הלכה שבועית: פרשת זכור - מצוה או חובה?

פרשת זכור מצוה או חובה

נושאי השיעור

שומע כעונה בפרשת זכור • שלוש מצוות בעניין עמלק • האם פרשת בשלח פוטרת ממצות זכור • מנגינות אינם לעיכובא • הברה לעיכובא • ההבדל בין תקיעת שופר לבין זכור • טעם שהסמיכו פרשת זכור לפורים • חיוב אשה במצות זכור • מוציאים ס''ת לקריאת הנשים • טעמים במשלוח מנות. משלוח עם מעטפה • עשיר מקבל יותר מעני • משלוח מנות דוקא מצרכי הסעודה • משלוח מנות תבלינים • מחיר מתנות לאביונים • שיעור מנה בכל חפיסה • מתנה לרב במשלוח מנות • אברך נחשב לאביון • קיום מצוות מתנות לאביונים כמה פעמים • שליחת קטן עם משלוח מנות • שם על המשלוח. כסף אינו מנה

יכוון לצאת י''ח

שבת הבאה נקראת שבת זכור. בשבת זו יש מצוה מהתורה לקרוא פרשת זכור או לשמוע פרשת זכור, ואז יוצאים ידי חובה מדין שומע כעונה, וכיון שנפסק להלכה שמצוות צריכות כוונה לכן הקורא צריך לכוון להוציא את השומעים ידי חובתם והשומע גם כן יכוון לצאת ידי חובת פרשת זכור.

שלוש מצוות

בספר החינוך הביא שיש שלוש מצוות בענין של עמלק. מצוה אחת היא זכירת מעשה עמלק. המצוה השניה היא למחות את זכר עמלק. המצוה השלישית היא לא תשכח את עמלק.

העיז פניו כנגד עם ישראל

מבאר בספר החינוך מהי מצוות זכירת מעשה עמלק, כתוב על עמלק ''אשר קרך בדרך'' פירוש שעמלק קירר את היורה הרותחת שהיתה עבור עם ישראל. שהרי לאחר שיצאו עם ישראל ממצרים כל אומות העולם פחדו מאוד מעם ישראל, נפלה עליהם אימתה ופחד, עד שבא עמלק, אילולי בא עמלק, עד היום היו כולם מפחדים מעם ישראל, שהרי בזמן יציאת מצרים כתוב ''חיל אחז יושבי כנען'', וכל זה מכיון שראו בזמן יציאת מצרים שעם ישראל אינו עם בטבע, אלא הוא מעל הטבע, עד שבא עמלק והעיז פניו כנגד עם ישראל, ואף שכתוב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב שהרגו את עמלק, בכל אופן עצם המציאות שהעיז פניו כנגד עם ישראל כבר קירר את אותו פחד שהיה לאומות העולם, ועד היום עם ישראל סובל בגלות בין אומות העולם שרוצים להשמיד אותנו בגלל אותו עמלק.

פרשת זכור

בגלל אותו מעשה שהעיז עמלק להילחם עם ישראל, מצוה עלינו לזכור את אותו מעשה שעשה כנגד עם ישראל, וזה המצוה הראשונה בענין של עמלק, וע''ז נקרא שבת זכור שזו פרשה שמזכירה את מעשה עמלק שכתוב ''אשר קרך בדרך''.

זכור בפרשת בשלח

יש מחלוקת בין המג''א למשנ''ב האם בקריאת פרשת בשלח שקוראים ביום פורים יוצאים ידי חובת זכירת עמלק. לדעת המג''א יוצאים ידי חובה גם בפרשת בשלח כיון שכתוב שם ויבוא עמלק וזהו מחיית עמלק ויוצאים בזה י''ח.

זכירה שייכת בפרשת כי תצא

אלא שהמשנה ברורה חלק וסבר שא''א לצאת ידי חובת זכור בפרשת בשלח שקוראים ביום פורים. ולפי מה שביארנו בדברי החינוך מובנים דבריו, שהרי בפרשת בשלח אינו יכול לקיים מצוות זכירת מעשה עמלק, שהרי שם יש ענין של מחיית עמלק, אבל זה מצוה אחרת מזכירת מעשה עמלק. ובאמת זכירת מעשה עמלק דהיינו מעשה הרשע שלו שקירר את היורה הרותחת, שייכת רק בפרשת כי תצא ולא בפרשת בשלח, ולכן בשבת זכור קוראים בפרשת כי תצא.

