התרמילאים בצ'ילה, והפרשנות של החוק • טור

א.
בראשית השבוע דווח ברשתות התקשורת בישראל ובעולם, על תקרית מביכה שאירעה בצ'ילה. שני תיירים ישראלים הורחקו מהפארק הלאומי "טורס דל פאינה" בצ'ילה, לאחר שהבעירו אש בשמורה, בניגוד להוראות. בשנה שעברה אירע מקרה דומה, אז גורשו ארבעה תרמילאים מהשמורה, ולפני שלוש שנים נחשד צעיר ישראלי כי הוא זה שגרם לשריפת הענק באותו אזור, שבה עלו באש עשרות אלפי דונמים.

התקשורת בצ'ילה דיווחה בהרחבה שחוסה אבנדניו, פקח בשמורה, העביר את שני התרמילאים הישראלים לידי המשטרה המקומית. בבית המשפט נקבע כי הם ישלמו קנס של 500 אלף פזו (800 דולר) כל אחד, כתרומה לכבאים. התובע המקומי הבהיר כי בנוסף, נאסר עליהם להיכנס לשמורת "טורס דל פאינה" בשנתיים הקרובות.

רגע, בשביל הבערת אש בשמורת טבע נקנסים בסכום כה גדול? האם החוקים בצ'ילה כל כך נוקשים עד שהצתת גפרור מסתיימת בהעמדה לדין?

התעמקתי מעט בידיעה. "טורס דל פאינה" הוא אחד הפארקים הלאומיים הידועים בצ'ילה, וגם ישראלים רבים עוברים בו במהלך מסעותיהם בדרום אמריקה. בחודש ינואר בשנה שעברה, גורשו ארבעה תרמילאים ישראלים מהשמורה, משום שהפרו את חוקי המקום והבעירו אש בשטח הפארק בכוונה להצית מדורה.

בינואר 2012 נעצר בצ'ילה צעיר בן 23, בעקבות שריפת הענק הזכורה לכולנו שפרצה בפארק הלאומי. הרשויות האשימו אותו כי נייר טואלט שהבעיר גרם להתפשטות האש, שבה נאבקו הכבאים במשך ימים ארוכים.

ואם תשאלו כיצד על אזרח ישראלי לדעת את החוק, המופיע מן הסתם על גבי השלטים בשפה המקומית. אז זהו, שפקחי השמורה שהתראיינו לתקשורת אמרו: "בשמורה יש שלטים גם בעברית (!) בנוסף לשפות נוספות, ולכן הם לא יכולים להגיד כי לא ידעו שאסור להבעיר אש".

ב.
בואו ננסה לרגע להיכנס למוחם הקודח של המחוקקים בצ'ילה. המחוקק לא קבע שאסור להבעיר מנגל, כפי שמקובל בשמורות טבע רבות גם כאן אצלנו. גם לא מדובר על איסור הבערת מדורה לצורך חימום. בפארק המקומי בצ'ילה יש איסור להבעיר אש. נקודה. כל לחיצה על מצית, כל הנעת גפרור על גבי צדו המחוספס היא עבירה על החוק המקומי!

כאשר ישנו איסור וניתן לפרשו בצורות שונות, האפקטיביות של החוק לא תמיד תעמוד במבחן האמת. כאשר החוק נתון לפרשנות, מפר החוק ימצא תירוצים למכביר מדוע הוא יכול לעבור על החוק. "רק רציתי להדליק סיגריה", "רק בדקתי את המצית", "רציתי לחמם את הידיים...". כאשר עצם הבערת האש, ללא סיבות ותירוצים, היא העבירה על החוק, אזי הוא ישמש גורם הרתעה רב יותר.

ברור שכוונת המחוקק אינה למנוע מאנשים לחמם את ידיהם, אלא למנוע שריפות ענק שיהרסו את שמורת הטבע ויסכנו חיי אדם, אך הדרך למניעת אותה שריפה, היא להניח את הגדר כמה שיותר רחוק מהסכנה.

