חרפת פוניבז': ולאן נעלמו מנהיגי הציבור?

המלחמה הבלתי נגמרת בישיבת פוניבז' צריכה להדיר שינה מעיני הציבור החרדי, אך "משום מה" התקשורת החרדית מעדיפה להתעלם מהאלימות המתגברת כאילו באי הפרסום מגלגלים את הבעיה "מתחת לשטיח", ולא היא.

לאור התמשכות הקרבות בישיבה, אפילו הוענק שם לכל מחנה: "השונאים" "והמחבלים", שחלילה לא יתבלבלו בחורי הישיבה הן במקום מושבם בבית המדרש והן בעת הקרבות האלימים.

אך מדוע בחרו אותן מחנות בשמות כה קיצוניים, כאשר אף ארגוני טרור לא משתמשים בכינויים כאלה?

המסקנה העגומה הנה, כי אותם בחורים המשתייכים לאותם מחנות אינם מבינים את המהות של ישיבתם בבית המדרש.

ישיבה בבית המדרש איננה דבר מובן מאליו, המדובר על זכות שבצידה התחייבות כלפי כלל ישראל ולרבות חיילי צבא ההגנה לישראל וזרועות הביטחון, כאשר לכל שותף יש את החלק שלו בקיום עם ישראל בארצו.

לו חיילי צה"ל יחליטו כי במקום להילחם באויב יתחילו להלחם זה בזה, לצורך העניין, חיילי גבעתי ילחמו בחיילי גולני, ברור כי הייתה קמה צעקה גדולה ומרה על כך שהמדובר במלחמה הפוגעת בביטחון המדינה.

כאשר המדובר על מלחמת "השונאים" ב"מחבלים", תוך ניצול כוחם, מרצם וזמנם במלחמות בינם לבין עצמם, הרי אך ברור כי באותה אנלוגיה, בטחון המדינה נפגע.

יהיו כאלה, בטח מהציבור שאינו מאמין, אשר יגחכו למקרא שורות אלה ויגידו על מה הוא מדבר, האם אפשר להשוות בכלל בין חיילים לבין תלמידי ישיבה?

אך מי שמאמין כי תורת ישראל שומרת על עם ישראל ובלעדיה אין לנו זכות קיום במדינה, יבין את חומרת המצב בישיבת פוניבז'.

לא למותר לציין, כי לא ראשי הציבור ולא הרבנים משמיעים את קולם בנושא זה, דבר היוצר לגיטימציה כי מלחמה זו "איננה סוף העולם", ולא בכדי אותם בחורים ממשיכים לעשות שמות, הן ברכוש והן בפגיעה בחבריהם לספסל הלימוד.

אין המדובר על כלל הבחורים ולא על כלל הישיבות, אך מכל מקום כאשר מיעוט מתנהג בצורה אלימה הדבר משפיע על כלל הישיבה ועל כלל בחורי הישיבות.

ראוי לשבח את התנהלותו של ראש ישיבה חשובה בבני-ברק, שגילה כי בחור אחד מהישיבה השתתף בהפגנה אלימה, והוא סילקו לאלתר מהישיבה, בפעולה זו יש "תמרור אזהרה" לגבי בחורים אחרים באותה ישיבה: או ישיבה או רחוב - אין לשלב בין השניים.

כאשר בחורים שפגעו בזולת וברכוש נעצרים ולאחר מעצרם חוזרים לישיבה, תוך שהממסד הישיבתי מגבה אותם, הם מביאים לכך שהמלחמה לא מסתיימת.

לבסוף: עצה קטנה לבני ישיבה שהחליטו כי המהות שלהם הוא להגן על המחנה ("שונאים" או "מחבלים", מה שתבחרו) הרי טוב אם יתגייסו לצה"ל, ישרתו נאמנה את כלל ישראל. מדוע לבזבז זמן על הגנה של מחנה כזה או אחר בישיבה, כאשר אפשר להגן באותו זמן על כל כלל ישראל מפני אויבים אמתיים.

אם מלחמת המחנות לא תיפסק והרבנים לא יכנסו לעובי הקורה על מנת להפסיק התנהלות נפסדת זאת, לא ירחק היום ומלחמת מחנות כזו או אחרת לא תישאר בישיבת פוניבז' בלבד אלא בכל ישיבה וישיבה, כאשר יתגלה מחלוקת כזאת או אחרת יבינו הבחורים שאין צורך בדיבורים, שכן תקדים פוניבז' מוכיח כי אפשר לפטור מחלוקות באלימות, דבר שבפועל ימוטט את מוסד הישיבה מהיסוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!