עוד מצוות

המצוה השניה היא מצוות מחיית עמלק דהיינו להרוג את עמלק ממש. והמצוה השלישית היא מצווה שלא לשכוח את עמלק לגמרי, אלא יזכור תמיד מיהו עמלק.

אין זמן לזכירה

למצוות זכירת מעשה עמלק אין לה זמן, ולכן אפילו אם יקרא את פרשת זכור בכל יום עשר פעמים יקיים בכל פעם מצוה מדאורייתא.

מנגינות אינם לעיכובא

יש אנשים שרוצים לקרוא בשבת זכור את פרשת זכור בכל המנגינות של כל העדות. באמת שאין שום עניין לשנות מאותה מגינה שהמנהג בבית הכנסת לקרוא בה. שהרי המנגינה לא מעלה ולא מורידה, אלא שאם יבוא אותו אחד ויבקש דוקא לקרוא במנגינה מרוקאית או ירושלמית או טונסאית וכו' הרווח יהיה של כל הציבור, שהרי אמרנו שבכל קריאה וקריאה של פרשת זכור אנו מרוויחים מצווה מדאוריתא, ואפי' קרא עשר פעמים, מרוויח עשר מצוות, ולכן אם רצו לקרוא בעוד מגינות, אף שאין בזה לעיכובא כלל, מ''מ נרוויח עוד מצוות.

הברה היא לעיכובא

תימני שרוצה לקרוא בנוסח תימן את פרשת זכור, וכן כל מי שרוצה לקרוא בדקדוק ובהברה שונה מההברה הרגילה, כיון שהוא משנה את ההברה בקריאה ולא רק את המגינה, וכיוון שההברה היא לעיכובא, שהרי אנו בגלות ומי יודע מהו הנוסח הנכון, לכן כדאי שהתימנים יקראו בנוסח ובהברה שלהם כדי שיצאו י''ח מנהגם.

זכור היא מצווה ולא ביטול עשה

יש מצוות שמי שלא עושה אותם עובר על ביטול עשה, כגון תקיעת שופר, מי שלא שמע תקיעת שופר מבטל מצות עשה של שמיעת תקיעת שופר. וכן קידוש, מי שלא שמע קידוש בשבת עובר על ביטול מצות עשה. אבל מצות פרשת זכור זה אינו אלא מצוה שבכל פעם שקורא מקיים מצוה, ומי שלא שמע פרשת זכור, לא ביטל עשה, אלא הפסיד מצות עשה.

מקיים המצווה כמה פעמים בשנה

כל אדם מקיים את מצוות זכור לפחות שלוש פעמים בשנה, פעמיים בשבת בפרשת כי תצא, אחד במשלים ואחד במפטיר, ועוד פעם אחת בשבת זכור.

המן בא מעמלק

ואע''פ שאין זמן למצוה זו, בכל אופן תקנו חז''ל שיקראו פרשת זכור דוקא בשבת שלפני פורים, דכיון שהמן הוא מזרע עמלק, הסמיכו את קריאת עמלק לפורים. ויש שאלו לפי''ז מדוע לא קוראים את פרשת זכור ביום פורים עצמו, אלא ביארו כדי שלא נחשוב שקוראים פרשת עמלק בגלל המן, לא קראו את הפרשה בפורים, אלא דוקא הסמיכו הקריאה קרוב לפורים שנדע שהמן בא מעמלק ולא להיפך.

פעם בשתים עשרה חודש

בספר מיני תרגימא של הרב ברלין כתב הטעם שקוראים פרשת זכור בכל שנה, כדי שלא נעבור על מצוות לא תשכח, לכן תיקנו פעם בשנה חובה לקרוא פרשת זכור, וביאר הטעם שדוקא אחת לשנה ולא אחת לשנתיים. דכיוון שכתוב גזירה על המת שישתכח מן הלב לאחר שתים עשרה חודש, לכן פעם בשתים עשרה חודש תיקנו לקרוא פרשת זכור.

