, לאחר ירידת הדורות".

ניכר כי האדמו"ר מנצל את המעמד כדי לשפוך מים קרים על נפשם העייפה של החסידים הישראלים, המתגעגעים כל-כך לזיו פניו וזקוקים למנת-חיזוק ממנו להמשך ההתמודדות היומיומית. "אחד מיסודות היהדות – להבדיל", אומר האדמו"ר, "עץ השדה בגימטריא דעת, ואם אין דעת, הבדלה מניין?".

אז איך מתרחקים מהסביבה השלילית? באמצעות גדרים וסייגים. האדמו"ר עובר לשלל 'וורטים' מפרשת השבוע, יתרו. "ויחן שם ישראל נגד ההר – 'ויחן' ראשי תיבות 'חק נתן ולא יעבור': על היהודי לקבוע חוקים – סייגים והרחקות. 'וירא העם' – מלשון ראייה: ומיהם עיני העדה? גדולי ישראל. 'ויעמדו מרחוק' – להוסיף הרחקות וסייגים. 'והגבלת את העם סביב לאמור'. 'לאמור' – על כל יהודי לחזק את חברו ולהזהירו שלא ייכשל".

'וורט' אחר 'וורט', וכולם נשזרים היטב במשא התורני. שפתו, יידיש גליציאנית, אך דבריו יוצאים מהלב ונכנסים אל הלב, אפילו כאשר זהו לב ליטאי שאינו בקי בשפה היידית. האדמו"ר מסיים בברכה ל"סיעתא דשמיא, לראות את פרי-עמלנו, ולרקוד בקרוב בשמחה הגדולה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו". האלפים שואגים "אמן".

3.
מיד בתום אמירת ה'תורה', אומרים פרק תהילים. כמנהג באבוב, לא סתם אומרים. שרים את הפרק, מילה במילה, בדביקות. "הללו את ה' מן השמים", זועק האדמו"ר את מילותיו של נעים זמירות ישראל – והחסידים מלווים אותו בשירת 'מַארְשׁ'.

הארגון הגשמי כאן, לשם ולתהילה. ה'טיש' התחיל בזמן, והתפריט מגוון: החסידים מעבירים ביניהם שיירי חלה מהאדמו"ר, צלחות גפילטע פיש, וכמובן – את שבעת מיני הפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. הקהל מרווה את צמאונו בבקבוקי זכוכית זעירים של 'בירה' ("זה הרי משבעת המינים", מעיר את תשומת ליבי ידידי ר' משה ויסברג) הנמזגים אל תוך כוסות קרטון ממותגות בלוגו 'מסע ארץ הקודש של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א – שנת תשע"ה'.

ר' משה זה יספר לי בהמשך כי כל אחד מאלפי החסידים שהצטרפו למסע, התקבל בשדה-התעופה על-ידי נהג ששינע אותו ואת משפחתו למקום מלונתו לא לפני שהחסיד מקבל לידיו ערכה אישית הכוללת את ספר המסע, מזון ושתייה, ואפילו סכום שקלי במזומן, למקרה שהאורח לא הספיק לפרוט דולרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!