חוק שאינו חד וחלק והיכול להשתמע לשתי פנים, אינו חוק. הוא לעולם לא יעשה את פעולתו. בישראל, בכל ערב בחירות, מוגשות רשימות שמטרתן להביא ל"לגליזציה". לרוב בתחומים שבקו התפר. "לגליזציה" היא הסרת איסור שקיים לגבי פעולה שאינה חוקית, או חקיקת חוק שמתיר פעולה שהייתה בעבר מחוץ לחוק.

אחת הטענות המרכזיות כנגד הלגליזציה היא, שפעמים רבות בכוונה לקח המחוקק צעד אחד אחורה, וקבע איסורים חמורים יותר מהאיסור בו הוא מעוניין.

כל הזזת הגדר, תביא בסופו של דבר לתוצאה רחוקה בהרבה.

ג.
במסכת אבות העוסקת בהליכות חיים. המשנה הראשונה במסכת זו נפתח במילים: "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה".

מה הם שלושת הדברים, שאותם לימדו אותנו חז"ל בראשית המסכת שכל כולה עצה והכוונה לדרך חיים? להיות מתונים בדין, כלומר להתייחס לכל דין ומשפט כאילו והוא המשפט הראשון. להעמיד תלמידים הרבה, כלומר לא להשאיר את הידע והחכמה לעצמך, אלא ללמדה לאחרים ולהעמיד תלמידים. ולעשות סיג לתורה.

מהו אותו סיג? מפרשי התלמוד אומרים שהכוונה היא לעשות גדר לאיסורי התורה. הדוגמה הקלאסית היא לקבל את השבת מוקדם יותר משעת כניסת השבת. וזאת בכדי שלא יבואו לידי ספק של חילול שבת. כאשר מקבלים את השבת מוקדם יותר, אזי לא נכנסים לספקות. הדבר חוזר על עצמו בעוד איסורים רבים.

פרשת השבוע- פרשת יתרו היא הפרשה של "קבלת התורה". עם ישראל היוצא ממצרים עובר את כור ההיתוך במדבר, ומגיע לרגע המיוחל של מעמד הר סיני. חכמינו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שהדרך לשמר את התורה ולא להגיע ח"ו לידי איסור, הוא לדעת היכן להניח את הגדר. לדעת איפה להציב את הגבול. פעמים אלו בדברים הנוגעים לציבור, ופעמים הם דברים הנוגעים לכל אדם ואדם.

*
בארה"ב קיים חוק האוסר לנהל משא ומתן לשחרור שבויים. חוק. נקודה. ארגוני טרור שבדקו מספר פעמים את נחישותה של ארה"ב, גילו קיר אטום. קיום החוק במלואו, מבלי לנסות להגמישו, הביא בסופו של דבר לתוצאה מבורכת. אין שבויים אמריקניים.

יכול היה לקום מאן דהוא מבית הנבחרים, ולבקש "להגמיש" את הכללים, אולי רק "להידבר" אם אותם ארגונים (חס וחלילה במו"מ ישיר, אלא דרך מתווכים...), כל ניסיון כזה היה מביא בסופו של דבר למו"מ שהיה מביא להידברות עם ארגוני הטרור (גם אם היא עקיפה), לשחרור אסירים וליצירת מעגל בלתי אפשרי של חטיפה לצורך מיקוח. ודוגמאות לכך אנו מכירים מקרוב.

המחוקק בארה"ב לא קבע שלא משחררים אסירים. המחוקק קבע שלא מדברים עם ארגוני טרור. לא דרך מתווכים ולא בשום צורה. כשאין אפילו הידברות, וישנה התעלמות מכוונת, זה משדר מסר של "חבל לכם על הזמן".

והדבר נכון בחינוך ילדים ובכל תחום בחיים. התורה מלמדת אותנו לדעת להניח את הגדר במקום הנכון. כל ניסיון לשחק עם הגדר ולהתאים אותה לפי הצרכים המשתנים, תביא בסופו של תהליך לתוצאה מרחיקת לכת בהרבה. כל ניסיון להזיז מעט את הגבול, יביא בסופו של דבר לפריצת המחסומים ולפתיחת הגבולות.

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!