קשה על דבריו

אלא שדבריו מוקשים. שהרי מה נעשה בשנה מעוברת שכבר עובר שתים עשרה חודש ולא קראנו וא''כ נעבור בלא תשכח את עמלק. ועוד קשה. שהרי ודאי שאין אדם שוכח את מתו לאחר זמן זה, וכי אם נשאל אדם על אביו שמת, אם אביו מת, וכי הוא ישכח אם הוא חי או מת, ודאי שיזכור בכל רגע אם אביו קיים או לא, אלא דמה שכתוב גזירה על המת שישתכח מן הלב, זה רק על אותו צער גדול שיש לאדם בשעת הפטירה, גזירה שאותו צער ישתכח מן הלב לאחר שתים עשרה חודש, אבל את המאורע ודאי יזכור, ולפי מה שביארנו שמצוות זכירת מעשה עמלק, זה רק ענין של זכירת מעשה שעשה עמלק ואת רשעותו, וזה ודאי אנו זוכרים גם אחר שנה שעוברת.

הסמיכו זכור לפורים

ולכן ביארו שהטעם שתיקנו להסמיך פרשת זכור את מעשה עמלק לפורים זה מכיון שהמן הוא מזרע של עמלק, ונדע שמעשה המן הגיע ממעשה עמלק, אבל אין זמן לקריאה זו.

אשה פטורה מפרשת זכור

החינוך כותב שכיון הסמיכו את מעשה עמלק למחיית עמלק, אין חיוב על אשה לשמוע את פרשת זכור, שהרי במחיית עמלק אשה אינה שייכת, שהרי אשה אינה שייכת במלחמה, א''כ ה''ה במצוות זכירת מעשה עמלק אינה חייבת.

להלכה אשה חייבת

להלכה נראה כדעת רוב הפוסקים שאין קשר בין מחיית עמלק לבין זכירת מעשה עמלק, ולכן כיון שמצות עשה זו אין הזמן גרמא, נשים חייבות לשמוע פרשת זכור.

אשה ששומעת זכור הרוויחה

אולם, אשה שקשה לה לבוא לבית הכנסת כדי לשמוע פרשת זכור, כיון שהיא עם הילדים בבית, אפשר להקל לה שלא תשמע פרשת זכור. שהרי לדעת החינוך אשה אינה שייכת בקריאה זו. ואף לסוברים שאשה שייכת במצוה זו של קריאת פרשת זכור, אם לא קראה לא עברה על ביטול עשה, אלא רק שיש ענין להסמיך הקריאה לפני פורים, ולכן אשה שקראה הרוויחה מצוה מדאוריתא, אבל אשה שלא יכלה לבוא לא ביטלה עשה אלא הפסידה מצוה מדאוריתא. ולכן אם אינה יכולה לבוא ולשמוע קריאת פרשת זכור אינה חייבת, ואם יכולה כדאי ומצוה עליה להשתדל לבוא לקיים מצוה מדאוריתא.

מוציאים ס''ת לנשים

ולכן פסק מרן זיע''א בספרו חזון עובדיה שכיוון שאשה מחוייבת במצה זו של פרשת זכור אפשר להוציא לציבור הנשים ס''ת במיוחד לאחר התפילה כדי להשמיע לאותם נשים שלא הספיקו לבוא בשעת קריאת התורה עם כל הציבור.

מנהג טוב

ומנהג טוב הוא לחזור על הקריאה לאחר התפילה בשביל הנשים, כמו שעושים בבתי הכנסת בראש השנה, שלאחר התפילה תוקעים שוב בשופר כדי להשמיע לנשים שלא היו בשעת התקיעות בבית הכנסת. ומה טוב שאף הגברים ישארו לשמוע ובכך ירוויחו עוד מצוה מדאוריתא.

הגודל המינימלי למשלוח מנות

מתנה לכל אביון

הגמ' במגילה (ז.) אומרת א''ר יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים, שתי מתנות לשתי בני אדם. ביאר רש''י שתי מנות לאדם אחד, ושתי מתנות לשני בני אדם, די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אביונים נמי תרתי משמע.

הסברה היא בהיפך

הראשונים לא ביארו כדעת רש''י, ודעתם מכיון שקשה לומר שיש חיוב לתת לאביון מתנה אחת ואילו לעשיר יש חיוב לתת לו שתי מתנות, והרי לכאורה צריך להיות הפוך, לעני שאין לו, יתן לו שתי מנות ואילו לעשיר שיש לו, מספיק לתת לו מנה אחת.

שני טעמים במשלוח מנות

הראשונים ביארו, דמה הטעם במשלוח מנות איש לרעהו. טעם אחד (בספר מנות הלוי) כדי להרבות אהבה ואחוה ושמחה אצל חבירו, שהרי חבירו רואה ששולח לו מנה הוא שמח מכך שחבירו מוקיר אותו. טעם שני (בתרומת הדשן) ביארו כדי שיהיה לחבירו מה לאכול בסעודה, שהרי יום פורים הוא יום משתה ושמחה, ושמא לא יהיה לחבירו מה לאכול בסעודת פורים, לכן תיקנו משלוח מנות איש לרעהו.   

משלוח עם מעטפה

נפק''מ בין הטעמים, באדם ששולח לחבירו משלוח ובו סלסלה מלאה קש ובתוכה מעטפה עם חמשת אלפים שקל, האם יוצא ידי חובת משלוח מנות. דלפי ספר מנות הלוי ודאי יוצא ידי חובה שהרי חבירו שמח מאוד מכזה משלוח והוא מברך אותו שיבוא כל יום. אבל לפי תרומת הדשן שכל הטעם הוא כדי שיהיה לחבירו מה לאכול בסעודה, א''כ מה יעשה חבירו עם הכסף, אלא חייב לתת משלוח מנות שיש בו אוכל, אבל בכסף אינו יוצא י''ח.

משלוח ממיני מאכל

וכן מבואר בגמ' במגילה שמשלוח המנות היה מורכב ממיני מאכל. שם בגמ' (ז.) רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא וכו' הביא לו ירך ויין. משמע דמשלוח מנות אינו אלא במיני הסעודה, אבל אם יביא מתנות וכדו' שאינם מצרכי סעודה לא יצא י''ח.

טעם דעשיר מקבל יותר

הר''ן מבאר שדוקא לעשיר נותנים שתי מנות ואילו לעני מנה אחת. שהרי עשיר מינימום אצלו בסעודה זה שתי מנות ובלי זה הוא לא יהיה שמח, ובלי זה אין לו צרכי סעודה ולכן הצריכו להביא לעשיר שתי מנות. ואילו מתנות לאביונים לעני, מספיק מנה אחת, כיון שהעני טוב לו גם במנה אחת, וגם ממנה אחת הוא יאכל והוא ישמח.

התפריט באלומות

היום יש אולמות עם תפריט על כל צלחת, כדי שהאדם ידע מה עומד להגיע עוד מעט, ואז כדאי לו להישאר עד הסוף. הוא מתחיל בתפריט ''פטטוס'', הוא אומר פשש מי יודע מה זה, בטח משהו ברמה, בסוף מגיע המלצר מניח לו בצלחת תפוח אדמה רגיל, רק השם שלו מפוצץ, אח''כ הוא רואה בתפריט ''ברבור ברוטב תפוזים'', הוא אומר זה כבר נשמע מיוחד, ברבורים אכלתי, תפוזים אכלתי, אבל שניהם ביחד לא אכלתי אף פעם, בסוף מגיע לו חתיכת פרגית, אח''כ הוא רואה בקינוחים ''קייק'', בסוף מגיעה אליו חתיכת עוגה קטנה. זה העשיר, אבל עני מוכן לקבל הכל.

להלכה מחמירים

להלכה פוסקים את שתי הטעמים מספק, ולכן צריך להביא משלוח מנות לחבירו גם שיגרמו לו לשמחה וגם שיהיה לו מה לאכול בסעודה. ולכן צריך להביא מיני מאכל הבאים בסעודה.

חלק מצרכי הסעודה

ואין הכוונה שיביא לחבירו כל צרכי סעודה ממש, אלא מספיק אם יביא לו שתי מנות שדרך להביא אותם בסעודה, כגון יביא לחבירו בשר, דגים, טונה, או דברים שרגילות להביאם לאחר הסעודה כגון פיצוחים או מיני שוקולדים, כל אלו מכלל סעודה הם.

משלוח תבלינים

אדם שיביא לחבירו תבלינים, לא יוצא י''ח משלוח מנות, דאולי שמחה יהיה לחבירו, אבל כדי שיהיה לו מה לאכול בסעודה לא קיים. ולכן צריך להביא רק דברים שאוכלים ממש בסעודה.

אוכל מוכן בזמנם

בזמנם היו מביאים ממש אוכל מוכן האחד לחבירו, היום בזמננו שרבו ההכשרים, וכל אחד אינו סומך על ההכשר של השני, כדאי שכל אחד יביא לחבירו מארזים של אוכל עם הכשר בד''ץ כדי שכל אחד יאכל ממאכליו ובכך יקיים משלוח מנות איש לרעהו כדי שיהיה לו מה לאכול בסעודה.

ירך ויין

בגמרא במגילה (ז.) אומרת רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים, הדר שלח ליה וכו' ולפי גירסה זו מבואר דהיה חסרון בכמות היין ולכן יש רק מנה אחת והיא הירך, או לפי הר''ח החסרון הוא בגלל היין שאין המשקה נחשב למנה.

מנה פלאפל

בפוסקים לא התבאר כלל השיעור, כמה ישלח איזה גודל ירך וכמה יין כדי לצאת ידי חובת משלוח מנות. בעולם אומרים צריך להביא שיעור של מנת פלאפל וכך גם פוסקים מחיר של מתנות לאביונים. אבל לא יודעים איזה מנה, האם זו שעולה 8 שקל או זו שעולה 20 שקל, המנה עם הצ'יפס או המנה בלי הצ'יפס, וזו המצאה שלא נודעה.

שלוש ביצים

בשו''ת זרע יעקב (סימן יא) לומד מדברי הראשונים שצריך שיעור חשוב של קביעות סעודה שזה שלוש ביצים, ומזה למדנו גם שיעור מתנות לאביונים צריך שיעור מתנה שווה ערך לשלוש ביצים.

שיעור שש ביצים במשלוח

לפי''ז יוצא ששיעור מנה במשלוח מנות זה 170 גרם של מנה חשובה, כל אדם לפי ערך הנותן ולפי ערך המקבל. ולכן צריך שני מנות שכ''א יהיה בשיעור של 170 גרם שזה משלוח מנות בשיעור שש ביצים. וכן מתנות לאביונים צריך לתת שיעור של שלוש ביצים לכל אביון.

יקפיד על מנה עם שיעור

לפי''ז אדם שיתן 10 חפיסות ממתקים ובכל חפיסה יש 50 גרם, אף שהביא מיני ממתקים ששייכים בסעודה, בכל אופן לא יוצא ידי חובת משלוח מנות, כיוון שצריך שיהיה מנה אחת בשיעור מנה דהיינו 170 גרם, ומי יצרף את כל הממתקים למנה אחת. שהרי אם נאמר שהסלסלה תצרף את כל המשלוח למנה, א''כ כל הסלסלה תחשב למנה אחת ולא לשתי מנות, אלא בהכרח הכלי אינו מצרף את המינים למנה אחת, וכל דבר לעצמו, נמצא שאין שם שתי מנות שבכל אחד יש שיעור של מנה.

יצרף קופסאות טונה בצלופן

ולכן אדם שנותן לחביו משלוח מנות ויש בתוכו קופסה קטנה של טונה, כדאי שיצרף שתי קופסאות של טונה כדי שבשניהם יהיה שיעור של מנה, ואז יצרף את שניהם עם צלופן כדי שיחשבו למנה אחת, נוסף ישים עוד מנה כגון יין שגם הוא שווה למנה אחת, ובכך יוצא יד''ח משלוח מנות וכל שאר מיני מתיקה שיכניס לתוך המשלוח מנות יהיה בגדר לשמח את חבירו, אבל העיקר כבר יצא י''ח.

מתנה לרב

הוא הדין בחורים או ילדים שנותנים מתנה לרבותיהם ושולחים מתנה במקום מיני מאכל, לא יוצאים י''ח משלוח מנות, אמנם זה דבר טוב ,אבל לפני הכל צריך לתת בתוך המשלוח מנות, מנות של אוכל.

6 ש''ח מתנה לכל אביון

לפי מה שלמדנו, גם מתנות לאביונים יהיה באותו מחיר של שיעור שלוש ביצים. ולכן נבדוק ונראה ששיעור שלוש ביצים זה בערך שלוש פיתות. נצא לחנות ונראה שמחיר של שלוש פיתות אינו עולה על חמשה או ששה שקלים, נמצא ששיעור מתנות לאביונים הוא סך של 6 ש''ח. וא''כ חובה על כל אדם לתת סך של 6 ש''ח לשתי בנ''א ובכך יצא יד''ח מתנות לאביונים. מיהו כל זה השיעור הפחות, ומצוה לתת בשפע וכל המוסיף יוסיפו לו מן השמים.

מתנות לאביונים בהידור

מיהו נקרא אביון כבר ראינו בשיעור הקודם שאברך נחשב לאביון ,ואפשר לתת לאברך מתנות לאביונים, ואפשר וראוי לתת מתנות לאביונים וכן מחצית השקל עבור מוסדות הליכות משה, המעות ינתנו בו ביום בהידור ע''י מורנו הרב לאברכים עמלי תורה.

מתנות לאביונים בשפע

בספר יפה ללב אומר, יכול אדם לתת שתי מנות לשתי אביונים וכל השאר בימי הפורים יתן פרוטות מועטות לצדקה. אבל אם רוצה לקיים בכל נתינה ונתינה מצוות מתנות לאביונים, יכול לתת לכל אדם סך ששה שקלים, ובכך יוצא ידי חובת מתנות לאביונים כמה וכמה פעמים.

שליחות בקטן

משלוח מנות אפשר לשלוח גם ע''י קטן, גם לדעת שו''ת בנין ציון שצריך לשלוח דוקא ע''י שליח. ועיין בהרחבה במה שכתבנו בספר גדרי המועדים שכל הבעיה בקטן גבי שליחות, זה דוקא גבי להכיל דינים ע''י הקטן, אבל במקום שהקטן עושה מעשה קוף בעלמא, אין סיבה שקטן לא יועיל בשליחות, וכגון שאביו נותן לקטן כסף לשלם במכולת וכי יכול בעל המכולת לומר לאביו לא קיבלתי מהקטן כי אין שליחות לקטן, ודאי שלא, כי הקטן עשה מעשה קוף בעלמא, ה''ה במשלוח מנות כיון שכל מעשה הקטן אינו אלא מעשה קוף בעלמא, הקטן מועיל בשליחות.

ירשום שם על המשלוח

ובאמת צריך לשים לב שאם הניח את משלוח המנות מחוץ לדלת של השכן בזמן שהוא לא היה בבית, והוא יודע שעוד שעה יגיע השכן לביתו, יכול להניח המשלוח מחוץ לדלת, ובלבד שיכתוב על המשלוח את השם ממי הגיע המשלוח, כי אם לא ירשום לא קיים את מצוות משלוח המנות. לפי הטעם כדי להרבות אהבה ואחוה שהרי לא יודע מי שלח לו.

דווקא מנה ולא כסף

נשאלה השאלה מדוע לא יכול לצאת ידי חובת משלוח מנות בכסף, והרי אם יתן לחבירו כסף, חבירו ילך לחנות ויקנה מאכלים שיהיה לו מה לאכול בסעודה, ובכך יצא ידי חובת משלוח מנות. אלא הביאור דאנו חוששים שמא חבירו לא הכין צרכי סעודה, כגון שאשתו ילדה והוא בבית חולים, ולא היה לו זמן להכין אוכל, ואם חבירו יביא לו כסף הוא יגיד יש לי מלא כסף ומה הועיל לי הכסף, ואם חבירו יביא לו בצקים, יאמר לו חבירו המקפיא שלי מלא בבצקים, יביא לו עוף קפוא, הוא יאמר לו כולי קפוא, תביא לי אוכל, וע''כ אינו יוצא ידי חובה בכל דבר שאינו ממיני אכילה ששייכים לאוכלם בסעודה. ורק עני שחסר לו מעות אמרו שיכול לתת לו מעות.     

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!